עת"א 2183-06-15 לביא(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

לאור הוראת סעיף 68ה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), הקובע כי יראו שחרור מנהלי כשחרור על תנאי כמשמעותו בחוק שחרור על תנאי ממאסר, והוראות החוק האמור יחולו על שחרור מנהלי בשינויים המחויבים, ולמען הסר ספק, ניתן פסק דין זה ע"י מותב תלתא.

1.זוהי עתירה במסגרתה מבקש העותר להורות לנציב שירות בתי הסוהר לאשר את שחרורו המנהלי של העותר או ליתן הסבר מניח את הדעת לאפליה פסולה נטענת.

העותר מרצה עונש מאסר אשר אמור להסתיים בתאריך 12.6.15, לאחר שנגזר כנגדו עונש של 6 חודשי מאסר.

לטענת ב"כ העותר, ידוע לו כי אסירים אחרים אשר יתרת עונשם גדולה מעונשו של העותר, קיבלו שחרור מנהלי בעוד שלעותר לא אושר השחרור, ולפיכך, נטען לאפליה של העותר אל מול אסירים אחרים.

2. על פי תגובת המשיב ונספחיה, תקן הכליאה לשחרור מנהלי לפי סעיף 68ג לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש), הינו 18,026 ומצבת האסירים הינה 17,998, ומכאן כי מצבת האסירים פוחתת מתקן הכליאה ב- 28, ולפיכך, לא ישוחררו טרם זמנם אסירים אשר יתרת מאסרם אינה עולה על יתרת המאסר המרבית שבתוספת הראשונה. הנתונים האמורים עולים ממסמך של שירות בתי הסוהר, מחלקת האסיר, הנושא תאריך 4.6.15, ואשר צורף לתגובה.

בתגובת המשיב נכתב כי הבדיקה נעשית מידי יום, והמסמך אשר צורף כאמור הינו אכן נושא את תאריך היום.

נטען בתגובת המשיב כי למשיב אין כל שיקול דעת בבחירת האסירים אשר ישוחררו, וכל האסירים מאותה קבוצת אסירים, שיתרת מאסרם זהה (הכוונה לקבוצות האסירים המפורטות בתוספת הראשונה לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש)) – משוחררים כולם.

נטען כי העותר משתייך לקבוצה מספר 1 לתוספת הראשונה, הואיל והוא נשפט למאסר עד 6 חודשים, ועד כה לא שוחרר מאחר ואינו נכנס לגדר קבוצת האסירים אשר יתרת מאסרם הקצרה ביותר.

בתגובתו של ב"כ העותר לתגובת המשיב, נטען כי המשיב לא צירף לתגובתו את פירוט הבדיקה שנעשתה בששת הימים עובר ליום הגשת העתירה, על מנת להפריך את טענת ב"כ העותר בדבר אפליה אל מול אסירים אחרים אשר קיבלו שחרור מנהלי בעוד יתרת מאסרם של האחרים גבוהה מזו של העותר.