ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיו דחה את הטענה כי מתנת מקרקעין שנתנה האישה לבעלה כוללת תנאי מכללא לפיו המתנה תחזור אל האישה אם וכאשר חיי הנישואין יעלו על שירטון

השופט י' מלץ: 1. האם ניתן להסיק ממהלך חיי שיתוף ונישואין תקינים, כי מתנת מקרקעין
שנותן בן-זוג למשנהו כוללת תנאי מכללא, לפיו המתנה תחזור לנותנה אם וכאשר חיי
הנישואין יעלו על שרטון? זו השאלה העולה בערעור שלפנינו.

2. להלן עובדות הפרשה:

המערערת והמשיב נשואים מאז שנת 1950. בשנת 1972 קיבלה המערערת מהוריה במתנה דירה
שנרשמה על שמה, והיא נושא ערעור זה. בשנת 1976 נתנה המערערת למשיב מחצית הדירה
במתנה, ורשמה את שמו בלשכת רישום המקרקעין, כבעלים של אותה מחצית.

בחלוף מספר שנים, כך לטענת המערערת, גילתה כי בעלה מקיים קשרים עם אישה אחרת, ובשנת
1986 אף עבר להתגורר עם אותה אישה. בתביעת המערערת לשלום בית, שהוגשה בבית הדין
הרבני, הצהיר המשיב, כי אינו מעוניין עוד לשוב ולחיות עם אשתו. מאוחר יותר הוא הגיש
תביעת גירושין, אשר נדחתה מפאת העדר עילה מספקת, ביום 11 .3.87.

כמו כן הגיש המשיב תביעה לפירוק השיתוף בדירה, וביום 27.9.88 יצאה החלטה מלפני
שופטו המלומד של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הדירה
ועל חלוקת התמורה באופן שווה בין הצדדים.

המערערת עתרה לבית המשפט המחוזי למתן צו למחיקת שמו של המשיב מרישום הבעלות על
הדירה, כאשר העילה עליה נשענה תביעתה הייתה, כי הסכם המתנה כלל בחובו תנאי מפסיק,
לפיו קטיעת חיי הנישואין התקינים והגשת תביעת גירושין מצד הבעל יביאו לבטלות המתנה
ולהשבתה למערערת.