עת"א 22352-08-15 כהן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בפנינו עתירת אסיר לפי סעיף 62א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ב - 1971, ובה נתבקשנו לבחון בשנית את החלטת ועדת השחרורים מיום 02/08/15, ולהורות על שחרורו של העותר.

העותר הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, סיוע לשוד, מעשה פזיזות ורשלנות והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ונגזרו עליו 30 חודשי מאסר, הופעל מאסר בן 10 חודשים במצטבר כך שסך הכול הינו מרצה 3 שנים וארבעה חודשים.

ב"כ העותר שב והפנה להשתלשלות העניינים בעניינו ובין היתר ציין כי ביום 12/07/15 התכנסה ועדת השחרורים בבית הסוהר הכרמל (להלן: "הועדה הראשונה") "שם נקבעו נתונים לא מדוייקים זאת כאשר הוועדה מתבססת על נתונים שגויים".

בעניינו של העותר הוגשה עתירה (להלן: "העתירה הראשונה") לבית משפט זה (במותב אחר), ונבחנה טענתו של ב"כ העותר כי החלטת הוועדה הייתה שגויה והתבססה על קביעות שיוחסו בעיקרן לשותפו של העותר לכתב האישום.

משכך, החליט בית המשפט להחזיר הדיון לוועדת השחרורים על מנת שעניינו ייבחן בשנית.

ביום 02/08/15 התכנסה וועדת השחרורים בהרכב אחר לדון בעניינו של העותר בשנית, ובתום הדיון הוחלט בדעת רוב שלא להיעתר לבקשה בקובעה כדלקמן:

"הועדה סבורה כי הטעות של הוועדה הקודמת ביחס למועד ביצוע העבירה דהיינו בעת שהאסיר היה במעצר בית, אמנם טעות היא אבל אין בה כדי לגרוע מיתר הנימוקים הנ"ל מה גם שבמקביל לכך, קיים הנימוק שהאסיר ביצע את העבירות החמורות בעת שהיה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי תקף ובר הפעלה ומאסר זה אמנם הופעל על ידי בימ"ש אשר גזר את דינו ואושר בבית המשפט העליון.

הועדה סבורה כי כל החומר אשר הוצג בפניה מוליך אותה למסקנה שהאסיר לא היה ועדיין איננו ראוי לשחרור מוקדם ולמעשה היא מצטרפת למסקנת הועדה הקודמת בראשות כב' השופט מלמד" ( עמ' 13 שורה 9).

ב"כ העותר בנימוקי הערעור ובטיעוניו בפנינו, הפנה לדעת המיעוט ולפיה, העותר עבר במהלך מאסרו טיפולים משמעותיים והינו בעל מוטיבציה לשינוי חיובי, וכי יש סיכוי של ממש כי יהפוך לאזרח נורמטיבי המוסיף לחברה ולא מסוכן ועול עליה.