איולקר ואח' נ' פרידמן ואח'

ערעור כנגד החלטות הלשכה לסיוע משפטי ("המשיבה") אשר סירבה להעניק למערערים סיוע משפטי.

המערערים קיבלו מן המשיבה ייצוג במספר הליכים. בחלקם, הופסק הייצוג ובהליכים נוספים לא אושר המשך הייצוג בערכאות נוספות.

טענות הצדדים בערעור

המערערים מבקשים להשיג על החלטות המשיבה שלא לייצגם בהליכים שונים. כפי שעולה מהודעת הערעור אשר הוגשה על ידם, הם מבקשים ייצוג בתיקי בית המשפט קמא אשר צויינו על ידם בהודעת הערעור - תיק תביעת לשון הרע נגדם שמספרו 18304-07-14 אשר כבר הסתיים וערעור עליו הוגש על ידי המערערים לבדם, הליך בזיון בית משפט במסגרת תיק 57216-12-16 אף הוא הסתיים בפסק דין כבר בחודש ינואר 2017 ותיק 30575-10-14 שעניינו תביעה כספית של המערערת ואימה נגד המשיבים, אף הוא נסגר בחודש ספטמבר 2017, קודם שהוגש ערעור זה.

המערערים טוענים בערעורם כי למרות שנמצאו זכאים לסיוע משפטי, הם לא מקבלים ייצוג הולם, עורכי הדין אינם זמינים להם, אינם מגיבים לפניותיהם בטלפון או בדואר האלקטרוני ואינם מייצגים אותם נאמנה. הם נתקלים לטענתם, ב"סחבת מכוונת" ולא מסכימים לייצגם במסגרת הליכי ערעור. חרף הביקורת הקשה שיש למערערים על אופן ייצוגם על ידי הסיוע המשפטי, הם עומדים על זכותם, כך לטענתם, לייצוג הולם באמצעות הסיוע המשפטי.

המערערים טוענים כי התנהלות המשיבה, מנעה מהם הזכות להגיש סיכומים בתיק 18304-07-14 כך שפסק הדין קמא ניתן בהעדר סיכומים מטעמם וכן כי התנהלות המשיבה פגעה בניהול תיקים אחרים של המערערים, בהם ניתנו החלטות ללא ייצוג. בסעיף האחרון טענו המערערים כי אף עובר ליום הגשת הערעור ניתנו החלטות בהעדרם, ללא ידיעתם על מועדי דיון וללא מתן יכול להתגונן.

כלל טענות המערערים מתמצות בכך כי התנהלות זו של המשיבה ונציגיה, וכן של "מערכת המשפט" בכללה, קיפחה את זכויותיהם.

ביום 20.12.17 הגישו המערערים סיכומיהם, במסגרתם חזרו על טענותיהם, וכן הלינו כנגד קשר קנוניה נטען נגדם, על ידי שני עובדי המשיבה עו"ד נריה ועו"ד סרחאן, וגוללו מסכת אירועים הנטענת על ידם כ"שחיתות".

המשיבה, בתגובתה, טענה כי המועד לערעור על פסק הדין בתביעת לשון הרע חלף והודעתה כי לא יינתן למערערים ייצוג לצורך הגשת ערעור ניתנה למערערים עוד ביום 4.6.17 והחלטה משלימה נמסרה להם ביום 8.6.17, כך שהמועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף זמן רב קודם להגשת הערעור.

לגוף העניין, פרטה המשיבה את הטעמים להחלטותיה המהותיות ביחס לאי הענקת שירותי סיוע משפטי, אשר ניתנו במסגרת תיקי הלשכה מספר 28916/17 ו-28917/17 (צורפו כנספחים א' ו-ב' לכתב התשובה) בתיק לשון הרע. המשיבה פרטה כי לא מצאה סיכוי משפטי סביר כדרישת סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי. המשיבה הבהירה כי המערערים בהתנהגותם, כאשר המשיכו בפרסומי לשון הרע במהלך ניהול ההליך קמא, סיכלו כל אפשרות לקבוע כי לא חטאו בלשון הרע ואף השפיעו בכך על גובה הפיצוי אשר נפסק בסופו של יום.

באשר לטענת המערערים כי לא הוגשו סיכומים מטעמם, משיבה המשיבה כי המערערים עצמם הם אשר סיימו את התקשרות עם עורך הדין אשר ייצג אותם, זאת ללא אישור המשיבה ובניגוד להתראותיה ובניגוד להתחייבויותיהם בכתב.

על אף כל האמור ציינה המשיבה, כי מנהל הלשכה לסיוע משפטי במחוז ישב ארוכות באופן אישי עם המערערים, בלב פתוח ובנפש חפצה, על מנת להציע למערער דרכים שונות להתמודדות, בין היתר, אף הציע להם כי ינסה לנהל בשמם דין ודברים עם ב"כ הצד שכנגד בתיק לשון הרע, על מנת להגיע להסכמה על הפחתת גובה הפיצוי, אולם ללא הצלחה. לאחר עיון חוזר ומלא במסמכים אשר ברשות המשיבה, עמדה המשיבה על עמדתה כי אין מקום להעמיד ייצוג משפטי נוסף למערערים.