עת"מ 50807-01-1403 יולי - פסקדין

: | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי שבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
50807-01-14
3.7.2014
בפני השופט:
1. דוד חשין
2. נשיא


- נגד -
העותרת:
גב' עליזה רובנס
עו"ד שירה דונביץ'
המשיבים:
1. מדינת ישראל – משרד הבריאות
2. מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים – ד"ר אמיר שנון באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

עו"ד ענבל וילנר
פסק דין
 

 

  1. עניינה של העתירה שלפניי בבקשת העותרת לקבל תעודת פיזיותרפיסטית לפי חוק הסדרת העיסוק במקצועות רפואיים, תשס"ח-2008 (להלן –החוק).
  2. העותרת, בת 58, בוגרת בית הספר לפיזיותרפיה (להלן – בית הספר) אשר נוהל על-ידי שירותי בריאות כללית (להלן – שירותי בריאות כללית) ומכון וינגייט (להלן – וינגייט). העותרת סיימה את לימודיה בשנת 1979, ומאז ועד היום משמשת כפיזיותרפיסטית. במהלך שנים אלה הועסקה העותרת על ידי גופים רבים, לרבות שירותי בריאות כללית והמועצה האזורית חבל אילות.
  3. עם סיום לימודיה, נדרשה העותרת להגיש עבודה סמינריונית. זאת כדי להשלים את חובותיה האקדמיות וכתנאי לקבלת תעודת הסמכה מבית הספר (להלן – תעודת ההסמכה). אלא שהעותרת לא הגישה את העבודה.
  4. בשנת 1983, בהמשך לפנייתה של העותרת (שלא צורפה לעתירה), כתבה לה הגב' חוה שביט, ששימשה בזמנו כמ"מ מפקחת ארצית בקופת חולים כללית, כי לאחר בירור שערכה לגבי זכאותה של העותרת לקבלת תואר מוסמך, נמצא כי הצדק עימה. העותרת טוענת כי במהלך השנים היא המשיכה בניסיונותיה לקבל את תעודת ההסמכה, אך אלה העלו חרס שכן תכולת ארכיון בית הספר, בו סברו כי התעודה נמצאת, לא נשמרה.
  5. לימים, כך העותרת, בוטלה הדרישה להגשת עבודה סמינריונית כתנאי לקבלת תעודת ההסמכה. לטענתה של העותרת, בשנת 1994, עם סגירת בית הספר, נמסרו לבוגרים גיליון ציונים ולצידו תעודת ההסמכה, אולם העותרת, מסיבות שאינן ידועות לה, לא קיבלה את התעודה כי אם גיליון ציונים בלבד.
  6. מרישומי המשיבים עולה כי בחודש אוקטובר 1996 פנתה העותרת למשיב 1 (להלן –משרד הבריאות). העותרת צירפה לפנייתה אישור (משנת 1979) משירותי בריאות כללית ומכון וינגייט, בו נכתב כי העותרת למדה בבית הספר בשנים 1976-1979, וכי כדי לקבל את תעודתה עליה להגיש עבודה סמינריונית. ביום 07.10.96 הושב לעותרת כי כדי לבחון את בקשתה עליה להמציא תעודת גמר לימודים כמקובל.
  7. בשנת 2001, במסגרת רה-ארגון שנערך במכון להתפתחות הילד באילת בו הועסקה בעת ההיא, התבקשה העותרת להציג תעודת הכרה במעמד מטעם משרד הבריאות (להלן – תעודת הכרה) כתנאי להמשך עבודתה. משכך, פנתה העותרת למשרד הבריאות פעם נוספת בבקשה לקבלת תעודת הכרה.
  8. ביום 07.05.02, השיב ד"ר א' שנון, מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות (להלן –ד"ר שנון), כי "בלא תעודה המעידה על סיום לימודייך בפיזיוטרפיה לא נוכל לדון בבקשתך לתעודת הכרה במעמד במקצוע זה".
  9. ביום 09.12.02 כתבה לעותרת הגב' נעמי סיון, אשר שימשה בזמנו כראש מדור פיזיותרפיה בקופת חולים כללית. במכתב ציינה הגב' סיון כי היא "שולחת [לעותרת] אישור רשמי של שירותי בריאות כללית המעיד כי למדת ב"וינגייט" ואת זכאית לתעודה – מסמך זה הינו רשמי ועשוי לשמש במקום תעודה".
  10. בהמשך הוחלט להביא את עניינה של העותרת בפני הוועדה המייעצת במקצוע הפיזיותרפיה (להלן – הוועדה המייעצת), וביום 16.11.03 נשלח לעותרת זימון להופיע בפני הוועדה. לאחר מכן, ביום 08.12.03, נשלח לעותרת מכתב מטעם ד"ר שנון, בו צוין כי "בתאריך 30.11.03 הופעת בפני הוועדה המייעצת להכרה בפיזיותרפיסטים. לאחר דיון חוזר בעניינך, הוחלט כי לקבלת תעודה הכרה במעמד הנך חייבת להציג דיפלומה מלימודייך בעבר או לסיים לימודים ולקבל תואר מאחד המוסדות המוכרים היום".
  11. בשנת 2004 פנתה העותרת לד"ר ראובן מטרני, סגן מנהל בית הספר דאז, אשר אישר במכתבו כי לעותרת ניתנה תעודת הסמכה שמספרה 867/361.
  12. בשנת 2005 ביטל משרד הבריאות את הנוהל למתן תעודות הכרה כתנאי לעיסוק במקצוע הפיזיותרפיה (בין יתר המקצועות), ונקבע כי לא יונפקו תעודות הכרה קבועות או זמניות לבעלי מקצועות פרה-רפואיים שאינם מוסדרים בחוק. הסיבה למהלך זה מקורה היה בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 2921/03 קאופמן נ' ד"ר שנון (29.04.04) (להלן – עניין קאופמן). בפסק הדין נקבע כי יש לבטל את מתן תעודות ההכרה שניתנו עד כה לעוסקים במקצועות הבריאות השונים, וכי יש להסדיר את העיסוק בהם בדרך של חקיקה ראשית, ולא באמצעות הנחיות מינהליות, כפי שהיה נהוג עד לאותה עת.
  13. העותרת המשיכה בניסיונותיה להשיג את תעודת ההסמכה, עד שלבסוף הגישה המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ה"פ 2553-01-08). בעקבות הגשת ההמרצה החלה הידברות בין העותרת לשירותי בריאות כללית, שבסופה נחתם הסכם פשרה בו נקבע כי שירותי בריאות כללית יעבירו לידי העותרת תעודת הסמכה לפיה האחרונה החלה ללמוד בבית הספר לפיזיותרפיה בחודש אוקטובר 1976 וסיימה ללמוד בחודש ספטמבר 1979, וכי החל מיום 20.09.79 היא מוסמכת לעבוד במקצוע הפיזיותרפיה.
  14. העותרת טוענת כי לאחר קבלת תעודת ההסמכה כאמור, פנתה בכתב (בחודש פברואר 2009) למשרד הבריאות בבקשה לקבל את תעודת ההכרה, אולם חרף ניסיונות רבים לא הצליחה לברר מה עלה בגורל בקשתה. לבסוף החליטה העותרת לפנות לגב' דורית צרפתי, מי שהייתה ממונה בעבר על פניות לרישוי מקצועות רפואיים בלשכת הבריאות באילת, וביקשה את סיועה. בתחילת שנת 2010 שלחה העותרת, באמצעות הגב' צרפתי, פעם נוספת, את בקשתה. ביום 22.06.10, קיבלה העותרת זימון לדיון בפני הוועדה המייעצת. מאחר שהדיון נקבע ליום 24.06.10, ובשל מקום מגוריה המרוחק, הודיעה העותרת כי לא תוכל להגיע לדיון וביקשה לתאם מועד חדש. אלא שלטענתה, איש לא חזר לפנייתה.
  15. העותרת פנתה למשרד הבריאות פעמים רבות נוספות במהלך השנים 2010 ו-2011. לבסוף נמסר לה, על-ידי נציג מוקד "קול בריאות", כי התיק בעניינה נשרף בארכיון וכי עליה להגיש את בקשתה פעם נוספת, שלישית במספר. כך עשתה העותרת.
  16. לאחר הדברים האלה, ביום 23.02.12, נשלח לעותרת מכתבה של הגב' נטליה זליגר, סגן מנהל האגף לרישוי מקצועות רפואיים במשרד הבריאות, בו נכתב כלהלן:
  17. ביום 17.07.13, פנתה באת כוחה של העותרת למשיבים וביקשה, פעם נוספת, לקבל תעודת פיזיותרפיסט, הפעם מכוח סעיף 58(ב) לחוק.
  18. ביום 21.08.13 השיבה לה עו"ד אביטל וינר-אומן, מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, כי על-פי רישומי המשרד העותרת פנתה לראשונה לשם קבלת תעודה הכרה בשנת 1996, וכבר במועד זה נמסר לה כי לשם קבלתה עליה להמציא תעודה המעידה על סיום לימודיה. הדבר נמסר לה פעם נוספת בשנת 2002, ובשנת 2003, והעותרת מעולם לא ערערה על דרישות אלה. עו"ד וינר-אומן ציינה במכתבה כי בהתאם לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, לשם קבלת תעודת פיזיותרפיסט יש להיות, בין היתר, בעל תואר אקדמי במקצוע. חריג לכך נמצא בהוראת המעבר הקבועה בסעיף 58(ב), המתייחסת למי שהייתה בידו תעודת הכרה בתוקף ביום 22.07.05. אלא שבגדרי הסעיף "לא באים מי שנמצאו זכאים בעבר לקבלת תעודה, אך תעודתם לא הייתה בתוקף בתאריך הקבוע בהגדרת תעודת הכרה במעמד שבחוק. קל וחומר שמי שכלל לא היה בעל תעודה ולא נמצא בעבר כזכאי לתעודה ... אינו בא בגדר הסעיף". עוד נכתב כי העותרת נופלת בגדר החריג הקבוע בסעיף 58(ה) להוראת המעבר, ולפיכך עליה לעמוד בבחינה כתנאי לקבלת תעודת פיזיותרפיסט.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>