עת"א 22319-03-16 ה.(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' - פסקדין

בפניי עתירת אסיר שבקשתו לצאת לחופשה סורבה.

טענות העותר

העותר מרצה למעלה מ-2/3 מתקופת מאסרו. במהלך השנתיים האחרונות הגיש שתי בקשות ליציאה לחופשה, אשר נדחו. החל מחודש פברואר 2016 עתר פעמיים נוספות לקבלת חופשה, אולם בקשתו נדחתה. בקשות נוספות ליציאה לחופשה שהוגשו על ידי בא-כוחו של העותר נדחו אף הן.

מדובר באסיר שעבר הליך טיפולי ממושך בגמילה מסמים במסגרת קהילה טיפולית ועבר לשלב 2, מוסר בדיקות שתן נקיות. התנהגותו בכלא ללא דופי ולא נרשמו לחובתו כל הפרות משמעת.

העותר מבקש להורות למשיב להוציאו לחופשה לאלתר.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש של 9 שנים ו-8 חודשי מאסר בגין עבירות של החזקת נשק שלא כדין והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית.

תגובת המשיבה

העותר מסווג בקטגוריה ב/1 ועל כן, ובהתאם להוראות פקנ"צ החופשות 04-40-00 כל יציאה שלו מותנית באישור משטרת ישראל וכפופה לתנאים מגבילים מבין התנאים המפורטים בנספח א' לפקודה, כפי שנקבעו על ידי משטרת ישראל המאשרת את החופשה.

משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו של העותר לחופשה נוכח מסוכנותו הרבה והעובדה כי קיים מידע אודות סכנה ממשית לשלום הציבור ביציאתו לחופשה. במתן חופשות לאסירים נוטל על עצמו המשיב אחריות כבדת משקל ועליו להיות סמוך ובטוח כי מהלך כזה לא יסכן את שלום הציבור וכן את שלום האסיר היוצא לחופשה. משקיים מידע מודיעיני בידי משטרת ישראל המצביע על מסוכנות ביציאה לחופשה, לא ניתן להבטיח זאת. לפיכך, החלטת המשיב אינה חורגת ממידת הסבירות הנדרשת באופן אשר מצדיק התערבותו של בית המשפט.

דיון

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין העתירה להידחות.

הלכה מושרשת היא כי חופשה איננה זכות המוקנית לעותר או לכל אסיר אחר, אלא אך פריבילגיה המוענקת לו תוך התחשבות בהתנהגותו ומידת המסוכנות הנשקפת ממנו. (עע"א 6481/01 אלעביד נ' שב"ס, רע"ב 9898/06) שאלת השתלבותו של אסיר בסבב חופשות נתונה לשיקול דעת שב"ס.