פס"ד בערעור על ביטול צוואה מאוחרת וקיום קודמת

השופטת עינת רביד, אב"ד:

ערעור על פסק דין מיום 4.6.2024 של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (ת"ע 53200-09-20, ת"ע 29703-12-22, ת"ע 29677-12-22, תמ"ש 4097-03-21 כב' השופטת איריס אילוטוביץ סגל) בגדרו בוטלה צוואת המנוחה ש' ז"ל (להלן: המנוחה) מיום 12.1.2018 (להלן: הצוואה) וקוימה צוואת המנוחה מיום 6.1.1993 (להלן: הצוואה המוקדמת).

הצוואה בוטלה משום שנקבע שהוכח שנערכה מחמת "השפעה בלתי הוגנת, ולא מן הנמנע כי נערכה מחמת תרמית" (סעיף 184 לפסק הדין קמא).

עוד נפסק סכום של 50,000 ₪ הוצאות לחובת המערערים וכן נקבע כי "לנוכח הפגמים החמורים שנפלו בהתנהלותו של הנוטריון, פסק הדין מועבר ללשכה המשפטית בהנהלת בית המשפט על מנת שתבחן את הדברים ותפעל כפי שתמצא לנכון" (סעיף 193 לפסק הדין קמא).

תמצית רקע עובדתי והליכים

1. המנוחה נולדה ביום 15.10.1932. בחייה נישאה המנוחה למר א' ז"ל (להלן: המנוח), שנפטר בשנת 1988, והתגוררה בXXXX. מנישואיה נולדו שלושה בנים: המשיב 1, שלו שני ילדים, המשיב 2, שלו ילד אחד, ואביהם של שלושת המערערים, שהם הזוכים על פי הצוואה (להלן: אבי המערערים). לאבי המערערים היה ילד נוסף, אחיהם של המערערים, שנפטר בטרם עת בשנת 2014. אבי המערערים נשוי לגברת ח' (להלן: אם המערערים).

2. בצוואה המוקדמת, שנערכה כאמור בשנת 1993, ציוותה המנוחה את עיזבונה לשלושת הבנים בחלקים שווים.

3. הצוואה מושא הדיון נערכה כאמור ביום 12.1.2018 בהיות המנוחה בת 86. הצוואה נערכה בפני נוטריון (להלן: הנוטריון). מהצוואה עולה שהמנוחה ציוותה את רכושה למערערים בלבד, נכדיה מאבי המערערים, ובכך הדירה את שני בניה הנוספים, המשיב 1 והמשיב 2, ואף לא הותירה דבר לנכדיה מאותם בנים נוספים. עוד ציוותה המנוחה בצוואתה, כי כל עוד יהיו המערערים קטינים, ישמש מר ע', אבי אימם של המערערים (להלן: אבי אם המערערים), כאפוטרופוס על הנכסים שירשו, וזאת עד הגיעו של כל אחד מהיורשים לגיל 18.

4. המנוחה נפטרה ביום 22.3.2020 עת הייתה כבת 88 שנים.

5. ביום 2.4.2020 הגיש אבי המערערים בקשה לצו קיום הצוואה. ביום 13.5.2020 ניתן צו לקיום הצוואה (להלן: צו קיום הצוואה). ביום 19.5.2020 גילו המתנגדים דבר צו קיום הצוואה, וביום 27.5.2020 הגישו בקשה לביטולו.

6. מומחים - מונו בהסכמה מומחה מתחום רפואת העיניים, פרופ' אייל מרגלית (להלן: המומחה לעיניים), לצורך בחינת השאלה – האם המנוחה יכלה לקרוא מסמך כתוב במועד עריכת הצוואה, ומומחה מתחום הפסיכיאטריה, ד"ר אליק יופה (להלן: המומחה הפסיכיאטר), לצורך בחינת השאלה – האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 12.1.2018, וכן האם הייתה במצב נפשי/קוגניטיבי כזה אשר ניתן היה להשפיע עליה – ככל שהמומחה יכול לתת דעתו על כך. הצדדים לא הגישו למומחים שאלות הבהרה ואף לא עתרו לחקירתם.

7. מטעם המשיבים העידו: המשיבים עצמם; אחיינית המנוחה, הגברת צ' מ'; חברתה הקרובה מזה 50 שנה, גברת א'; אחיינה של המנוחה, מר י'; ואשתו של המשיב 1, גברת צ' ל' ה'. הנוטריון זומן לחקירה מטעם המשיבים. מטעם המערערים העידו: מנקה ונהג המנוחה בארבע השנים האחרונות לחייה, מר ד'; אבי המערערים; ומנהלת המשרד של אבי המערערים, א'. המערערים עצמם לא הגישו תצהירים משל עצמם, למרות שהמערערת 1 הייתה בגירה במועד הדיון.

    

   תמצית פסק הדין

8. המומחה הפסיכיאטר, אשר לא נחקר, קבע בחוות דעתו, לאחר פירוט מצבה הרפואי של המנוחה, אותו למד מהמסמכים, כי המנוחה סבלה מבעיות רפואיות רבות, תוך שחלה החמרה משמעותית במצבה מסוף שנת 2018, כאשר בתחילת שנת 2019 החלה אצל המנוחה ירידה קוגניטיבית, ובאפריל 2019 אובחנה המנוחה כסובלת ממחלת האלצהיימר. עוד כתב ש"עם הזהירות וההסתייגות המובנית שכרוכה בחוות דעת רטרוספקטיבית", במועד הרלוונטי המנוחה "ידעה להבחין בטיבה של צוואה". עוד הוא מציין כי בשל חולשתה הפיזית, מחלות רקע רבות, קשיי הליכה, קשיים בתפקודיה היומיומיים, וירידה קוגניטיבית קלה, ביום עשיית הצוואה "המנוחה הייתה במצב של תלות חלקית בזולת. תלות שהלכה וגברה עם הזמן".

   מומחה העיניים הסיק כי למרות מחלות עיניים שונות מהן סבלה המנוחה, "נותרה (למנוחה) חדות הראיה בעין ימין ברמה המאפשרת קריאה בשעת החתימה על מסמך הצוואה".

   לפיכך נקבע כי על פי חוות הדעת, חרף הבעיות הרפואיות השונות, המנוחה הבינה בטיבה של הצוואה והייתה מסוגלת לקרוא את תוכנה באמצעות עין ימין.

9. מכלל העדים שהעידו בפניו הסיק בית המשפט קמא, שבמועד עריכת הצוואה, המנוחה סבלה מבעיות ראייה וזיכרון, שהחלו בשנת 2017, אך קבע שהמשיבים לא עמדו בנטל להוכיח שהיא לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

10. עוד נקבע שממכלול העדויות עולה שאבי המערערים נטל חלק בעריכת הצוואה. נטילת חלק בעריכת הצוואה על פי סעיף 35 לחוק הירושה אינה פוסלת מי שאינו "זוכה" על פי הצוואה, אולם בנסיבות פסק הדין, מצא בית המשפט קמא שיש לקבוע שאבי המערערים הוא כ"זוכה", משום שהזוכים הם ילדיו. בית המשפט ציין שידועה ההלכה לפיה אין להרחיב את התייחסות הסעיף לזכייה של בני משפחה נוספים לנוטל החלק בעריכת הצוואה עצמו או בת זוגו, אולם קבע שאלו נסיבות מיוחדות משום ש"המדובר במלאכת מחשבת ובניסיון מלאכותי לעקוף את הוראת לשון סעיף 35 לחוק הירושה. לא ניתן להתעלם מכך, כי רוחו של המשיב 1 וטביעות אצבעותיו נוגעות בכל הליך עריכת הצוואה. המדובר בחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פעולות שנעשו על ידו ובאמצעות צדדים שלישים" (סעיף 102 לפס"ד קמא).

11. את עקבותיו של אבי המערערים במעורבות בהכנת הצוואה ראה בית המשפט בדברים הבאים: קשר קודם בין אבי המערערים לבין הנוטריון, אשר הוסתר על ידי המערערים; אבי המערערים הוא שהכיר בין המנוחה לבין הנוטריון; המנוחה הוחתמה בפני הנוטריון על ייפוי כוח בלתי מוגבל לטובת אבי המערערים; מהחשבונית השלישית שהציג הנוטריון עלה הרושם, כי אבי המערערים נכח במשרדו של הנוטריון ביום עריכת הצוואה, ואף שילם לידי הנוטריון במזומן סך של 280 ₪ בעבור "אישור צוואה"; אבי המערערים מתגורר בXXXX, שבה שוכן משרדו של הנוטריון, כאשר המנוחה התגוררה בYYYY.

12. אשר לנוטריון - בית המשפט לא נתן אמון כלל בעדותו. בית המשפט לאחר שחקר בדבר הביע חשש כי חשבונית שהוגשה לבית משפט כהוכחה לכך שהמנוחה שילמה עבור עריכת הצוואה נערכה בסמוך להגשתה לבית משפט ולא במועד המצוין על החשבונית. בית המשפט ציין כי אמנם אין חובה במקרה זה לבקש אישור רפואי בדבר מצבה, אולם נוכח גילה ומצבה הבריאותי של המנוחה מן הראוי היה שהנוטריון יבקש אישור רפואי טרם החתמתה; הפגישה והחתימה על הצוואה נערכו ביום שישי בשעות אחר הצהרים; הזיהוי נעשה באמצעות דרכון ולא תעודת זהות, למרות שלמנוחה הייתה תעודת זהות, כאשר לנוטריון היו פרטי הדרכון משום פנייתה הקודמת אליו להוצאת דרכון פולני; לא הוברר מקור הפרטים של המערערים בצוואה וכן תמוהה בחירת אבי אם המערערים כאפוטרופוס לקטינים ולא בחירת אבי המערערים או אימם ואף לא ברור מהיכן ידעה המנוחה את פרטי אבי אם המערערים; גרסת הנוטריון כי מסר על קיום הצוואה לאבי המערערים, טרם מות המנוחה, עת פגש אותו במקרה בטיול ברחובות העיר XXXX בה שניהם מתגוררים, תוך הפרת רצונה המפורש הנטען של המנוחה שלא לגלות דבר הצוואה לאיש ואף תוך הפרת חסיון עו"ד לקוח - לא התקבלה על ידי בית משפט כאמת והוא מצא "סיפור זה כלא מהימן. סבורתני כי אותו סיפור תואם בין הנוטריון לבין אבי המערערים על מנת לפתור את סוגיית גילוי אודות הצוואה "לאחר פטירת המנוחה"" ובהמשך: "אם יאמר, כי הנוטריון אינו בקשרים קרובים עם אבי המערערים והמנוחה, אזי אין סיבה שידע על אודות פטירתה. פועל יוצא מהאמור, הוא שהנוטריון אוחז בצוואה אותה ערכה המנוחה ואין הוא יכול לעדכן איש. אם אף אחד למעט הנוטריון לא ידע על עריכת הצוואה, לא תהא לאיש סיבה לעדכן את הנוטריון על פטירתה של המנוחה. אם כך, קם הצורך "בידיעה" על אודות הצוואה, אך "מצומצמת דיה", כדי שלא תעורר חשד למעורבות בעריכת הצוואה. נראה כי על מנת לפתור סוגיה זו "נולד" המפגש האקראי בין אבי המערערים לבין הנוטריון, עת הנוטריון רץ לתומו ברחובות העיר XXXX ובד בבד אבי המערערים טייל להנאתו ברחוב עם כלביו". (סעיף 132 לפס"ד קמא).

13. אשר לאבי המערערים- בית המשפט לא נתן אמון בעדותו וזקף לחובתו כי "ביום 30.3.2022, בתוך שבעה ימים ממועד פטירת המנוחה, אצה הדרך לאבי המערערים, והוא חתם על ייפוי כוח לשם הגשת הבקשה לקיום הצוואה"; הסתיר את קיום הצוואה מהמשיבים; העביר טיוטת תגובה לבקשת המשיבים לביטול הצוואה לנוטריון; הנוטריון החזיק צ'ק לדוגמא של חשבון המנוחה, למרות שהחשבון לא מוזכר בצוואה, בכך ראה בית המשפט קמא נסיבה מחשידה כלפי הנוטריון ואבי המערערים; אבי המערערים בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית והסתפק בתגובתו לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, שאין בה התייחסות לגרסאות המפורטות שהוגשו בתצהירים מטעם המשיבים. בית המשפט מסכם וקובע כי כל נסיבה ונסיבה "כשלעצמה לא היה בה כדי לאשש נטילת חלק בעריכת הצוואה, צירופם של כל חלקי התמונה, מביא לידי המסקנה כי אבי המערערים נטל חלק בעריכת הצוואה" (סעיף 140 לפס"ד קמא) ומשום שראה בו "זוכה", דרך ילדיו, וקבע שדין הצוואה בטלות.

14. בית המשפט אף לא השתכנע ב"הגיונה של הצוואה". סיבת נישול ילדיה של המנוחה לא נכתבה בצוואה. בית המשפט העדיף את העדויות של העדים (אחיינית המנוחה הגב' מ', חברת המנוחה הגב' א', אחיין המנוחה מר י', המשיבים) על פני עדויות הנוטריון ואבי המערערים, והסיק מאותן עדויות ש"למנוחה היה חשוב שיהיה קשר בין שלושת בניה, והיא אהבה את כל בניה וכל נכדיה. בנסיבות אלה ובשים לב לעובדה, שהמנוחה תוארה בפי כולם כאישה ישרה, איני סבורה כי עריכת הצוואה תוך הסתרתה והצגת מצג כאילו רצונה הוא בקיום הצוואה הקודמת, עולה בקנה אחד עם התנהלות והערכים שהנחו את המנוחה בחייה. יתרה מזו, התרשמתי, כי יחסיה של המנוחה עם ח' (אם המערערים) ועם מר ע' (אבי אם המערערים) לא היו קרובים באופן שהיה מוביל אותה לבחירתו של מר ע' כאחראי על הרכוש אותו ציוותה בצוואתה למבקשים עד לבגרותם" (סעיף 154 לפס"ד קמא).

15. בית המשפט הוסיף וקבע: "העדויות הלא מהימנות של הנוטריון לגבי נסיבות עריכת הצוואה ומעמד עשיית הצוואה; העובדה שהנוטריון ייצג לכתחילה את אבי המערערים ושעומק הקשר המקדים ביניהם הוסתר על ידי המבקשים; הקשר בין הנוטריון לבין המנוחה נוצר דרך אבי המערערים; הספק לגבי הגורם ששילם עבור הצוואה; היעדר המהימנות של אבי המערערים ושל הנוטריון כפי שקבעתי לעיל, הסתירות בעדויותיהם והצורך הברור של שניהם להכמין פרטים רלוונטיים – בכל אלה יש כדי להרים את הנטל הדרוש להוכחת העובדה שהצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוחה אלא נעשתה תוך מעורבותו של אבי המערערים בעריכתה. בנוסף, מבחן הגיונה של הצוואה מעמיד לכל הפחות ספק רב מאוד, שעה שהטעם שהנוטריון העיד לגביו בכל הנוגע להדרת הבנים מהצוואה – נסתר" (סעיף 154 לפס"ד קמא).

16. בית המשפט קבע עוד: "סקירת כלל הראיות והעדויות, הניחו לפניי מערכת נסיבות ייחודיות, שבה אבי המערערים ניסה באופן מלאכותי לעקוף את סעיף 35 לחוק הירושה, ואשר מצאתי בה ככזו שמצדיקה את הכרתו של אבי המערערים כ"זוכה" לצורך סעיף 35 לחוק הירושה. התרשמתי כי עריכת הצוואה, נעשתה במלאכת מחשבת ממש, ובמטרה אחת עיקרית והיא זכייתו של אבי המערערים בעזבון המנוחה, תוך הצגת מצג כי אין לו נגיעה בדבר. אם לא די בבחירת ילדיו כזוכים בצוואה (ולא בת זוגו למשל – אשר הייתה מבטלת אוטומטית את זכייתו לנוח ניסוחו הברור של סעיף 35 לחוק הירושה), נבחר צד ג' (אבי אם המערערים) כאפוטרופוס לרכוש אותו ירשו הקטינים עד הגעתם לגיל 18 שנים. הדבר נעשה תוך מחשבת תחילה, וניסיון ברור להרחיק את אבי המערערים ואם המערערים, האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינים, כזוכים עקיפים על פי הצוואה. לנוכח מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, איני סבורה כי יכולה הייתה בעצמה לערוך מלאכת מחשבת זו" (סעיף 155 לפס"ד קמא).

17. עוד קבע בית המשפט קמא שאבי המערערים נטל חלק בעריכת הצוואה וכי המנוחה הייתה במצב גופני מוחלש אשר מאפשר את ההשפעה עליה ולכן יש לראותו כמי שהשפיע עליה השפעה לא הוגנת עד כדי עריכת הצוואה תוך קיומה של תרמית.

    תמצית טענות המערערים

18. העילה היחידה בגינה נפסלה הצוואה היא השפעה בלתי הוגנת, שהיא קביעה שגויה העומדת בסתירה לראיות ולפסיקה.

19. הצוואה נפסלה על אף שחלפו שנתיים ממועד עריכתה ועד לפטירת המנוחה בהן המנוחה הייתה כשירה ועצמאית בקשרים עצמאיים עם כל קרוביה ללא כל השפעה, תלות או בידוד אך לא שינתה את צוואה. לעניין זה מפנים המערערים לסעיף 31 לחוק הירושה.

    בהתאם לחומר הרפואי חוות הדעת ושלל העדויות הוכח כי המנוחה הייתה ונותרה כשירה קוגניטיבית, צלולה ועצמאית עד סמוך לפטירתה. גרה לבד, לא הייתה תלויה, שמרה על קשרים עצמאיים ועל קשר קרוב עם המשיבים. לעניין זה העדים מטעם המשיבים העידו בחקירה הנגדית על מצבה הטוב כשירותה, עצמאותה ושיפוטה התקין לאחר החתימה על הצוואה.

    מכאן שבמהלך התקופה של שנתיים לאחר חתימה על הצוואה גם אם הייתה מוכחת השפעה בלתי הוגנת הייתה למנוחה היכולת לפנות ולבטל את הצוואה.

20. מעבר לנדרש טוענים המערערים כי הקביעה שהתקיימה השפעה בלתי הוגנת במועד עריכת הצוואה היא שגויה.

21. לא התקיימו מבחני מרום, הוכח שהמנוחה הייתה כשירה ועצמאית ולא הוכחה תלות ולכן אין בסיס לקביעת השפעה בלתי הוגנת. זאת ועוד, לא הוכח שאבי המערערים היה מעורב בעריכת הצוואה ובנוסף אבי המערערים אינו בגדר נהנה על פי הצוואה.

    המנוחה לא הייתה "זקן מוחלש", וממילא אין קשר בין "זקן מוחלש" לבין דיני ירושה. המנוחה לא הייתה חולה במחלה סופנית, לא הייתה מרותקת למיטה ולא הייתה בלתי עצמאית. הבעיות הבריאותיות מהן סבלה ("הפרליפידמיה, יתר לחץ דם, מחלת אוסטיאופורוזיס ושברים כתוצאה ממנה, תת תריסיות, כבד שומני, סוכרת, הפרעות הליכה עם נטייה לנפילות, היצרות עמוד השדרה, שברים בעמוד השדרה, פוליארטאלגיה וירידה בראיה", סעיף 168 לפס"ד קמא) אינן גורמות לאדם להיות "זקן מוחלש" ולא הייתה כל הוכחה לקביעתה זו.

    גם הלכת "החוטים השזורים" אינה נשזרת במקרה זה והתנאים לה לא התקיימו כאן.

22. מציאת הגיונה של צוואה אינו תנאי לקיומה. ובכל זאת, ניתן לומר שיש הגיון בצוואה בהתחשב באירוע החריג שאירע למשפחת המערערים במות אחיהם של המערערים בשנת 2014 ממחלה. אין מחלוקת שהמנוחה אהבה את כל ילדיה ועד לפטירתו אחי המערערים בשנת 2014 לא חשבה לחלק את רכושה אחרת, אלא שלאחר המקרה רצתה לתמוך במידת מה באחיו - המערערים וזה בהחלט נותן הגיון לצוואה. תגובתם הצפויה של המשיבים גרמה לכך שלא סיפרה להם על הצוואה.

23. אשר למעורבות, הרי שאבי המערערים אינו נהנה על פי הצוואה וכמו כן לא הוכחה מעורבות. על פי ההלכה הפסוקה אין להרחיב את תחולתו של סעיף 35 לחוק הירושה ולהביא בגדרו גם אנשים שהוא לא דן בהם ישירות. וממילא מעורבות של אבי המערערים לא הוכחה ומדובר בחשדות בלבד שאין בהם די.

    תמצית טענות המשיבים

24. נפלו פגמים יסודיים שמקורם בהתנהגות קרובי המנוחה והנוטריון עצמו, קרי הרשות שבפניה נעשתה הצוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה היה מעורב בעיוות רצון המנוחה. מי שאמון על טוהר הליך עריכת הצוואה ועל עצם תוקפה שיקר בבית המשפט טשטש את שנעשה במשרדו במעמד חתימת הצוואה ולכן הצוואה היא תולדה של מעשים בלתי חוקיים וחמורים שנעשו על קשישה בת 86 ואין מקום לקיים את הצוואה.

25. בית משפט קמא קבע ממצאי מהימנות ברורים ועל סמך זאת עובדות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם.

26. אין התמודדות בערעור עם הממצאים ועם הקביעות העובדתיות בפסק הדין.

27. אשר לסעיף 31 לחוק הירושה, הרי ששני התנאים של הסעיף, האחד, "שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה", ובנוסף "והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה" לא התקיימו, משום שכפי שנקבע בפסק הדין "מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה לא היה מניח את הדעת" ומצבה רק הלך והחמיר כפי שקבע הפסיכיאטר: "תלות שהלכה וגברה עם הזמן". במסמך הרפואי משנת 2019 נקבע שאצל המנוחה הפרעות בזכרון ואובחן אלצהיימר; וכך גם המל"ל קבע בדו"ח שהיא זכאית לגמלת סיעוד עוד בפברואר 2018. סעיף 31 אינו מתאים למקרה של קשישה חולנית תלותית ומוחלשת שאינה מתניידת עצמאית וסובלת מקשיי ראייה ניכרים תנקוט לפתע יוזמה ותפעל לחתום על צוואה חדשה. זאת ועוד, בית המשפט אף קבע כי ספק אם המנוחה הבינה במועד עריכת הצוואה די הצורך את משמעות המסמך עליו היא חותמת. לכן אין לייחס חשיבות לכך שחלפה למעלה משנה ממועד הצוואה ועד לפטירת המנוחה.

28. אשר לסעיף 35 לחוק הירושה, יש להחיל את הסעיף על מנת שמ"עילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". העובדה שאבי המערערים אינו היורש ואפילו אינו נזכר בה כאפוטרופוס של ילדיו הקטינים היא הוכחה לכך שיחד עם הנוטריון, שותפו לקנוניה, היה מעורב בבישול הצוואה ומהטעם הזה ניסה להרחיק עצמו ממנה בדרך מתוחכמת. הצוואה נוסחה בדרך שדבר אין לה עם רצון המנוחה אלא בתחכום משפטי שנועד למלט את אבי המערערים מתחולתו של סעיף 35.

29. בנוסף הנוטריון ואבי המערערים שיקרו ללא הרף בבית המשפט ולא בכדי בית משפט לא נתן אמון בעדותם.

30. הצוואה ככלל חשודה מאוד נערכה על ידי קשישה מוחלשת המעוררת סימני שאלה רבים לנוכח התנהלות תמוהה מצד אבי המערערים והנוטריון וזאת כאשר עדי המערערים נמצאו לא מהימנים, הרי שלא עלה בידי המערערים להרים נטל שעבר על כתפיהם לנוכח השקרים, הספקות והתמיהות.

    דיון והכרעה

31. פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות רבות ועל ממצאי מהימנות מובהקים, ברורים וחד משמעיים, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. הלכה פסוקה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפל בהכרעת בית המשפט פגם חמור היורד לשורשו של עניין, או שהממצאים אינם מבוססים דיים. ראו למשל: ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' אורנה מולר (25.09.2016)‏‏; ע"א 6991/14 מפרם סוכנויות (1999) בע"מ נ' חריש וקציר 2000 בע"מ (19.5.2016); ע"א 3432/17 שי טופז (יוכט) נ' חיים יוכט (16.4.2020); ח' בן נון ט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) עמ' 474-475 והאסמכתאות שם.

32. השאלות בנוגע לעריכת הצוואה הן רבות, בית המשפט שאל אותן, התייחס אליהן, ואף הגיע למסקנה הנכונה, שהצוואה אינה יכולה לעמוד, ואנו כערכאת הערעור יכולים לאשר את תוצאת פסק הדין, גם אם לא מכל נימוקי פסק הדין, אך בהסתמך על קביעות העובדה ומנימוקים משלנו.

33. למעשה מקביעות העובדה והמהימנות של בית המשפט קמא לא עולה מעורבות בעריכת הצוואה על פי סעיף 35, משום שאין מקום להרחבת תחולת סעיף 35 גם על ילדי המתערב, ואף לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת על פי הלכת מרום, משום שהמנוחה לא הייתה מבודדת – אלא חמור לא פחות, עולה חשד ממשי לקנוניה בין הנוטריון לבין אבי המערערים להחתמת המנוחה על צוואה המנשלת את שני ילדיה ושלושת נכדיה האחרים ונותנת את כל רכושה רק לנכדים שהם בניו של אבי המערערים. כאשר צוואה נעשית בנסיבות כאלה, "בישול של צוואה" כפי שכינה זאת ב"כ המשיבים, הרי שהצוואה אינה משקפת את רצונה של המנוחה, ולכן אינה תקפה ולא ראוי לה שתהיה.

34. לטעמי, הנימוק העיקרי לפסילת הצוואה, הוא חוסר האמון והקביעה של בית המשפט כי הנוטריון אינו מהימן עליו. מדובר בקביעה שיש לה על מה שתסמוך בהתחשב בממצאי בית המשפט ובתהיות העולות מעשיית הצוואה ומהתנהלות שלאחריה. בנסיבות אלה, בהיות הנוטריון הגורם היחיד אשר יכול לאמת את הצוואה, אין מנוס מקביעה כי הצוואה אינה תקפה. לפי סעיף 25 לחוק הירושה מרכיב יסוד ל"צוואה בפני רשות" הוא ש"הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו". משהרשות עצמה אינה נאמנה על דבריה והתגלתה ונקבע על ידי בית המשפט שהיא אינה דוברת אמת, הרי שאין בית המשפט יכול להשתכנע שהצוואה היא צוואה שנאמרה על ידי המצווה עצמה והמבטאת את רצונה האחרון של המנוחה.

35. סוג זה של צוואה בפני נוטריון, דורש רמת אמון גבוהה במיוחד מהנוטריון ועשיית עבודה זהירה שלא תעלה כל ספק, משום שהנוטריון הוא העד היחיד לעריכת הצוואה. במקרה זה גם לא הייתה מזכירה או פקידה נוכחת ברקע הדברים, שתעיד על הנסיבות. משנפל ספק של ממש בעדות הנוטריון, ביושרו והתנהלותו, אין עוד אפשרות לסמוך שהצוואה מבטאת את רצונה האחרון של המנוחה. לכך מתווספות העדויות האחרות של מי שהכירו את המנוחה בחייה והעידו על רצונה בשלום בית, בחלוקה שווה של רכושה בין שלושת ילדיה וכיו'.

36. אביא להלן חלק מהכשלים שמצא בית המשפט בהתנהלות הנוטריון ובתהליך ההחתמה על הצוואה.

37. אחד, עצם הפנייה דווקא לנוטריון זה. לא ברור מדוע המנוחה פנתה דווקא לנוטריון שמשרדו ב XXXX, ולא לעורך דין בסמוך למקום מגוריה בYYYY . נזכור שהיא הייתה בת 85, במצב גופני לא טוב. תיאר זאת המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אליק יופה, פסיכיאטר-פסיכוגריאטר כך: "יש לציין שבשל חולשתה הפיזית, מחלות רקע רבות, קשיי הליכה, קשיים בתפקודיה היומיומיים וירידה קוגניטיבית קלה, המנוחה הייתה במצב של תלות חלקית בזולת ב- 12.1.2018. תלות שהלכה וגברה עם הזמן. בשל מחלות רקע ותלותה בסיוע חיצוני, המנוחה הייתה חשופה לאפשרות של השפעה בלתי הוגנת". המומחה ציין בחוות הדעת מחלות רבות [ירידה משמעותית בראייה שאפשרה לה יכולת קריאה סבירה בעין ימין בלבד (ראו גם חוות דעתו של פרופ' אייל מרגלית), הפרעות הליכה עם נטייה לנפילות, הצרות ושברים בעמוד השדרה, שברים בשל אוסטאופורוזיס, תת תריסיות, היפרלפידמיה, יתר לחץ דם, כבד ושמני, סוכרת, פוליארטאלגיה (עייפות וכאבים בכל הגוף)] שכל אחת מהן לחוד כנראה אינה משמעותית, אך כולן יחד, לפי חוות דעתו, השפיעו על תפקודה היומיומי וגרמו לה לתלות בסיוע. לכן נשאלת השאלה מדוע במצבה הגופני הלא טוב היא החליטה לנסוע דווקא ל XXXXביום שישי אחר הצהרים כדי לחתום על צוואה, אצל עורך דין שראתה קודם לכן פעם אחת בלבד, עת חתמה בפניו על ייפוי כוח בלתי מוגבל לטובת אבי המערערים. כל זאת כאשר אבי המערערים גם הוא מתגורר ב XXXXומכיר היטב את הנוטריון אשר טיפל בעניינים משפטיים שלו במשך כעשר שנים (עמוד 8 שורות 36-33 לפרוט' מיום 30.4.2023). בחירה זו בנוטריון, שהוא העד היחיד לצוואה, מעוררת שאלות ותהיות שלא באה עליהן תשובה מספקת. תשובת הנוטריון, שבגלל שהיא באה אליו פעם אחת קודמת עם אבי המערערים על מנת לחתום על ייפוי כוח המייפה את כוחו של אבי המערערים, הרי שהיא זכרה וידעה את פרטיו, ואף מיוזמתה שלה פנתה אליו, אינה משכנעת בנסיבות אלה, ולנוכח מסקנות בית משפט קמא באשר למהימנותו.

38. שתיים, החשבוניות שהציג הנוטריון. אין הסבר מדוע החשבונית השלישית שנעשתה ביום הצוואה נרשמה על שם אבי המערערים. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדות הנוטריון (ועדות אבי המערערים) שאבי המערערים לא היה נוכח במשרד ואף לא ידע על עריכת הצוואה במועד עריכתה. אם כך מדוע נרשמה החשבונית על שמו? ולו היה הדבר לבקשת המנוחה, כפי שהעיד הנוטריון, אזי לא ברור מדוע ביקשה זאת המנוחה, שהרי לפי גרסת הנוטריון ואבי המערערים המנוחה לא רצתה כל קשר של אבי המערערים לצוואה עד כדי כך שבהוראות לקיום הצוואה, לא מינתה את אבי המערערים לאפוטרופוס על הקטינים-ילדיו אלא את אבי אם המערערים.

    חמור מכך, הוא נושא "החשבונית החדשה", שהנוטריון טען שמצא במשרדו לאחר מתן עדותו בבית המשפט וממספרה הסידורי עולה, כפי שכתב בית המשפט כי "חוששני כי זו נכתבה אך לאחרונה" (בסמוך לאחר מתן העדות) ולא כפי שנחזה להיות רשום עליה כי נכתבה ביום מתן הצוואה (18.1.2018). התנהלות שבית המשפט קמא סבר ובצדק שהיא מחייבת את הקביעה ש"פסק הדין מועבר ללשכה המשפטית בהנהלת בית המשפט על מנת שתבחן את הדברים ותפעל כפי שתמצא לנכון" (סעיף 193 לפסק הדין קמא).

39. שלוש, ההתנהלות בהחתמה על הצוואה – הזיהוי של המנוחה היה על פי דרכון ולא על פי תעודת זהות, כאשר אין מחלוקת שהמנוחה הייתה אזרחית ישראלית שחייתה ב YYYY והחזיקה תעודת זהות בארנקה (עמוד 13 שורות 35-34 לפרוט' 30.4.2023). נראה שכפי שקבע בית המשפט קמא, "הסברה המתבקשת היא, כי פרטי הדרכון של המנוחה היו כבר בידיו של הנוטריון, וזאת לנוכח העובדה שאבי המערערים חפץ להוציא דרכון פולני, ולשם כך הועברו פרטיה של המנוחה מספר חודשים קודם לכן לידיו של הנוטריון". מכאן שסביר יותר להניח שהמסמכים הוכנו מראש על בסיס מידע שנמסר לנוטריון על ידי אבי המערערים. חיזוק לכך יש גם בנימוק הבא.

40. ארבע, פרטי המערערים ופרטיו של אבי אם המערערים, שמונה בצוואה לאפוטרופוס. קשה להניח שבידי המנוחה היו פרטי תעודות הזהות של המערערים ובוודאי שלא היו בידיה פרטי תעודת הזהות של אבי אם המערערים. לכן סביר יותר שהצוואה הוכנה מראש בטרם הובאה המנוחה למשרד, כאשר כל הפרטים נמסרו על ידי אבי המערערים, שהמידע היה זמין לו ביותר. הטענה שהמנוחה החזיקה צוואה של אבי המערערים שבה הופיעו מספרי תעודת הזהות הנדרשות, היא וו לא חזק דיו על מנת להחזיק סיפור זה. וודאי שכך כאשר בית המשפט התקשה לתת אמון בעדות אבי המערערים ובסיפורים אחרים שסיפר כגון על המפגש בינו לבין הנוטריון בעת הריצה וכיו'. קל וחומר כאשר צוואה זו לא הוצגה על ידי אבי המערערים, אלא רק סופר על קיומה, ואין כל ראייה לסיפור בדבר מציאתה דווקא בסמוך לעדות אבי המערערים בין חפצי המנוחה וכאשר גרסה זו כמו מרבית גרסת אבי המערערים הופיעה לראשונה בחקירה בבית המשפט.

41. חמש, עשיית הצוואה בשני העתקים בלבד וגילוי קיום הצוואה לאבי המערערים – הצוואה נעשתה בשני העתקים בלבד, אחד נשאר בידי הנוטריון והשני נמסר למנוחה. נשאלת השאלה, מדוע בחרו המנוחה והנוטריון לפעול בדרך זו. הרי כדי שצוואה תקוים לאחר המוות צריך שיהיה מידע על קיומה. המנוחה ידעה שעשתה צוואה קודמת בשנת 1993 שבה חילקה את רכושה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, לכן כדי שיקיימו את הצוואה המאוחרת צריך שמישהו, שידע על מותה, ידע גם על קיומה של צוואה זו. ובכל זאת לא נעשו העתקים נוספים. בית משפט קמא שואל בעניין זה ועונה:"אם כך , מתעוררת השאלה – הכיצד ידע אבי המערערים לפנות לנוטריון במועד פטירתה של המנוחה?! התשובה כפי שנמסרה לבית המשפט, אינה מניחה את הדעת". לגבי התיאור של המפגש האקראי ב XXXXבגדרו מסר הנוטריון, לכאורה בניגוד לחסיון עו"ד לקוח ובניגוד לחובתו לשמור על פרטיות הלקוחה שלו, לאבי המערערים את דבר קיומה של הצוואה אך לא מסר לו את פרטי הצוואה, נקבע בפסק הדין קמא: "סבורתני כי אותו סיפור תואם בין הנוטריון לבין אבי המערערים על מנת לפתור את סוגיית גילוי אודות הצוואה "לאחר פטירת המנוחה"" (סעיף 132 לפס"ד קמא), ובהתחשב במידת האמון שנתן בית המשפט בעדויות השניים ובמכלול השאלות המתעוררות בעניין זה, הרי שאין מנוס אלא להצטרף לתהיות בית המשפט קמא ולמסקנתו.

42. בפסק הדין מפורטים נימוקים נוספים לרבות הגיונה של הצוואה וסתירות נוספות בעדויות הנוטריון ואבי המערערים וכן מסתמכת מסקנת פסק הדין על עדויות קרובים נוספים וחברות של המנוחה.

43. במכלול העדויות והראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, אשר שמע את העדים באריכות והתרשם מהם ישירות, איני מוצאת שנפלה טעות במסקנתו שהצוואה אינה משקפת רצון אמיתי של המנוחה אלא מהווה שיתוף פעולה של הנוטריון ואבי המערערים, שעולה לכדי תרמית כלפי המנוחה ובשל כך אין מקום לתת צו לקיום הצוואה אשר אינה מבטאת את רצונה של המנוחה.

44. בהתחשב במסקנה זו הרי שאין מקום להחלת סעיף 31 לחוק הירושה כפי שטוענים המערערים. נזכיר שסעיף 31 קובע ש"עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה". סעיף 31 חל כאשר בפני בית משפט צוואה שנקבע שנעשתה תחת אונס, איום, תחבולה או השפעה בלתי הוגנת. אולם במקרה זה לא עומדת בפנינו צוואה כלל כיוון שהבסיס לצוואה שהוא עדות הנוטריון אינה קיימת. משל למסמך צוואה בעדים כאשר לא היו שני עדים לצוואה, או מסמך שהיה כתוב בראשו צוואה אך אינו בכתב יד של המצווה (ראו בספרו של המלומד שמואל שילה, פירוש לחוק הירושה, עמ' 198; ועמ' 190). לפיכך, אין משמעות ליכולת המנוחה לבטל דבר שאין לפנינו הוכחה שנעשה. לא זו אף זו, שידוע מחוות דעתו של המומחה ומכלל הראיות שמצבה הבריאותי והקוגניטיבי של המנוחה רק הלך והתדרדר, כפי שכתב המומחה "המנוחה הייתה במצב של תלות חלקית בזולת (בעת כתיבת הצוואה – ע' 'ר). תלות שהלכה וגברה עם הזמן", ולכן ההנחה שיכלה לפעול לביטול הפעולה שעשתה, ככל שעשתה, אינה עומדת במבחן המעשה.

    סוף דבר

45. הערעור נדחה.

46. המערערים ישלמו הוצאות המשיבים בסך של 40,000 ₪.

47. הערובה שהפקידו המערערים על פרותיה תועבר למשיבים באמצעות בא כוחם על חשבון תשלום ההוצאות שנפסקו.

    

     

     

    עינת רביד, שופטת אב"ד

    כבוד השופט נפתלי שילה:

    אף אני מסכים שיש לדחות את הערעור.

    רשימת התמיהות והספקות המשמעותיים בנוגע לעריכת הצוואה, הם רבים ומשמעותיים כפי שפרטה חברתי, אב"ד השופטת רביד. בין היתר מדובר בנתונים ובשאלות אלו:

    1. לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המנוחה הייתה במצב של חולשה פיזית ותלות חלקית בזולת ולפיכך קלה להשפעה ולתמרון.

    2. מדוע המנוחה הזדהתה בפני הנוטריון על פי דרכונה הישראלי ולא על פי תעודת הזהות שלה? קושי זה מתחדד בהתחשב בכך שהנוטריון טיפל סמוך לפני עריכת הצוואה בהוצאת דרכון פולני עבור אבי המערערים והמנוחה, והוא העיד שביקש מהמנוחה להגיע למשרדו עם תעודת זהות.

    3. אבי המערערים היה לקוח קבוע של הנוטריון.

    4. כיצד הגיעה המנוחה שמצבה אינו טוב, לבדה, לנוטריון, מביתה ב YYYY למשרדו ב XXXX, כשאבי המערערים טען שלא הסיע אותה ולא ידע בזמן אמת שהיא ערכה את הצוואה?

    5. מדוע המנוחה בחרה דווקא את אבי כלתה לשמש כאפוטרופוס של הנכדים על עיזבונה עד שהם יהיו בגירים?

    6. מדוע למרות שהנוטריון העיד שהמנוחה הגיע אליו עם תצלומי תעודת זהות של הנכדים, חלק משמותיהם לא נרשמו בצוואה באופן מדויק אלא בשמם "המדובר"?

    7. כיצד השיגה המנוחה את תצלום תעודת הזהות של נכדיה הנהנים ושל אבי כלתה, אם אבי המערערים טען שכלל לא ידע על עריכת הצוואה והמערערים לא מסרו לה תצלומים אלו?

    8. מדוע החשבונית שהנפיק הנוטריון מיום עריכת הצוואה נרשמה ע"ש אבי המערערים, אם הוא לא נכח כלל באותו יום אצל הנוטריון עם המנוחה?

    9. על פי העדויות שהתקבלו ע"י ביהמ"ש קמא, הצוואה המנשלת חלק ניכר מילדיה ונכדיה, לא משקפת כלל את רצונה של המנוחה, שהיה לה קשר קרוב וחם מאוד עם המשיבים ובני משפחתם.

    10. חוסר האמינות של הנוטריון ואבי המערערים ומנגד, קבלת עדותם של עדי המשיבים.

        האמור לעיל מעלה חשש כבד ביותר שמי ש"הפיק" ויזם את עריכת הצוואה היה אבי המערערים בשיתוף פעולה עם הנוטריון. קיים ספק רב, האם הצוואה שיקפה את רצונה האמיתי של המנוחה. לפיכך, הנטל להוכחת אמיתות הצוואה עבר לכתפי המערערים והם לא עמדו בו. התמיהות והשאלות הקשות נותרו ללא מענה סביר ומספק מצד המערערים. כפי שנקבע בע"א 5640/92 אלוני נ' באומן, פ"ד מט (5) (1995) 373, 381:

        "אכן, צודקים המערערים כי הכלל הוא שעל המתנגד לקיום הצוואה מוטל נטל ההוכחה או הנטל לשכנע את בית המשפט כי הצוואה בטלה מחמת פגם שנפל ברצונו של המצווה...אולם, בית משפט זה כבר קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בהתקיים נסיבות מסוימות המעוררות ספק באמיתות הצוואה או ברצונו החופשי של המצווה, עובר הנטל אל המבקש לקיים את הצוואה".

        במקרה דנן, ניתן גם להחיל את כלל "אותות המרמה". כפי שנקבע בע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782 (2003):

        "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע".

        לפיכך, בדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שאין לקיים את הצוואה.

        נפתלי שילה, שופט

         

        כבוד השופטת סיגל יעקבי:

        אף אני מסכימה שיש לדחות את הערעור ומצטרפת לאמור בפסק דינה של אב בית הדין, כב' השופטת רביד ושל חברי, כב' השופט שילה.

        כידוע, על פי חוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן: חוק הירושה) מוטל נטל השכנוע על המתנגד לקיום הצוואה ועליו להוכיח כי הצוואה אינה ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה (ע"א 464/77 יהודה דהן נ' יפה אזולאי, פ"ד לג(2), 16 (1979)). הדברים נכונים בפרט מקום בו מדובר בצוואה שנערכה בפני רשות, כבענייננו, שכן בהתאם להוראת סעיף 22(ו) לחוק הירושה מהווה צוואה שנעשתה בפני רשות ראיה לכאורה לכך ש"האדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשייה ומקומה". כאשר הצוואה נערכת בפני נוטריון, אשר דינו בהתאם להוראת סעיף 22(ז) לחוק הירושה כדין שופט, היא נהנית אף מהחזקה הראייתית הקבועה בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976, באשר לנכונות האמור באישור של נוטריון אשר ניתן לפי החוק האמור.

        ואולם, הן החזקה הקבועה בסעיף 22(ו) לחוק הירושה, כעולה מלשון הסעיף, והן החזקה בדבר אמיתות תוכנו של המסמך הנוטריוני וכשרות פעולותיו של הנוטריון, הן חזקות הניתנות לסתירה (ע"א 4175/12 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ' אבראהים גדיר (נבו, 10.3.2014)).

        אני סבורה כי צבר התמיהות והספקות בנוגע לעריכת הצוואה עליהם עמד בית המשפט קמא בפסק דינו ואשר פורטו בחוות הדעת של חבריי, די בו כדי לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 22(ו) לחוק הירושה כמו גם את חזקת התקינות של פעולת הנוטריון. משעה שנסתרה חזקת התקינות של פעולת הנוטריון כרשות, שוב אין מקום להנחתו של החוק כי הצוואה היא צוואת אמת של המצווה.

        תמיהות וספקות אלו בנוגע לצוואה ולנסיבות עריכתה אותן עוררו המשיבים בהתנגדותם לקיום הצוואה, די היה בהם להעביר את נטל השכנוע אל המבקשים לקיים את הצוואה.

        המבקשים לקיים את הצוואה לא סיפקו מענה סביר ומספק לספקות ותמיהות אלה ומשכך לא עמדו בנטל לשכנע כי הצוואה מיום 12.1.2018 נעשתה על ידי המנוחה ביום ובמקום הנקובים בה וכי היא מבטאת את רצונה האמיתי והחופשי.

        מכיוון שהנטל להוכיח להנחת דעתו של בית המשפט כי אין ספק כי צוואת המנוחה היא צוואת אמת עבר לכתפי המערערים, ובנטל זה לא עמדו הם, הרי שבדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שאין לקיים את הצוואה.

        סיגל יעקבי, שופטת

         

        הוחלט בהתאם לפסק דינה של אב"ד השופטת רביד.

         

        המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

         

        פסק הדין מותר בפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

         

        ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ו, 01 פברואר 2026, בהעדר הצדדים.

         

        עינת רביד, שופטת אב"ד		נפתלי שילה, שופט		סיגל יעקבי, שופטת