עת"א 10899-07-15

עתירה זו הינה המשך לעתירה קודמת שנדונה בעת"א 11168-04-15 (להלן: "העתירה הראשונה").

עיקר הרקע העובדתי פורט בעתירה הראשונה. בתמצית יצוין כי מדובר בעובד שירות אשר עוד ביום 10.2.13 התקבלה החלטה על הפסקת עבודות שירות, באופן שבו יהיה עליו לרצות את יתרת המאסר, כ-15 ימים, כמאסר בפועל במתקן כליאה. חלפו כשנתיים ממועד קבלת החלטת מפקד המחוז הצפוני של שב"ס דאז ועד שאותר העותר ונמסרה לו ההודעה על ההחלטה.

בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, הורה בית המשפט כי בנסיבות העניין ובשים לב לחלוף הזמן, יוחזר העותר לשימוע, כאשר במסגרת השימוע ייבחנו טענותיו בכל הנוגע לתחשיב ימי העבודה, תוך שעורך השימוע ומפקד המחוז של שב"ס יביאו בחשבון את חלוף הזמן הרב ואת התקופה שנותרה לריצוי מאסר.

בעקבות האמור נערך לעותר שימוע נוסף. בפני עורך השימוע הוצגו כל הנתונים בעניינו של העותר, ובסיכומו של דבר המליץ עורך השימוע על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. בהמשך להמלצת הממונה על עבודות השירות, החליט מפקד המחוז הצפוני שוב, ביום 25.6.15, על הפסקת ביצוע עבודות השירות.

מהנתונים שהוצגו בפני עורך השימוע ובפני מפקד המחוז הצפוני, עולה כי בעת שהיה העותר אמור לרצות עבודות שירות הוא הוצב לעבודה במרכז לשיקום מקצועי הקרוב למקום מגוריו. הוא התייצב ביום הראשון, עבד מספר שעות ועזב את המקום ללא אישור המפקח. נעשו ניסיונות לאתרו, אך ללא הועיל. הוא זומן לשיחת בירור ולא התייצב. לאור זאת זומן לשימוע ולא התייצב, כאשר על פי הודעת הדואר, עזב את מקום מגוריו. בהמשך יצר קשר ומסר כתובת חדשה.

העותר זומן שוב לשימוע ביום 16.11.13, ולא התייצב, תוך שהוא טוען שלא יכול היה לממן את הוצאות הנסיעה. עקב אי-התייצבותו הועברה המלצה על הפסקת עבודות השירות, וניתנה החלטה בהתאם. החלטה זו, למעשה בוטלה בפסק הדין שניתן בעתירה הראשונה, עת הוחזר העותר לשימוע.

עורך השימוע בחן את טענות העותר וציין כי לא קיבל כל הסבר סביר כיצד זה ניתק העותר קשר עם הממונה על עבודות השירות, וזאת למעלה משנתיים מאז שהתקבלה ההחלטה הראשונה בעניינו, ולא דאג להשלים את ריצוי עונשו. בנסיבות אלו ובשים לב לכל אותן בעיות שהיו כבר בתקופת העסקתו בעבודות שירות, המליץ עורך השימוע שלא לאשר את החזרתו של העותר לעבודות שירות. כאמור, מפקד המחוז הצפוני של שב"ס קיבל את המלצתו.

בית משפט הבוחן החלטה של שב"ס במסגרת עתירת אסיר, עושה זאת בהתאם לכללי המשפט המנהלי. בנסיבות העניין לא ניתן לומר כי ההחלטה שהתקבלה, היא בלתי סבירה בצורה קיצונית באופן המצדיק את התערבותו של בית המשפט בהחלטה. כפי שצוין, העותר לא הצביע בשימוע, וגם לא בדיון בפני, על כל סיבה להיעדרויותיו מהעבודה בעבר. לא נמסר כל הסבר להתנהלותו, לרבות אי-התייצבות בעבר לשימוע, שינוי כתובת בלי להודיע לממונה על עבודות השירות ואי-מילוי כל החובות המוטלות עליו. גם כעת, ולאחר שבמשך שנתיים לא טרח העותר ליצור כל קשר עם הממונה על עבודות השירות כדי להשלים את ריצוי העונש, לא מסר העותר כל הסבר סביר.

אוסיף כי העותר לא הגיש במסגרת השימוע שנערך לו כעת, וגם לא לבית המשפט, כל טיעון או תחשיב המבסס טענה כי למעשה עבד את כל ימי עבודות השירות שהיה עליו לרצות.