עש"א 16033-11-16

1.החלטה בבקשה להגדלת גובה העירבון.

ברקע לבקשה זו, ערעור אזרחי שהוגש ודרישת בית המשפט לעירבון בסך של 15,000 ₪.

2.במוקד הבקשה מקבץ של טענות המבקשות ללמד על אי כיבוד פסיקות קודמות במישור ההוצאות, על כך שהמערערת היא תושבת זרה ועוד. המשיבה חולקת על טיעוני המבקשים ואולם, כמפורט להלן, דומני שעיקר קשיי המבקשים בעצם התפיסה שבאמצעות העירבון ניתן להתמודד עם טענות, אולי אף לגיטימיות, הנובעות מחובות קודמים ו/או אחרים, וכל כיו"ב.

3.תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי שמכוחה נדרש כל מערער להפקיד עירבון, לא נועדה להוות פתרון למגוון של מצבים רבים ושונים בהם המערער חב כספים למשיב, ולמצבים בהם עלול המשיב להתקשות בגביית כספים המגיעים לו, בהינתן שכך, מהמערער בהקשרים רבים ושונים. בפרט יודגש, שאין מקום להשוואה בין השיקולים המשמשים, למשל, לצו להפקדת ערובה להבטחת הוצאות מכוח תקנה 519 (בשלביו הראשונים של ההליך) לבין עירבון שנדרש ממי שמחליט להגיש ערעור –

אין זהות בין תקנה 427 לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולא אוכל לקבל את הגזירה השווה שעותר המבקש למתוח ביניהן. תקנה 519(א) קובעת, כי 'בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע'; תקנה זו עניינה הליך התביעה בערכאה הדיונית, ופעמים – לא לעיתים קרובות כל עיקר (ראו רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן, פ"ד נג(3) 145, הרשמת אגמון; גורן, סדרי הדין האזרחי מה' מ, 673-672) – תוטל ערובה להוצאות. דבר זה ייעשה בעיקר כשהמדובר בתושבי חוץ, שגביית הוצאות מהם תהא קשה (רע"א 544/89 אויקל נ' נילי, פ"ד מד(1) 647, 650, השופט – כתארו אז – ש' לוין). ואולם, היא הנותנת, שבתקנה 519 המדובר במי שטוען בתביעתו לזכות ולא היה לו יומו בדין, ואילו בפרשת הערעור, בתקנה 427, מדברים אנו במי שיומו הראשון ניתן לו ולא אסתייעא, ועתה הוא מבקש להפוך את הקערה על פיה. כאן מצבו של המשיב, לעת הזאת, בהיותו 'אוחז ביד' בדין דין, עדיף, ולכך השלכה באשר לעירבון" [רע"א 5208/06 פול ריצ'רד דייויס נ' מלכה מוריס, ניתן ביום 29.6.2006].

4.עירבון שנדרש לפי תקנה 404 מוערך על פי ההוצאות הסבירות שייפסקו, אם וככל שיפסקו, לטובת המשיב, בהינתן שידחה הערעור. לשון אחר: הפקדת כספים בהקשר זה לא נועדה לפתור כל בעיה אלא אך ורק בעיה אפשרית ומוגדרת: הוצאות המשיב בעקבות הערעור, בהנחה שנדחה הערעור ובהנחה שסבר מותב הערעורים לחייב את המערער בהוצאות ההליך השגוי בו נקט, כשברקע כבר פסיקה קודמת בה אמר בית המשפט, גם אם בית המשפט דלמטה, את דברו.

וככל שעל הפרק אך ורק ההוצאות האפשריות שיגרמו למבקשים בעקבות הערעור דנא – סכום הערובה, במתחם הסבירות.

5.סוף דבר, הבקשה נדחית, ובהישאר גובה העירבון על הסך של 15,000 ₪; השלמת הפקדתו – תוך 14 יום.

ניתנה היום, כ' חשוון תשע"ז, 21 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.