לפניי ערעור על החלטתו הסופית מיום 21.9.25 של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 בתיק ערר (ת"א והמרכז) 1750-25 שניתנה על ידי הדיין, מר שלומי ויזן.
כללי
המערער 1 הגיש ביום 9.7.24 בקשה להסדרת מעמדו בישראל של המערער 2, שהוא אביו הביולוגי, מכח הוראות נוהל מספר 5.2.0036 "נוהל מתן מעמד להורים לחייל/ים" (להלן: "הנוהל").
על אף שהבקשה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בנוהל, ובנסיבות העניין, היא לא נדחתה על הסף מטעם זה, והמערערים התבקשו לצרף מסמכי סף שונים, אותם היה עליהם להשלים עד ליום 12.9.24.
משלא הושלמו המסמכים והתיעוד שהתבקש עד ליום 14.10.24 הבקשה סורבה על הסף ונסגרה.
על החלטת סירוב זו הוגש ערר פנימי שנדחה ביום 2.3.25 בהחלטה מנומקת של הרשות (נספח 3 לערעור), במסגרתה צויין, בין היתר, שעל אף שצורפו לערר הפנימי חלק מהמסמכים שנדרשו לכתחילה, עדיין חסרה שורה של מסמכים הנדרשים לבחינת הבקשה, ואלו לא צורפו. במסגרת ההחלטה פורטה השתלשלות העניינים הקשורים למערער 1, ועל שהייתו הבלתי חוקית בישראל, הרחקתו ממנה; כניסתו בזהות בדוייה וובדרכון מזוייף, קבלת אשרת עבודה ולאחר מכן הרחקה פעם נוספת.
על ההחלטה בערר הפנימי הנ"ל הוגש הערר לבית הדין לעררים, והוא נדחה בהחלטתו הסופית מושא ערעור זה.
מתברר, ועל אף שהדבר לא צויין מפורשות בכתב הערעור, אלא הדבר עולה מעיון בנספח 10 להודעת הערעור (תשובת הרשות לערר) הרי שבתמיכה לערר שהוגש לבית הדין לעררים צורפו מסמכים נוספים שהיה בהם כדי לעמוד לכאורה בדרישת מסמכי הסף.
טענת המערערים הייתה כי הושלמו דרישות הסף, ובמצב דברים זה היה על הרשות לקבל את הבקשה, ולא היה מקום לתת כל משקל או ביטוי כלשהוא לעברו של המערער 2, שפורט כאמור לעיל. והכולל שהייה בישראל שלא כדין והרחקה; כניסה חוזרת לישראל בזהות בדוייה באמצעות דרכון מזוייף, וקבלת אישור עבודה, וגם לאחר שנתפס הודה במעשיו והורחק מישראל שוב. לשיטת המערערים היה מקום שהרשות תדרש אך ורק לבקשה.
הרשות הגיבה וסברה שמכלול הנסיבות הוביל להחלטה סבירה כאשר ממילא לא צורפו כלל המסמכים הנדרשים.
בתשובת המשיבה לערר (נספח 10) עולה שהמערער 2 צירף לערר בבית הדין לעררים תעודת יושר על שם SONNY MACARAEG LALOAN יליד 8.12.1968 כאשר עסקינן ב- MACARAEG ROGER VINOYA יליד 16.12.69, ועל פני הדברים אין המדובר באותו אדם, ולמעשה אותו "סוני לאלואן" הוא אותה דמות בדוייה שהשתמש בה המערער 2 בעבר, ובשלה הורחק מישראל.
החלטתו הסופית של בית הדין לעררים
בהחלטתו הסופית מושא ערעור זה דחה בית הדין לעררים את הערר בציינו כי "עיון בהשתלשלות האירועים מלמד כי העורר [המערער 2 – ע.מ.] פעל לאורך שנים בדרך המאופיינת בהעדר נקיון כפיים ברף הגבוה ביותר: שהייה בלתי חוקית, שימוש בדרכון מזוייף, קבלת רשיון עבודה במרמה, הגשת בקשות חוזרות להסדרת מעמדו תוך הצגת מצגי שווא ומעשי זיוף והתחזות. בשנת 2004 הורחק מישראל, אך שב ונכנס בזהות בדויה בשנת 2005, אחז ברשיון עבודה עד שנת 2011, נעצר ב- 2012 הודה במעשיו והורחק בשנית. על רקע זה, ומשהוגשה בקשה נוספת מכח נוהל הורה חייל, קבעה המשיבה כי העורר אינו עומד בתנאי הסף של הנוהל. חרף זאת, ולפנים משורת הדין, לא דחתה את הבקשה על אתר, אלא פנתה לעורר [המערער 2 – ע.מ.] בבקשה להשלמת מסמכים בסיסיים... ואולם, גם בשלב זה לא הומצאו כלל המסמכים הנדרשים לרבות תעודות ציבוריות מהותיות ותעודת יושר עדכנית ומאומתת".
בסיכומו של דבר, ציין בית הדין לעררים שהנוהל מקנה לרשות שיקול דעת לדחות בקשה מקום בו המדובר במבקש הפועל בחוסר תום לב ובהעדר נקיון כפיים או במרמה, והעובדה שהרשות בחרה לנהוג עמו במתינות ולבקש השלמת מסמכים, חרף עברו הבעייתי, אינה יכולה להכשיר את מעשיו החמורים ואין בהם כדי לרפא את הפגמים המהותיים שנפלו בהתנהלותו.
כאמור, על החלטה סופית זו הוגש הערעור שלפניי.
טענות המערערים בהודעת הערעור
אודה שהתקשיתי למצוא טעמים ענייניים בהודעת הערעור.
רובם המכריע של טעמי הערעור נסובו סביב העובדה שהמערער 1, שהתאזרח בישראל בשנת 2021 מכח החלטת ממשלה מספר 156 בנוגע לילדים זרים, משרת את המדינה במילואים, ומאז 7.10.23 שירת 299 ימי מילואים והוא עוד עתיד לשרת במילואים בעוד מספר חודשים, ולכאורה די בכך כדי לקבל את הבקשה.
תמצית הטיעון היא, כי נוכח השירות הצבאי המשמעותי במילואים של המערער 1, עת חרף נפשו על הגנת המדינה, ואף חווה אובדן של חבר בשדה הקרב, החלטת הרשות לסגור את הבקשה, היא בלתי סבירה.
טענת המערערים היא כי שעל אף העובדה שלכאורה צירפו את כלל המסמכים "צצה לפתע הטענה לגבי 'עברו' של האבא המערער", אולם, בשים לב לשירותו הצבאי של המערער 1 והצהרת שר הפנים שיפעל למתן הקלות למתן מעמד להורים במעמד ארעי שילדיהם משרתים בצה"ל, יש לאשר את הבקשה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות המערערים ובכלל החומר שהונח לפניי על ידם, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018, החל על הליך זה מכח תקנה 28 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א – 2000.
הנוהל הורה לחייל בו אנו עוסקים נועד להסדיר את מעמדם החוקי בישראל של הורים שאינם ישראלים לחיילים, החל באשרת תייר, דרך תושבות ארעית ועד למעמד של קבע ואף אזרחות.
אין המדובר בזכות שבדין.
המדובר בנוהל שנולד מהצורך ההומאניטרי לאותם מצבים בהם אדם קושר את גורלו עם מדינת ישראל והורהו נתין זר. המדובר בנוהל שאינו אלא לפנים משורת הדין. השיקולים הם הומאניטריים, וכך יש לראות את הדברים.
ראש וראשית, וזאת יש לומר באופן ברור וצלול, יש להוקיר את חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים על שירותם. צה"ל הוא צבא העם, והמשרתים כולם מהווים את הפסיפס השלם שנקרא צה"ל. אין ספק שיש להתחשב התחשבות מירבית ככל הניתן בכל מי ששירת הן בסדיר והן בשירות מילואים ונעדר מביתו ולא שהה בקרב אוהביו, קרוביו ומשפחתו במשך זמן רב.
עם זאת, אין משמעותם של דברים ברורים אלו, התפרקות כללית של נורמות וכללים ושל הצורך בהפעלת שיקול דעת בבחינת בקשתו של מי ששירת במילואים, גם פרק זמן כה ממושך, אלא משמעותם היא כי הדברים ייבחנו לפנים משורת הדין, או באופן מקל וגמיש, באופן אוהד וחיובי ככל האפשר, והדברים מקבלים משנה תוקף כאשר המדובר בבקשה שאינה אלא מטעמים הומניטריים ושאינה זכות קנוייה בדין.
והנה - כך נהגה הרשות בעניינם של המערערים. על אף שהבקשה לא הוגשה במועד בהתאם לנוהל, הבקשה לא נדחתה על הסף; כך פעלה הרשות וכך אכן היה נכון וראוי לנהוג. בנסיבות אלה הרי שהחלטה אחרת מצד הרשות הייתה עלולה להיות בלתי סבירה.
אין בידי לקבל את עמדת המערערים לפיה עצם העובדה שהרשות לא סילקה את הבקשה על הסף בראשית הדרך, משמעה כי הטענות הענייניות הדרושות לצורך בחינתה הכוללת של הבקשה - לרבות אלה שקודמות למועד הגשתה ביום 29.7.24 - נמחקות או מתבטלות.
דרישת הסף על פי הנוהל היא עמידה בלוחות זמנים הקובעים בו. במקרה זה, ועל אף שלא עמד בזמנים, הותרה הגשת הבקשה.
לאחר שעבר את משוכת המועד, על מבקש להגיש שורה של מסמכים בתמיכה לבקשה. במקרה דנן, עם הגשת הבקשה לא צורפו כלל המסמכים הנדרשים, והמערערים התבקשו להשלימם.
לאחר שהיו משלימים את הגשתם, ניתן היה לבחון את הבקשה לעיצומה.
במקרה דנן – לא הוגשו כלל המסמכים שנדרשו, על אך שחלקם הוגשו בתמיכה לערר, ועל כן סורבה הבקשה על הסף היינו – בהעדר תנאי סף לא ניתן לעבור לטרקלין.
אם כן, הדרישה מהמערערים להמצאת מסמכים נוספים אינה שוללת את הצורך – והחובה – של הרשות לבחון את מלוא נסיבות הבקשה לאחר שהמסמכים יתקבלו בידיה ולהכריע בה לגופה, אלא המדובר בדרישת סף.
קבלת עמדת המערערים משמעה היא כי די בקבלת המסמכים ובחינתם על מנת שהבקשה תאושר, ואין כל נפקות או משמעות שהיא לנסיבות הכוללות, לרבות לעבר של המערער, בכל הנוגע לשהייה בישראל באופן לא חוקי, או הרחקה, או להתנהלות חסרת תום לב. ברי שאין כך הדבר.
זאת ועוד; אינני שותף לעמדת המערערים לפיה עברו של המערער 2 איננו רלוונטי בענייננו.
נדמה שגם הם סברו שיש לאותה הסטוריה של שהייה בלתי חוקית בישראל תוך כניסה מאורחת יותר בזהות בדוייה שאחרת מה הטעם לטרוח ולצרף את נספח 5 לערעור, הוא מסמך של הבעת התנצלות מצדו של המערער 2 על הפרת החוק מצדו.
לא צויין אם המסמך הנ"ל צורף כלל להליכים עד כה, או המדובר במסמך שנועד לצורך הערעור כאן, אולם לבטח אין בו כדי לבטל את התנהלותו בעבר, כאשר הוא לא רק שהה בישראל שלא כדין, אלא אף נכנס לישראל לאחר שהורחק ממנה בזהות בדוייה והשתמש בדרכון מזוייף. לכל היותר יש בו הבעת חרטה מסויימת, שיש ליתן לה את המשקל הראוי במסגרת כלל השיקולים.
גם אם היה מקום ללכת כברת דרך נוספת לקראת המערערים, הרי הם לא השלימו את כלל המסמכים שהתבקשו. נהפוך הוא. גם עתה, במסגרת המסמכים שצורפו לערר, צורפה תעודת יושר הנושאת את זהותו של האדם הבדוי שבשמו נכנס לישראל (אותו סוני ללואן יליד 8.12.1968), ושאינה שלו.
במצב דברים זה, הקביעה שהתנהלותו נגועה בחוסר תום לב, אינה שגוייה.
כאמור, הנוהל איננו הדין. הנוהל הוא מטעמים הומניטריים, מתבקשים מחוייבים וראויים. עם זאת רשאית הרשות לשקול שיקולי תום לב ונקיון כפיים במצב דברים זה.
על מנת שלא יימצא פסק הדין חסר, אתייחס לטעת המערערים כי בהתאם להוראות הנוהל, ומשנחדית הבקשה בשל עברו על המערער 1, על הרשות היה להעביר את העניין לבחינת יש לדחות את טענת המערערים כי לו היתה הבקשה נדחית בשל עברו של האב המערער, היה העניין אמור לעבור להכרעתו של של ראש צוות אשרות בלשכה, ועל כן אין להדרש לשאלת העבר כעת:
אכן, לשון סעיף ד.3 לנוהל מאפשרת לראש צוות אשרות בלשכה להחליט על הזמנתו של מוזמן שבעבר נכנס לישראל שלא כדין או שסורבה כניסתו בעבר, נעצר והורחק וכיוצא באלה כמפורט בסעיף. אולם גם במקרה כזה על המוזמן להשלים את מסמכי הסף הנדרשים והתיעוד המתבקש ורק לאחר שמתברר שאין מניעה לאישור הבקשה, וכל שמונע את הקבלת הבקשה הוא עברו של ההורה המוזמן, בסמכות ראש צוות האשרה לאשר את הבקשה (ראו סעיף ד.9 לנוהל). במקרה דנן סורבה הבקשה. היינו, לו היתה מתבקבלת הבקשה הרי ההזמנה של המערער 2 לישראל היתה צריכה להיות מאושרת על ידי ראש צוות אשרות בלבד, כאשר דחיית הבקשה אינה מחייבת את אישורו של ראש צוות האשרות.
זאת ועוד; במקרה שלפנינו לא הושלמו ולא הועברו כל מסמכי הסף שנדרשו. לא בזמן שנקצב, לא לאחר מכן, ולא עד להגשת הערר בבית הדין לעררים, וזאת ללא קשר לעברו של המערער 2. ומכל מקום על פי הוראות הנוהל הרשות רשאית לדחות בקשה בשל חוסר תום לב או העדר נקיון כפיים או במרמה, וכפי שציין בית הדין לעררים, על פי הנסיבות בעניינו עולה שהתנהלותו מהווה דוגמא לכך, ובדין נדחתה הבקשה והחלטת הרשות סבירה.
כידוע, היקף התערבותו של בית משפט זה, בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים, הוא מצומצם. בית משפט זה מגביל עצמו לבחינת סבירות ההחלטה מושא הערעור. השאלה אינה האם ניתן היה להגיע לתוצאה אחרת אפשרית, אלא האם ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות (ולאחריה, בענייננו, על ידי בית הדין לעררים) – סבירה בנסיבות העניין. ראו לעניין זה, למשל, בר"מ 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.8.2015).
שבתי ועניינתי בערעור על נספחיו. חזרתי וקראתי את החלטות הרשות ואת החלטתו הסופית של בית הדין לעררים.
בנסיבות הכוללות של העניין, אני בדעה שהחלטת הרשות היא סבירה, וכך גם של בית הדין לעררים לאחריה, ולא מצאתי שנפל בה פגם שמצדיק התערבותו של בית משפט זה.
הערעור, אפוא, נדחה.
משלא התבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.
ככל שהופקד ערבון, הוא יושב למערערים באמצעות באי כוחם.
ניתן היום, כ"ז חשוון תשפ"ו, 18 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.
