ערר
ועדת ערר
|
353-3012
25/03/2014
|
בפני חברי הוועדה:
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר הוועדה
2. עו"ד שרון גלילי
3. גלעד ונגרובר
|
| - נגד - |
העורר:
פנחס יצחקי
|
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר ואח'
|
| פסק-דין |
רקע עובדתי ודיוני
- במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 8150364 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיוב אגרה בסך 6 ₪ בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 9.1.11 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") וב- 20 ₪ כחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות").
- ביום 29.8.12 פתחה המשיבה נגד העורר תיק הוצאה לפועל על הסכומים הנ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות נוספות והחוב תפח עשרות מונים, לכדי 684 ₪, נכון ליום 20.10.13, כמצוין בסיכומים שהגישה המשיבה.
העורר מבקש את ביטול מלוא החוב.
- נקדים בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, עד לנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל לחלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, עמדות רישום מנויים, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות פטור למי שמעלה או מוריד נוסע, עמדות לתשלום במזומן ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (עבור מי שלא נכנס לחניון מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").
- בכל הנוגע לחיובי הקרן, האגרה והפו"ה, השאלה המרכזית שנתונה להכרעתנו היא האם העורר היה זכאי לפטור מתשלום האגרה והפו"ה וזאת מכוח הפטור המוענק בסעיף 18(א) לחוק למי שעשה שימוש בנתיב המהיר כשברכבו שלושה נוסעים נוספים, או, בעת שנפח התנועה בנתיב המהיר נמוך מ-1,000 כלי רכב בשעה - שני נוסעים נוספים.
בעניין סמכויות המשיבה לגבות חיובים, הרי שלפי סעיף 5 לחוק [בשילוב חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995, כמפורט בסעיף] אלו כוללות, בין היתר, את הסמכות לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב שלא שולם והפך חלוט ("חוב חלוט", לפי סעיף ההגדרות הוא חוב שלא הוגש לגביו ערר תוך המועד שנקצב לכך או שהערר לגביו נדחה ולא ניתן לערעור עוד).
- לכתב הערר, שהוגש ביום 20.9.12, צורף צילום של ערר שהוגש, כך מסתבר, עוד ביום 21.6.11, אך כיוון שנכתב בכתב יד הוחזר לעורר על ידי מזכירות הוועדה על מנת שיוגש מודפס.
להלן קיצור טענות העורר:
בעניין חיובי הקרן טוען העורר שחויב שלא כדין משום שבנסיעה הרלוונטית שהו ברכב 5 נוסעים. בעניין זה מציין העורר שדובר בימיו הראשונים של הנתיב המהיר וכי האופן בו מתבצע הליך בדיקת מס' הנוסעים לא היה ברור.
בעניין תיק ההוצל"פ טען העורר (בדיון שהתקיים בפנינו ובסיכומיו) שהעובדה שהערר שהגיש בכתב יד לא נקלט במזכירות הוועדה הובאה לידיעתו רק לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ. כן טען העורר כי משהגיש ערר בזמנו הניח שהעניין בטיפול והיה משוכנע כי מרגע הגשת הערר לא ינקטו נגדו הליכי גביה. העורר אף קבל על כך שהמשיבה לא יצרה עימו קשר טלפוני קודם שפתחה את תיק ההוצל"פ.
- בתשובתה לערר, בטיעוניה בעל פה ובסיכומיה טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחיית הערר. בין היתר טענה המשיבה כי על מנת ליהנות מפטור השמור לרכב מרובה נוסעים היה על העורר לעבור בנקודת ביקורת. לטענתה, היה על העורר לברר מראש את התנאים לקבלת הפטור ובכל מקרה השילוט בשטח מבהיר את אופן קבלת הפטור. כמו כן, טוענת המשיבה, היה על העורר להירשם מראש כמנוי אצל המשיבה. משלא עשה את שני אלו חויב כדין באגרה ובפו"ה. לעניין תיק ההוצל"פ טענה המשיבה ששלחה את החשבון בסמוך לאחר הנסיעה ועשתה כן שוב ביום 22.12.11, כאשר לגבי המשלוח השני צירפה פלט מאתר חברת הדואר המציין כי דבר הדואר "נמסר ליעדו ... ביום 8.1.12".
- דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 10.10.13 ובמהלכו שמענו את עדות העורר, שהשיב לשאלות הוועדה ונחקר על ידי ב"כ המשיבה. נציין כי עיון בתיק בדיון העלה כי לפי רישומי המזכירות הערר שהוגש על ידי העורר בכתב יד כאמור הוחזר לו בדואר רגיל ביום 21.6.11 וכי ביום 20.2.12 יצר העורר קשר טלפוני עם מזכירות הוועדה ואז נמסר לו על פה שהערר הוחזר לו וכי עליו להגישו מחדש כשהוא מודפס. בסיום הדיון ביקשה המשיבה לסכם טענותיה בכתב ולצדדים שניהם נקצבו מועדים לצורך הגשת סיכומים.
דיון
- היות שהמשיבה לא טענה לאיחור בהגשת הערר אין צורך להיכנס לסוגיה זו והנחתנו היא שגם אם פורמאלית קיים איחור (ומסתבר שקיים לגבי מועד הגשת הערר המודפס) הרי שהמשיבה אינה מתנגדת להארכת המועד להגשתו עד המועד בו הוגש.
לגופו של עניין, תחילה נדון בחיובי הקרן - האגרה והפו"ה.
- אכן, כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת