ערעור על החלטת ביה"ד למשמעת להפסיק ההליכים נגד המשיב

המדינה מערערת על החלטתו של בית הדין למשמעת להפסיק את ההליכים נגד המשיב עקב
פרישתו מן השירות. ואלה העובדות אשר ברקע ההחלטה נשוא הערעור.

1. המשיב מילא תפקיד של ממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים מאז חודש מרץ 1985. בתאריך
25.2.01 הוגשה נגד המשיב תובענה משמעתית בה יוחסו לו, בשבעה פרטי אישום שונים,
עבירות משמעת של התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. עניינם של כל האישומים הוא
בהטרדות מיניות אשר על פי הנטען בכתב התובענה, ביצע כלפי עובדות שונות בין השנים
1990 עד 1998. בתאריך 10.5.01, עוד בטרם הוחל בבירור התובענה, פרש המשיב מעבודתו
בשירות המדינה. אין חולק כי פרישתו מן השירות של המערער הייתה עקב העבירות שיוחסו
לו. עם פתיחת הליכי המשמעת, ביקש בא כוחו של המשיב מבית הדין כי יפעיל את סמכותו
לפי סעיף 65 לחוק שירות המדינה )משמעת(, תשכ"ג1963- )להלן: חוק המשמעת( ויפסיק את
ההליך המשמעתי עקב פרישתו של המשיב מן השירות. בהחלטה מיום 23.9.01 קיבל בית הדין
את בקשת המשיב והורה על הפסקת ההליך המשמעתי נגדו. את החלטתו האמורה נימק בית הדין
בכך שמבחינה מעשית לא ניתן להטיל על המשיב אמצעי משמעת אפקטיבי, כיוון שבתנאי
העסקתו על פי "חוזה בכירים" אין אפשרות לפגוע בגימלתו וכי אף אין טעם לפסול אותו מן
השירות, משום שהמשיב הוא כבן 64 ומצוי על סף גיל הפרישה וממילא לא ניתן יהיה