עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ נ' וולך

החלטה

בקשה לעכוב בצוע החלטה שענינה מינוי כב' הרב שלמה אישון מומחה לדין העברי מטעם בית המשפט.

1.במהלך תביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר עוד בשנת 1998, הורשה הנתבע להתגונן בשתי טענות: זיוף כתב התחייבות לשיפוי שהתובעת טענה כי הנתבע חתם עליו, והיתר עסקה. בין השאר טוען הנתבע כי הצדדים הכפיפו את העסקה ביניהם לדין העברי, בכך שחתמו על היתר עסקה, וכי לפי הדין העברי אינו חייב בתשלום הריבית, משום שהתובעת לא מסרה בידיו העתק מהיתר העסקה, ומשום שהנתבעת "חשודה על הריבית", בכך שהיא נוהגת להלוות ללא חתימת היתר עסקה, ולכן אין להכשיר בדיעבד את שטר היתר העסקה שלטענת הנתבע לא נמסר לו.

התובעת טוענת שהצדדים לא סיכמו כי הדין העברי יחול, ואין להיתר העסקה משמעות משפטית בתביעה הכספית שהגישה, ואשר מבוססת על "כתב התחייבות לשיפוי" שהנתבע חתם עליו ללא קשר לעריכת היתר העסקה בין הצדדים.

שני הצדדים הגישו חוות דעת בשאלה ההלכתית. לפי הסכמתם לא נחקרו נותני חוות הדעת.

לאחר סיום שמיעת הראיות בתביעה, סברתי כי ראוי למנות מומחה של בית המשפט שיתן חוות דעת בשאלה ההלכתית שהנתבע טען לה.

2.לכתחילה נתבקשו שני הצדדים להציע שמות של מומחים, אך לא הגיעו לכלל הסכמה ביניהם. התובעת אף סברה שאין מקום למנות מומחה כלל.

לפי החלטתי מיום 17.5.10 מונו ד"ר יובל סיני והמרכז ליישומי משפט עברי במכללה האקדמית נתניה ליתן חוות דעתם. ד"ר סיני הבהיר כי חוות הדעת תינתן בשתוף עם הרב עו"ד יוסי שרעבי. כיוון שהתברר כי התובעת עמדה בקשר עם הרב שרעבי בקשר לתיק זה – נפסל אותו מינוי.

ד"ר סיני המליץ על מועמדים אחרים, שאינם קשורים במכון שבראשותו. לכתחילה הסכים הנתבע למועמדות אחד מהם, הרב ד"ר רצון ערוסי. לאחר שהתברר כי התובעת פנתה אל הרב ערוסי בעבר, בקש הנתבע לשוחח עמו לפני שיחליט בענין מועמדותו. לדברי הנתבע הרב ערוסי הבהיר שלא יוכל לתת חוות דעת בתיק זה, לאור היכרות קודמת עם מנהל התובעת ועם אביו, ועל כן ברור שלא ניתן למנותו.

לאחר עיון נוסף באותה רשימה החלטתי למנות את כב' הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר לכלכלה לפי התורה, מומחה מטעם בית המשפט.

3.הנתבע סבור היה שהמינויים שנעשו אינם ראויים בנסיבות התביעה, ועתר למינוי דיין בקיא בדיני ממונות, שהוא "דיין בר סמכא בדימוס או פוסק גדול בתורה" ולדעתו איש מן המועמדים לא עמד בתנאים אלו. בר"ע שהגיש הנתבע על ההחלטה למנות את ד"ר סיני נדחתה משום שהחלטת המינוי בוטלה בינתיים ונתמנה הרב אישון, ובית המשפט שלערעור לא התיר לנתבע לתקן את הבר"ע כך שתחול על מינוי הרב אישון (רע"א 5037/10 יצחק וולך נ' עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ (לא פורסם, 19.10.2010; רע"א 5037/10 יצחק וולך נ' עמירון סי.טי.אל. מימון והשקעות בע"מ (לא פורסם, 28.10.2010). עתה תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור על ההחלטה למנות את הרב אישון (בר"ע 6885/10), משום חשש לניגוד ענינים. עד שתינתן החלטת בית המשפט העליון בסוגיה זו, מבוקש לעכב את בצוע המינוי, כלומר לעכב את מתן חוות הדעת.

4.נמוק ההתנגדות המיוחד למינוי הרב אישון הוא משום שפרופ' ברכיהו ליפשיץ, אחד המומחים שנתן חוות דעת בתביעה זו מטעם התובעת (ולטענת המבקש "המומחה המוביל" מטעמה), כתב הקדמה למאמרו של הרב בס שפורסם בכרך א' בפרסומי מכון כת"ר שבראשו עומד הרב אישון, וכן כתב ברכה לכרך הרביעי של פרסומי המכון. הברכה משבחת את פעלו של המכון. הנתבע סבור כי מכתבים אלו מלמדים על קשר אישי קודם בין האישים, ועל חשש ממשי למשוא פנים כלפי דעותיו של פרופ' ליפשיץ, ועל כן גם כלפי התובעת.

הנתבע סבור כי מתן חוות הדעת יגרום לו נזק בלתי הפיך, גם אם בסופו של דבר יבוטל המינוי, וזאת כיוון שמומחה אחר ייחשף כבר לדעה שתובע בחוות הדעת.

5.לאחר שעיינתי בבקשה לעכוב בצוע, בתגובה ובתשובה, אני סבורה שיש לדחותה, ואלו נמוקי:

נקודת המוצא היא שאין לעכב בצוע החלטת ביניים עד מתן החלטה בערעור (תקנה 466 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

התביעה בה מדובר החלה להתברר בשנת 1998 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והועברה לבית משפט זה סמוך להקמתו, בחודש אוגוסט 2007. לאחר תקופת התארגנות נשמעו כל העדים (16), הוצגו הראיות, ונדרשו לא מעט החלטות ביניים על מנת להביא את התביעה לשלב בו היא נמצאת עתה: סיום שמיעת הראיות, ואלמלא המינוי האמור – הגשת סיכומי הצדדים. לא למותר לציין בהקשר זה כי הפרוטוקול אוחז 752 עמודים עד כה.

חשיבות סיום התביעה מתעצמת מכך שבין הצדדים תלויות ועומדות תביעות נוספות, שלמיטב הבנתי ההכרעה בהן תיפול לפי ההכרעה כאן.

כלומר שראוי לאפשר סיום הדיון בהקדם האפשרי.

ג.לטענת התובעת, כל ענין היתר העסקא והשאלה אם הצדדים עומדים בו אם לאו הוא שאלה צדדית, שאין בכוחה להכריע את המחלוקת כאן, משום שהתובעת מסתמכת על מסמך ההתחייבות, שלטענתה שריר וקיים גם אם נפל פגם בהיתר העסקה. כמובן, מוקדם עדיין להכריע בשאלה זו.

ד.אשר לסיכויי ההצלחה בבקשה לרשות ערעור: עיקר טענת הנתבע הוא שהמומחה שימונה צריך להיות דיין ידוע ופוסק גדול בתורה, ועל כן באופן שיטתי הוא מתנגד לכל מינוי אחר. בכל הכבוד הראוי לעמדה זו, אני סבורה שאין לנתבע הזכות לקבוע "מאפייניו" של המומחה, והשתייכותו לזרם כזה או אחר של פרשנות הלכתית. אדרבא, הנתבע עצמו מבהיר בנמוקי הבקשה (שהם נמוקי הבר"ע שהגיש), כי שניים מארבעה מומחים שנתנו חוות דעת מטעם התובעת שייכים לזרם ההלכתי שהוא משייך עצמו אליו (סעיף 29 סיפא בנמוקי הבר"ע). הנתבע לא טען כי רק פסיקת זרם הלכתי מסוים מחייבת אותו, וגם לו סבר כן קשה היה ליישב בין גרסה כזו לבין העובדה שנצבים לפני שני בעלי דין שדעת תורה מחייבת אותם.