עפ"ת 4128-05-15 מדינת ישראל נ' אטרש

ערעור המדינה על הכרעת דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אלון אופיר), לפיה זיכה את המשיב מאשמת נהיגה במהירות של 208 קמ"ש, והרשיע אותו בנהיגה במהירות של 123 קמ"ש בלבד, במקום בו מותרת מהירות של 90 קמ"ש.

כתב האישום ייחס למשיב עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54(א)(1) לתקנות התעבורה, בכך שנהג בכביש 60 במהירות 208 קמ"ש במקום 90 קמ"ש.

האישום הוכח באמצעות מדידה שבוצעה על ידי שוטר (להלן: "המפעיל") באמצעות מכשיר Bee3 (להלן: "דבורה").

לאחר שמיעת ההוכחות, זוכה המשיב מעבירה של נהיגה במהירות של 208 קמ"ש, מהטעמים הבאים:

1. בכביש 60 בין ק"מ 9 לק"מ 8 ואילך, ישנם עיקולים אשר אינם מאפשרים מבחינה מעשית נהיגה במהירות של 208 קמ"ש, מבלי שהרכב יאבד איזון ואחיזה בכביש. אמנם הדבר לא הוכח בחוות דעת, אולם הידיעה כי רכב רגיל לא ישרוד עיקול חד בכביש במהירות של 213 קמ"ש, מבוססת על השכל הישר.

2. העיקולים הללו מקשים על יכולת השוטר לשמור על קשר עין רציף עם הנהג מרגע המדידה ועד העצירה, בפרט נוכח מהירות רכב המשטרה של 160 קמ"ש, לעומת מהירותו הנטענת של המשיב.

3. מיד בסמוך לאבן ק"מ 9 לכיוון ק"מ 8, מוצב תמרור המזהיר מפני עקומה חדה בהמשך (102), מה שמלמד כי בקטע הדרך הרלוונטי, היתה לפחות עקומה אחת. זאת בניגוד לטענת המפעיל, לפיה קטע המדידה היה ישר לחלוטין. הטענה היא כי הנעילה היתה בדיוק בקטע זה (בסמוך לאבן ק"מ 9), מציגה את מיקום הנעילה כמקום בו יש עקומה חדה ימינה.

    

   בסופו של יום הורשע המשיב על פי הודאתו לפיה נסע במהירות 123 קמ"ש.

    

   המדינה מלינה על הכרעת הדין ומעלה את הטענות הבאות:

   1. עיקולים בקטע המדידה – נ/1 הוא תמונת קטע כביש עם עקומה, הממוקם בין ק"מ 9 ל- 8. לא הוכח כי מדובר דווקא בקטע הספציפי שבו המפעיל נעל את רכבו של המשיב (תחילת אבן הק"מ 9). לבית המשפט קמא לא היתה יכולת לקבוע, על סמך התמונה, כי מדובר בקטע הדרך בו בוצעה הנעילה, ולא יכול היה לשלול על סמך התמונה את דברי המפעיל, כי הנעילה בוצעה בקטע דרך ישר. המפעיל אישר בחקירתו כי בין ק"מ 9 ל- 8 יש עיקול, אולם בקטע המדידה, הכביש היה ישר. מכאן שלא שלל כי קיימים עיקולים במקום.