עיכוב ביצוע פסה"ד דוחה עימו את מועד הפירעון ואת התווספות ריבית הפיגורים - פסקדין

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) בע"א 9645/06 מיום 20.5.07, אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.10.06 בתיק 03-18378-06-2. להלן אפרט את העובדות הצריכות לעניין כפי שנקבעו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

           המבקש הגיש לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעת נזיקין כנגד המשיבות בעקבות תאונה שאירעה לו. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' בן עמי) קבע, ביום 12.10.04, כי המשיבות אחראיות כלפי המבקש בנזיקין. כן נקבע, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הופעתה של מחלה דלקתית רב מפרקית אצל המבקש ולמבקש נפסקו פיצויים בראשי הנזק השונים (להלן: פסק-הדין).

           ביום 21.10.04 הגישו המשיבות לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין ובקשתן נדחתה (בש"א 7545/04).

           על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ערערו הן המבקש והן המשיבות לבית-משפט זה. המשיבות ערערו על ההכרעה בסוגיית הקשר הסיבתי ועל סכום הפיצוי שנפסק והמבקש הלין אף הוא על סכום הפיצוי שנפסק לו בחלק מראשי הנזק. במקביל לערעור, הגישו המשיבות בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. ביום 8.11.04 ניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן החלטה אחרת וביום 2.12.04 התקבלה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין באופן חלקי. בית-משפט זה הורה למשיבות לשלם למבקש סכום של מיליון ש"ח בנוסף לסכום אותו שילמו והורה, כי יתרת הסכום שנפסק תעוכב עד למתן פסק-הדין בערעור.

             ביום 9.4.06 דחה בית-משפט זה (השופטים מ' נאור, א' רובינשטיין וס' ג'ובראן) את הערעור בשאלת הקשר הסיבתי וקיבל, באופן חלקי, את הערעורים לעניין סכום הפיצוי והתערב בפסיקת הפיצוי בחלק מראשי הנזק (ע"א 9418/04, 10597/04 צוות ברקוביץ - מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (לא פורסם, 9.4.06) (להלן: פסק-הדין בערעור).

           לאחר שהמשיבות שילמו למבקש סכום כסף נוסף, הגיש המבקש את פסק-הדין ואת פסק-הדין בערעור לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בטענה, כי לא שולם לו מלוא הסכום שנפסק. המשיבות הגישו בקשה בטענת "פרעתי" והצדדים נחלקו באשר לתחשיב החוב הפסוק.

           בדיון שהתקיים בפני ראש ההוצאה לפועל ביום 3.10.06, הסכימו באי-כוח הצדדים, כי ראש ההוצאה לפועל ייתן החלטתו על-פי החומר המצוי לפניו, לאחר שיתאפשר לצדדים להגיש אסמכתאות משפטיות לטיעוניהם.

           ביום 30.10.06 קיבל ראש ההוצאה לפועל את הבקשה בטענת "פרעתי" וקבע, כי לא הייתה הצדקה להגשת פסק-הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והורה על סגירת התיק. בהחלטתו ערך ראש ההוצאה לפועל תחשיב של החוב שנפסק, תוך שהוא מכריע בטענות הצדדים באשר לאופן חישובו של הסכום שנפסק בראשי הנזק הבאים: הפסד השתכרות בעבר, ניידות בעבר, ניכויי המוסד לביטוח לאומי והוצאות משפט. עוד הכריע ראש ההוצאה לפועל במחלוקת שהוצגה בפניו כיצד יש לחשב את הריבית על הסכום שתשלומו עוכב עד למתן פסק-דין בערעור והאם לסכום שעוכב יש לצרף ריבית פיגורים, כטענת המבקש או שמא הפרשי הצמדה וריבית בלבד, כטענת המשיבות. בשאלה זו אימץ ראש ההוצאה לפועל את טענת המשיבות וקבע:

"תכליתה של הוראת סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, לפיה חוב פסוק נושא ריבית פיגורים ממועד הפירעון, הינה לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים. משניתן צו לעיכוב ביצוע, ונקבע על ידי בית המשפט המוסמך כי אין על החייבת לפרוע בינתיים את החוב הפסוק, או חלקו, אין עוד מקום להמריצה לפרעו.... לשון אחר, צו לעיכוב ביצוע פסק הדין דוחה את "מועד הפירעון", כמשמעותו בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, עד לביטול הצו האמור. החוב הפסוק נושא אפוא ריבית פיגורים עד למועד החלטת ביהמ"ש לעיכוב ביצוע פסק הדין, וממועד זה נושא הוא הפרשי הצמדה וריבית בלבד".

           על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים. עיקר טענתו בערעורו הופנה כלפי הכרעת ראש ההוצאה לפועל בסוגיית ריבית הפיגורים.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) דחה, ביום 20.5.07, את הערעור.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת באת-כוח המבקש, על-פי שורת הדין והצדק יש לחייב בריבית פיגורים כדין על החוב הפסוק, הוא כספו של הזוכה. כל פסיקה אחרת עשויה לעודד הגשת ערעורי סרק ובעקבותיהם עיכובי ביצוע הניתנים ממילא מעשה יום ביומו כעניין שבשגרה. כמו-כן, טוענת היא, כי טעה בית-המשפט המחוזי משלא קבע, כי ההחלטה בדבר עיכוב ביצועו של פסק-הדין מעכבת את ביצועו של פסק-הדין בלבד והיא אינה מבטלת את הזכויות שמביא עמו החיוב הפסוק כריבית פיגורים. עוד טוענת באת-כוח המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי משפסק, כי פסיקת ריבית פיגורים תהווה פגיעה בזכותן של המשיבות להגיש ערעור על פסק-הדין, שהרי זכותן של המשיבות להגיש ערעור בלתי תלויה בתשלום פסק-הדין על כל המשתמע מכך.

           מנגד, תומכת באת-כוח המשיבות בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, בבקשת רשות הערעור מנסה המבקש לשפץ, לתקן ולהניח הנחות שגויות בעניין הסוגיה הנדונה ואין מקום לאפשר לו להרחיב או לשנות את החזית. לטענת באת-כוח המשיבות, לפי סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, המועד הקובע לתחילת התווספות ריבית הפיגורים על החוב הפסוק הוא "מועד הפירעון", המוגדר כ- "המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר". מאחר שבמקרה דנן התקבלה באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, המשמעות היא, כי מועד ביצוע פסק-הדין נדחה. כך גם נדחתה התווספות הפרשי ההצמדה והריבית על החוב לאותו מועד נדחה אחר.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) קובע:

"תקופת הריבית וריבית פיגורים

5.    (א)     תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית - עד מועד הפרעון; בהוצאות משפט - מיום הוצאתן עד מועד הפרעון; בשכר-טרחה של עורך-דין - מיום מתן הפסק עד מועד הפרעון; והכל אם לא קבעה הרשות השיפוטית תקופה קצרה יותר. בסעיף זה, "מועד הפרעון" - המועד שבו ניתן פסק הדין או המועד שנקבע בפסק הדין לתשלומו של החוב, לפי המאוחר.

(ב)   סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל - הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן - ריבית פיגורים).

(ג)   על אף הוראות סעיף קטן (ב), רשאים הרשות השיפוטית או ראש ההוצאה לפועל לקבוע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים לגבי התקופה שממועד הפירעון עד התשלום בפועל, ובלבד שהריבית לא תפחת מהשיעור שנקבע בפסק הדין לתקופה שעד מועד הפירעון." [ההדגשה הוספה - ס.ג'.]