עת"מ 10483-08-14 Mohamed abdalla נ' משרד הפנים

1.מדובר בבקשה לצו ביניים בה מבקש המבקש להורות על עיכוב כניסתה לתוקף של הוראת השהייה שהוצאה נגדו, וכי לא תורה על השמתו במשמורת, וכן להורות כי המשיבה תנפיק לו רישיון ישיבה זמני בישראל.

2.לטענת המבקש:

א. הוא אזרח סודני, מחבל דרפור, נמלט משם בשנת 2008 הואיל וחשש לחייו בשל המצב שם, הסתנן לישראל דרך מצרים בשנת 2008, הוחזק במשמורת 64 ימים, שוחרר לאחר שזוהה כסודני בשל ההגנה הקולקטיבית שניתנה לו, שוחרר ביום 10.4.08 והונפק לו רישיון זמני לישיבת ביקור. עם שחרורו פנה לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבלת מקלט מדיני. בסמוך לתקופה זו הועבר הטיפול למבקשי מקלט מנציבות האו"ם ליחידה לטיפול למבקשי מקלט אצל המשיב, אך המשיב נמנע באותה עת מלטפל במבקשי מקלט ממדינות אריתריאה וסודן. מאחר ודרך הטיפול במבקשי מקלט מסוג זה היה שנוי במחלוקת, הגיש המבקש בקשה נוספת למקלט מדיני במשרדי המשיב ביום 1.5.14. במהלך השנים הנ"ל, פתח המבקש לעצמו עסק קטן מסוג בית קפה לנתינים זרים באילת, ולשם כך השקיע את כל חסכונותיו. ביום 10.2.14 הוציאה המשיבה נגדו הוראת שהייה, בה נדרש להתייצב במתקן "חולות" ביום 20.3.14.

ביחס להחלטה הנ"ל, טען המבקש כי ההחלטה התקבלה בלי שבוצע שימוע, בלי שניתנה לו אפשרות נאותה להעלות טענותיו, והוא הגיש עתירה זו כנגד החלטה זו בעת"מ 31214-03-14. ביום 2.6.14 ניתן פסק דין בעתירה זו שביטל את הוראת השהייה והורה למשיב למסור למבקש רישיון ישיבה עד למועד קיום השימוע ולקיים את השימוע.

ביום 11.6.14 הוציא המשיב למבקש זימון לתשאול והודעה בדבר הכוונה ליתן הוראת שהייה ונקבע מועד לתשאול ליום 26.6.14.

בתשאול הנ"ל מסר ב"כ המבקש את טיעוני המבקש בכתב, העלה ארבעה נימוקים עיקריים לאי הוצאת הוראת שהייה, וביקש שככל שיוחלט על הוצאת הוראת שהייה, שההוראה תדחה ב-6 חודשים, על מנת לאפשר לו לסיים את תקופת השכירות בעסק שפתח. בקשר לכך טען, כי הוצאת הוראת שהייה מיידית, תביא לפגיעה בלתי מידתית בזכויות הקניין שלו, זימונו למתקן שהייה מהווה הפרה של אמנת הפליטים, הואיל והקריטריונים לכך מהווים אפליה אסורה, והמצב הנוכחי בסודן מחייב את המשיב להימנע מהחזקתו בשהייה. לטיעוניו צירף דו"ח ארגון אמניסטי המתאר את המצב הנוכחי בסודן. בתשאול הנ"ל נשאל המבקש מספר שאלות, עליהן השיב בתשאולים קודמים, וכאשר נשאל אם יש לו מה להוסיף, הפנה לטענות בכתב שהועלו על ידיו.

במהלך התשאול ביקש למסור לידיו את הפרוטוקול שנערך ע"י ממונה ביקורת הגבולות, אך לא היתה היענות לכך. תוך מספר דקות לאחר התשאול נמסרה לו להפתעתו בעל פה החלטה לדחות את בקשתו, ולפנים משורת הדין, נדחתה הוראת השהייה לעוד 45 ימים במקום 30 יום, כך שהמבקש יצטרך להתייצב במתקן חולות ביום 18.8.14.

ב.ביחס לאותה החלטה, טען המבקש כי מדובר בשימוע מביך, לא ענייני, בו נשאל שאלות סתמיות, עליהן היתה ידועה התשובה מראש, בלי שנעשה כל ניסיון לשקול את הדברים בטרם תתקבל ההחלטה, כאשר מדובר במבקש מקלט שמצד אחד אינו יכול לשוב לארצו בשל סכנה מוחשית לחייו ומצד אחר משהה המשיב את החלטתו בבקשת המשיב לקבלת מקלט ומורה על החזקתו במתקן שהייה. בנסיבות העניין היה השימוע הנ"ל למראית עין בלבד, בנסיבות בהן לא יכול היה הממונה לשקול באופן ענייני את טענותיו של המבקש, שהשתרעו על פני כ-15 עמודי טענות. במצב זה הגיש המבקש עתירה מנהלית ובקשה למתן צו ארעי וצו ביניים, שהוא הנושא לדיון זה.

ג.ביום 11.12.13 נכנס לתוקף תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, אשר נחקק בחופזה זמן קצר לאחר שביהמ"ש העליון ביטל את הוראת תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות בבג"ץ 7146/12 אדם נ' הכנסת ואח', אשר קבע את מסגרת החזקת מסתננים שאינם ניתנים להרחקה במתקני שהייה.

החזקה במתקני שהייה פוגעת בצורה קשה ובלתי מידתית בחירותו של המסתנן, במיוחד כאשר מדובר במסתנן המבקש מקלט מסודן, ובמיוחד בנסיבותיו הקשות של המבקש.

ד.בקשר לכך נקבעו ע"י המשיב קריטריונים לזימון מסתננים למתקן שהייה שפורסמו ביום 10.2.14, שהתייחסו לנתיני סודן שהסתננו לישראל לפני 31.12.10, נתיני אריתריאה שהסתננו לפני 31.12.08, בעלי משפחות, נשים וילדים לא יישלחו למרכזי שהייה, ומסתנן המעורב בפלילים.