עתירה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה

1. התובע עתר לקבלת גימלת הבטחת הכנסה מיום 30.3.99.)להלן - "התקופה הרלונטית"(.
תביעתו נדחתה על ידי הנתבע בטענה שבשימושו רכב, אשר מס' הרישוי שלו 65-491-88 ,
)להלן -"הרכב"(. עקב הדחיה כאמור, הגיש התובע את תביעתו נשוא פסק דין זה.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הרכב רשום על שם בנו של התובע. אין גם מחלוקת, כי
לבנו של התובע אין כלל רשיון נהיגה. הרכב מצוי ברשותו של התובע והביטוח הוא על שמו
של התובע.

3. לטענת התובע, הוא משתמש ברכב לנסיעות קצרות בלבד :"פה ושם" למשל, למכולת.
לדבריו, נסיעותיו הם רק בסביבה שלו ואם היה צריך לסוע למרחקים, לא השתמש ברכב
שכן:"הדלק והאחזקה עולים כסף". )עמ' 2 לפרוטוקול שורות 13 - 14 (.

4. לטענת ב"כ הנתבע יש לדחות את התביעה, שכן התובע עושה שימוש ברכב שנמצא ברשותו
ובשימושו הבלעדי והיקף השימוש אינו רלונטי.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדותו של התובע, התרשמתי, כי עדותו היתה
מגמתית ובלתי מהימנה .

תקנה 10 )ג(, לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982 , קובעת:

" על אף האמור בתקנה זו, היה הנכס רכב מנועי, יראו את הנכס כאילו

מופקת ממנו הכנסה חודשית בסכום שאינו נמוך מסכום הגמלה

שהיתה משתלמת לתובע לולא האמור בתקנת משנה זו. .."

המבחן העיקרי בסוגיית השימוש ברכב, הינו מידת הפקת טובת ההנאה מהשימוש ברכב . החזקה