עת"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
12813-12-14
08/01/2015
|
בפני השופטים:
1. רון שפירא
2. אברהם אליקים
3. בטינה טאובר
|
| - נגד - |
העותר:
ציון לוי (אסיר)
|
המשיבה:
ועדת שחרורים שמקום מושבה בכלא כרמל
|
| פסק דין |
בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת ועדת שחרורים שמקום מושבה בכלא כרמל, בראשות כב' השופט בדימוס אהרן מלמד, אשר דחתה ביום 23.11.14 את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון.
על פי האמור בהחלטת ועדת השחרורים, מרצה העותר מאסר שביעי לתקופה של 10 חודשים, וזאת בגין עבירות של ניסיון להתפרצות למקום מגורים, קשירת קשר לביצוע פשע והיזק לרכוש במזיד. יוער לעניין מניין מאסריו, כי בפני הועדה טען ב"כ המדינה כי זהו מאסרו השמיני של העותר. בפנינו טען ב"כ העותר כי זהו מאסרו הרביעי. מבדיקה שערך בית המשפט, נראה כי אכן מדובר במאסר שמיני. ואולם, מוכנים אנו להניח כי לא נפלה שגגה תחת ידיה של הועדה, ונתייחס למאסרו הנוכחי של העותר כמאסר שביעי.
בחנו את טענות הצדדים. בטרם נתייחס לטענות, נזכיר את המסגרת בה אנו מצויים. הלכה היא, כי רק במקרים חריגים יתערב בית משפט מנהלי בהחלטת ועדת שחרורים. ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו ברע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים, (טרם פורסם, ניתן ביום 9/12/10):
"יודגש כי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83 ועדת השחרורים נ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002)).
סבורים אנו כי במקרה שבפנינו, אין עילה המצדיקה את התערבותנו בהחלטת הועדה.
כאמור, זהו מאסרו השביעי של העותר. בעברו 29 הרשעות קודמות במספר רב יותר של עבירות. יוער כי אמנם חלק מהרשעותיו הן מלפני זמן רב, ואולם העבירה בגינה הוא מרצה כעת מאסר נעברה בעת שהיה נתון בפיקוח שירות המבחן, על פי גזר דין משנת 2010, שעניינו עבירה שנעברה בשנת 2007. ריבוי עבירות, העובדה שהעותר כבר שוחרר שלוש פעמים שחרור מוקדם ברישיון וכן העובדה שהוא מבצע עבירה נוספת בעת היותו נתון בפיקוח שירות המבחן, כל אלו מצביעים על מסוכנות, המהווה עילה שלא לשחרר שחרור מוקדם ברישיון, וזאת בשים לב להוראות סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001 (להלן: "החוק").
ועדת השחרורים רשאית להביא בחשבון הן נסיבות של הרשעה והן עבר פלילי של אסיר במסגרת שיקוליה. ואולם בנוסף, עליה גם לבחון את התנהגותו של האסיר בעת ריצוי מאסרו, שילובו בתכניות שיקום וכיוצ"ב.
בפני ועדת השחרורים הוצג חומר מודיעיני שעניינו החזקת חפץ חד על ידי העותר בין כתלי הכלא. עיינו בחומר החסוי הנ"ל. יצוין, כי עד כמה שניתן להבין מהחומר המודיעיני, הוא מבוסס על מקור בעל מהימנות גבוהה, כפי שציינה גם ועדת השחרורים.
ועדת השחרורים בחנה גם את שילובו של העותר בתכנית טיפולית, וסברה כי התכנית בה השתתף העותר, תכנית "צעדים", אין בה די כדי לאיין את מסוכנותו. הועדה התרשמה כי העותר לא עבר טיפול יסודי, ומכאן שלא השתנו דפוסי התנהלותו.
בפני ועדת השחרורים הייתה גם תכנית שיקום אשר הוכנה על ידי הגב' חיה היכל. ועדת השחרורים ציינה כי תכנית זו מציעה הסדרי פיקוח, ולא טיפול ישיר באסיר, ובנסיבות אלו סברה ועדת השחרורים שאין די בתכנית הנ"ל כדי לאיין את מסוכנותו של העותר, באופן שיפחית את המסוכנות וחזרתו לפשע.