ערעור על החלטת ועדת הערר לפיה הסרוב שנרשם לו בגין הצעת עבודה - בדין יסודו

1. ביום 22.11.99 הגיש המערער לביה"ד ערעור על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה
מיום 7.10.99 בערר 416/99 לפיה הסרוב שנרשם לו בגין הצעת עבודה בסופרמרקט במושב
אודים - בדין יסודו.

המערער טוען כי הסכים להצעת המעסיק אך המעסיק פסל אותו עקב חוסר התאמה, כיוון
שכעבור חודשיים היה עתיד להתחיל ללמוד.

המערער הופנה ב4.5.99- לעבודה בסופרמרקט ולדבריו לא התקבל לעבודה לאחר שהודיע
למעסיקו כי ב7/99- יתחיל ללמוד )3 פעמים בשבוע בין השעות 8:30-16:30(.

2. בפנינו הסביר המערער כי משנשאל ע"י המעסיק על תוכניותיו השיב כי מתעתד הוא בתוך
מספר חודשים להתחיל ללמוד. המעסיק הסביר כי משעסקינן בעבודה מורכבת, עבודה במשרה
מלאה ונדרש זמן ללמד את העבודה - לא כדאי לו להעסיק המערער.

המערער אישר כי הלימודים לא איפשרו ללמוד ולעבוד במקביל.

לדבריו, לא סירב לעבודה, לימודיו הם לצרכי פרנסה, וכי במקום הלימודים, לומדים אנשים
שנשלחו ע"י לשכת העבודה.

המשיב טען כי המערער הודיע כי חודשיים לאחר הפנייתו יתחיל ללמוד, וכי היה "מוכן
לעבוד" רק לזמן מוגבל, ולא סביר שמעסיק יקבלו לפיכך לעבודה, כשנדרש הוא להשקיע
בהכשרתו.

3. לאחר ששבנו ועיינו בחומר שבפנינו ובטיעוני הצדדים - להלן הכרעתנו :

א. סעיף 2 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט1959- קבע תחום פעולתו של המשיב, ולפיו