מקיפי מרום 300 בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

1. לפנינו ערעור על החלטת הרשות המוסמכת, שלא להעניק למערערת 1 (להלן: החברה), המצויה בבעלותו של המערער 2 (להלן: פרץ), רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם וכקבלן שירות.

ההחלטה ניתנה ביום 27.3.18 על ידי מר יוסי אוסדון, מרכז בכיר חקירות במינהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים (להלן: ההחלטה). יצוין כי הערעור הוגש במקורו כנגד החלטה קודמת של מר אוסדון מיום 28.2.18 (להלן: החלטת השימוע), אך כיוון שההחלטה הסופית ניתנה עוד טרם הדיון שנקבע - הסכימו הצדדים כי הערעור ייסוב על ההחלטה כהגדרתה לעיל.

רקע עובדתי, הליכים קודמים והחלטת הרשות המוסמכת

2. החברה פועלת, החל משנת 2010 או סמוך לכך, כקבלן כוח אדם וכקבלן שירות, בהתאם לרישיונות שקיבלה כדין. לפי הנטען, לחברה כ - 150 עובדים והיא מספקת שירותי שמירה ואבטחה למוסדות חינוך, מועצות מקומיות באזור הצפון (לאחר זכייה במכרזים כדין) וכן גורמים נוספים. בהחלטה מיום 26.10.17 בוטלו רישיונותיה של החברה בהחלטה מנהלית שניתנה בהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 (להלן: החוק), על רקע הגשת כתב אישום נגדה ונגד בעליה (מר פאדי סויטאת).

יצוין כי מדובר בכתב אישום חמור ורחב היקף, שהוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כנגד 31 נאשמים (תפ"ח 37502-02-17), והטענות בו נוגעות לקיומו של ארגון פשיעה שפעל לסחוט קבלני בניין ואחרים לצורך קבלת דמי חסות, תוך הנפקת חשבוניות פיקטיביות על שירותי שמירה ואבטחה (לתמצית האישומים המיוחסים למר סויטאת ולבעלים קודם של החברה שנאשם אף הוא במסגרת כתב האישום, ראו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעש"א (מחוזי י-ם) 42824-06-17 מקיפי מרום 300 בע"מ ואח' נ' הוועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (21.12.17); כן ראו בקשר לכך את החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 31.1.17, בנוגע לשחרורם ממעצר בתנאי ערובה (עמ"י 69430-01-17)).

3. החברה הגישה ערעור לבית דין זה כנגד ההחלטה מיום 26.10.17 (עש"ר 19640-11-17), ובפסק דין מיום 4.12.17 (השופטים לאה גליקסמן, אילן איטח ואילן סופר ונציגי הציבור מר נתן מאיר ומר אמנון גדעון) נדחה ערעורה (בכפוף לאמור להלן), תוך שצוין כי "אכן, כתב האישום שהוגש כנגד החברה ומנהליה המדווחים חמור ביותר, ועל פניו הצדיק שלילת הרישיון של החברה". עם זאת, כך נקבע -

"סבורים אנו כי בהחלטה על שלילת הרישיון יש לאזן בסבירות ובמידתיות בין כלל השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זאת היות החברה ומנהליה בגדר חשודים שעומדת להם חזקת החפות וזכותם לחופש העיסוק, והיות החברה מעסיקתם של 150 עובדים, אשר עלולים לאבד את מקום עבודתם או את הוותק שלהם בעבודה וזכויות שצברו בתקופת עבודתם. נוכח האמור, יש מקום להתיר לחברה להמשיך לפעול בהתאם לסעיף 7 לחוק, דהיינו להמשיך להעסיק את העובדים שהועסקו בחברה נכון למועד מתן ההחלטה (להבדיל מלכרות התקשרויות חדשות ולקבל עובדים חדשים לחברה), פרק זמן נוסף, וזאת עד ליום 28.2.2018. בפרק הזמן הנוסף ניתן יהיה לנסות לאתר רוכש לחברה שימשיך להפעילה, כמובן בכפוף לקבלת כל האישורים והרישיונות הנדרשים. למותר לציין, כי המשך פעילות החברה כקבלן שירות בתחום השמירה מותנה בכך שהיא מחזיקה ברישיון מארגן שמירה ונשק מאורגן תקף"

(להלן: פסק הדין הקודם).

ראוי לציין כי גם בהליך מקביל, שהתקיים בפני המשרד לביטחון פנים בנוגע לרישיון החברה להחזיק ולהשתמש בנשק חמוש כחלק מעיסוקה כחברת אבטחה, נקבע כי הרישיון יישלל אלא אם הבעלות תוחלף (החלטה מיום 30.3.17, נספח ד' להודעת הערעור).

4. בהתאם לפתח שהושאר בפסק הדין הקודם לבעלי החברה להעבירה לבעלות אחרת, נמכרו מניותיה של החברה לפרץ (במזכר הבנות מיום 19.12.17 והסכם מיום 25.12.17), באופן שפרץ אמור להפוך לבעל המניות היחיד ולמנכ"ל החברה (ככל שיינתנו לחברה הרישיונות הדרושים), כאשר לפי המוצהר - למר סויטאת לא יהיה עוד כל קשר לחברה לאחר תקופה מוגדרת של חפיפה. המערערים הדגישו כי פרץ עבד משך עשרות שנים במשטרת ישראל ולאחר פרישתו ומשך כ - 4 שנים היה הבעלים של חברת אבטחה אחרת, כאשר אין לו קשר כלשהו לחשדות מושא כתב האישום והוא אף לא היה קשור כלל לחברה או מי מבעלי התפקידים בה בטרם רכש את מניותיה. ביום 20.12.17 הגישה החברה, באמצעות פרץ, בקשה לרשות המוסמכת למתן רישיונות כקבלן כוח אדם וכקבלן שירות.

5. לאחר תכתובת בין הצדדים והעברת מסמכים נוספים, לרבות בחינה וראיון אותם עבר פרץ בהצלחה, הודיע מר אוסדון למערערים ביום 28.2.18, היינו היום האחרון בו הותר לחברה לפעול לפי פסק הדין הקודם, כי אין בכוונתו להיענות לבקשתם וזאת בכפוף לזכות שימוע עד ליום 7.2.18 (ככל הנראה הכוונה ליום 7.3.18). הטעמים המצוינים בהחלטת השימוע הם העדרו של רישיון שמירה בתוקף ממשרד המשפטים; קיומו של "קשר" בין פרץ לבין החברה ובעליה הקודמים מעצם מתן עדות אופי לזכותם בשימוע שנערך במשרד לביטחון פנים ביום 30.3.17 (והוזכר בסיפת סעיף 3 לעיל), באופן ש"עשוי להותיר את בעליה הקודמים של החברה מאחורי החברה בצורה ישירה או עקיפה"; וכן העובדה כי "עצם שינוי הבעלים, אינו מביא בהכרח להסרת האחריות מהחברה, המהווה אורגן עצמאי הנושא באחריות פלילית למעשים שבוצעו במסגרתו".