הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' פרגר

ערעור על הכרעת דינו המזכה של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת יהודית דורי דסטון) מיום 9.5.2025 בתו"ב 40639-04-22.

ההליכים בבית-משפט קמא

נגד המשיבים הוגש כתב אישום בשל שימוש הטעון היתר בלא היתר, במרפסת בשטח של 5.5 מ"ר שנסגרה ללא היתר, בתקופה שבין 23.4.2016 ל-22.4.2021, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), בנוסח שלפני תיקון 116, וכן עבירה של ביצוע שימוש אסור בלא היתר, לפי סעיפים 243(ה) ו-243(ו)(5)-(2) לחוק, בנוסח שלאחר תיקון 116, ובצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

בדיון שהתקיים ביום 28.9.2023 טענו המשיבים לאכיפה בררנית, ונקבע כי המשיבים יוכלו להגיש מסמכים בעניין זה. בהמשך, ולאחר קבלת תגובת המערערת, לפיה המשיבים הביאו בטיעוניהם דוגמא אחת בלבד ולא עמדו בנטל המוטל עליהם, ביום 29.10.2023 דחה בית המשפט (כבוד השופט ערן טאוסיג) את טענת המשיבים, בקבעו כי "יש לקבל את עמדת המאשימה, כי לא די במקרה בודד שהציג ב"כ הנאשמים, שיכול להיות שנסיבותיו חריגות, כדי ללמד על מדיניות של המאשימה לעניין עבירות בהיקף כאמור בכתב האישום הנוכחי...".

שמיעת ההוכחות בתיק החלה ביום 13.10.2024, לאחר שהמותב הדן בתיק התחלף. מפקחים שהתייצבו להעיד בישיבות ההוכחות, נחקרו על ביקורים בשטח במהלך השנים, על חקירת המשיבה, ועל איתור עבירות בנייה של דיירים אחרים באותו בניין – סך הכל שבע עבירות בנייה של הדיירים, כולל זו של המשיבים. בתום שמיעת ההוכחות הסכימו הצדדים על סדר הסיכומים – שמיעת טענות ההגנה בעניין ביטול כתב האישום לפי סעיף 57 לחסד"פ, בעניין משך הליכי החקירה עד להגשת כתב אישום ותשובת המערערת לטענות; לאחר מכן סיכומי המערערת וסיכומי המשיבים, לגבי כל הטענות כולל אכיפה בררנית וטענות בעניין החקירה.

בישיבת הסיכומים ביום 10.3.2025 טען תחילה ב"כ המשיבים לביטול כתב האישום לפי סעיף 57 לחסד"פ והשיב לו ב"כ המערערת. וביום 19.3.2025 הושלמה שמיעת הסיכומים. בשלב זה המערערת השמיעה סיכומיה תחילה, בהתייחסה לראיות המקימות את העבירה. ב"כ המשיבים, שסיכם לאחר מכן, והתייחס בין היתר לטענת האכיפה הבררנית, שעלתה כבר בתחילת ההליכים. המערערת לא ביקשה להשיב על כך ולא טענה דבר בעניין זה, והדיון נדחה למתן הכרעת הדין.

בהכרעת דינו המזכה מיום 9.5.2025, התייחס בית-משפט קמא לכלל הטענות שהועלו בנוגע לפגמים בחקירה ובהליכים – הגנה מן הצדק בשל איחור בהגשת כתב האישום ואכיפה בררנית, וכן פגמים בחקירת המשיבה.

נקבע כי על אף קיומן של ראיות מספקות להרשעת המשיבים בעבירות המיוחסות להם, יש לזכות את המשיבים מהמיוחס להם בכתב האישום בשל מכלול הפגמים החמורים; וכי בנסיבותיו החריגות של מקרה זה, אין כל דרך הולמת אחרת לרפא את הפגם מלבד זיכוי.

לגבי השיהוי בהגשת כתב האישום – הורה בית המשפט על זיכוי המשיבים בשל חריגה משמעותית מהוראות הדין, באשר למשך הליכי החקירה עד לקבלת החלטה על הגשת כתב אישום, במקרה זה חריגה של ארבע שנים, ולכל הפחות שנתיים, מפרק הזמן הקבוע בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ולפי סעיף 57(א) לחוק סדר הדין הפלילי, מבלי שהתקבל אישור להגשת כתב האישום באיחור.

לגבי פגמים מהותיים בחקירת המשיבה – לאחר שהחקירה נערכה בביתה ללא הצדקה, ופגעה בזכותה להיוועצות עם עורך דין. עוד נקבע כי החקירה התמקדה בעבירת בנייה ולא בעבירת שימוש, וכי לא נעשה ניסיון לגבות גרסה מהנאשם השני.