עטר נ' בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, שמעון עטר נרשם ללימודים אצל הנתבעת מס' 1, המכללה המשותפת בע"מ, לקורס גרפיקה ממוחשבת. לטענתו הוא החל ללמוד בקורס אולם עזב מייד בתחילה, ומשכך ביקש לקבל לידיו את הסכומים ששילם עבור לימודיו, סך של 11,900 ₪. התביעה הוגשה הן כנגד המכללה והן כנגד הגב' אפרת ויינברג נציגת המכללה בשל יחסה המשפיל והמעליב אליו.

הנתבעות בכתב הגנתן טענו שהתובע ואשתו נרשמו ללימודים במכללה. התובע נרשם לקורס טכנאי מחשבים אולם לא התמיד בלימודיו וביקש לעבור לקורס גרפיקה . המכללה הסכימה לבוא לקראתו אולם התנתה את המעבר בכך שלא יוכל עוד להחליף לקורס אחר או לבטל לימודיו או לקבל החזר כספי. התובע חתם על מסמך המאשר זאת (צורף כנספח א' לכתב ההגנה) ועל כן אינו יכול לחזור מהסכמה זו.

דיון משפטי-

בבית המשפט העיד התובע שאכן ראשית נרשם לקורס טכנאי מחשבים למרות שלא ידע את השפה האנגלית הנדרשת בקורס לאור דברי הגב' אפרת שניתן יהיה להסתדר ללא ידיעת השפה. לאחר שני שיעורים הבין שאינו יכול להמשיך בקורס שכן ידיעת השפה האנגלית היתה מהותית. הנתבעת לא הסכימה להחזיר לו כספו ושכנעה אותו להתחיל בקורס גרפיקה ולחתום על מסמך שם הוא אכן מסכים שלא לקבל כסף במידה ויפרוש, בניגוד לתקנון. הוא חתם בלית ברירה שכן הבין שלא יקבל כספו. לגבי השיעורים שנרשם שם שנכח, טען שלא נכח וניתן לראות שהמינוס שהיה רשום שונה לוי- כלומר מן דהוא שינה ורשם שהיגע לשיעורים למרות שלא היה נוכח.

נתבעת מס' 2 מנגד טענה שבהסכמת התובע הוא חתם על המסמך לפיו לא יקבל כל החזר כספי. כן טענה שנכח בשיעורים אולם איחר ולכן המינוס שונה לוי.

עדותו של התובע היתה בהירה ובית המשפט נותן אמון בעדותו לפיה לאור העובדה שלא יכול היה להמשיך בלימודי התכנות בשל אי ידיעת השפה האנגלית ביקש לסיים התקשרותו עם הנתבעת מיד בתחילת הקורס. הנתבעת היא ששכנעה אותו להמשיך לקורס אחר, כאשר הבהירה לו שבכל מקרה לא יקבל כספו על כן למעשה לא היתה הברירה בידיו והוא חתם על המסמך אשר הינו בניגוד לתקנון. כן מקבלת אני עדותו שלא נכח בשיעורים למעט שני שיעורים.

הנתבעת מס' 2 העידה מנגד בצורה מגמתית, באופן שלא יצר אמון בבית המשפט ומשכך איני יכולה ליתן אמון בעדותה. כן לא הובא לעדות המרצה שיסביר האם אכן נכח התובע בשיעורים כפי שצוין בטופס, שכן עיון בטופס מעלה שאכן קיים שינוי שערך מן דהוא, והיה מקום להבהיר ענין זה. משכך לא הוכח בפני שאכן התובע פרש 60 יום לאחר פתיחת הקורס. לכך יש משמעות שכן בהתאם לתקנון פרישה לאחר 60 יום אינה מזכה בכל החזר כספי. נראה שהשינויים בנוכחות נעשו לצורך זה על מנת להציג מצג לפיו התובע נכח בשיעורים במשך זמן רב יותר.

משכך, ולאור עדותו הברורה של התובע סבורה אני שהמסמך שנרשם על ידי הנתבעת מס' 2 ונחתם על ידי התובע, נעשה כן תוך לחץ שהופעל על התובע, כאשר המסמך הינו בניגוד לתקנון שם כן קיימת האפשרות לביטול ולהחזר כספי.

אין מחלוקת שהתובע שילם כבר את הסך של 2840 ₪ כאשר למעשה לא קיבל כל תמורה מהנתבעת בגין הסכומים ששילם.

משכך יש מקום שהנתבעת מס' 1 תשיב לתובע את יתרת הסכומים. בנסיבות הענין לא מצאתי לחייב אף נתבעת מס' 2 בתשלום כלשהו שכן פעלה כנציגת הנתבעת. על כן על הנתבעת מס' 1 להשיב לתובע את סכומי השיקים ששילם. כן תשלם הנתבעת מס' 1 הוצאות משפט לתובע בסך 1,000 ₪.

ניתן היום, י"א אב תש"ע, 22 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

רשות ערעור בהתאם לתקנות.