עטיה נ' זיידה כהן - פסקדין

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בקצרה:

1.בפניי תביעה לפיצויים בגין עוולת לשון הרע מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

2.התובע עובד בנמל חיפה (להלן: "הנמל") משך כ-16 שנים, מתוכן כ-11 שנים בתפקיד ספן במחלקת ים. התובע הגיש תביעתו בעקבות מכתב מיום 27.6.07 אשר נשלח על ידי הנתבע לחמישה בעלי תפקידים בכירים בנמל ואשר לטענת התובע מכיל ביטויים אשר עולים כדי לשון הרע כלפיו (להלן: "המכתב"). לטענת התובע, הנתבע מתנכל לו זה מספר שנים ומנסה לפגוע בשמו, מעמדו ותפקידו. התנכלות הנתבע לתובע החלה לטענתו בשנת 2004 אז הגיש התובע תצהיר כנגד הנתבע במסגרת הליך משפטי אחר שמתנהל בבית הדין לעבודה בו תבע עובד בשם מוריס אזולאי את הנמל.

3.הנתבע אף הוא עובד נמל זאת משך למעלה מ-30 שנה. במועדים הרלוונטיים לתביעה עבד הנתבע בתפקיד רכז עגינה במחלקת ים כך שהתובע עבד בכפיפות אליו. בנוסף לתפקידו כרכז עגינה כיהן הנתבע בזמנים הרלוונטיים לתביעה אף כיו"ר ועד עובדי עגינה. הנתבע כופר בטענות התובע, טוען כי לא ביצע כל עוולה של לשון הרע כלפיו ולחילופין טוען הנתבע כי אם ימצא שביצע עוולה של לשון רע הרי שעומדות לו ההגנות המנויות בחוק. לטענת הנתבע המכתב מתאר אירוע משמעתי אותו ביצע התובע יחד עם עובד נוסף ומהווה הבעת דעה לגיטימית וסבירה של ממונה על עובד במסגרת תלונה אותה הגיש הנתבע מתוקף תפקידו ולבקשת ראש מחלקת ים בנמל, מר נפתלי וייס (להלן: "רמ"ח ים").

4.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בדיון אשר התקיים בפני ושקלתי את טענותיהם, עולה כי דין התביעה להדחות. להלן אנמק.

השתלשלות האירועים אשר הולידה את התביעה:

5.המכתב נשוא התביעה נכתב בעקבות אירוע משמעתי שהתרחש ביום 27.6.07 במסגרתו לא התייצבו התובע ועובד נוסף בשם ברק איצקוביץ (להלן: "איצקוביץ") בפני הנתבע עם תחילת יום העבודה (להלן: "האירוע" ו/או "אירוע אי ההתייצבות").

6.התייצבות עובד במחלקת ים בפני רכז העגינה (להלן: "הרכז") נדרשת על מנת שהרכז ירשום את התייצבותו של העובד, שכן אין הדפסת כרטיסי נוכחות במחלקה זו (סעיף 5 לתצהיר התובע).

7.במועד האירוע לא היה בנמל נוהל כתוב אשר חייב התייצבות בפני רכז עם תחילת יום העבודה. יחד עם זאת, עולה בבירור מהעדויות שהובאו, לרבות מעדות התובע עצמו, כי היה קיים נוהג של התייצבות בפני הרכז בתחילת משמרת על אף העדר נוהל כתוב. פרטי נוהג זה אף הובהרו לתובע חודשיים עובר לאירוע זאת בעקבות אירוע קודם בו לא התייצב התובע בפני הרכז (ראה עמוד 13 לפרוטוקול שורות 8-14). יצויין כי לאחר האירוע דנן הוצא נוהל כתוב אשר עיגן בתוכו את נוהג חובת ההתייצבות של עובד בפני הרכז מייד עם הגעתו לעבודה.

8.בעקבות האירוע כתב הנתבע מכתב המתאר, בין היתר, את אשר אירע. המכתב נשלח לרמ"ח ים וכן לארבעה מכותבים נוספים, כולם בעלי תפקידים בכירים בנמל: מנהל חברת הנמל, מר עמוס עוזני (להלן: "מנהל הנמל"), סמנכ"ל משאבים מר צבי גלייטמן (להלן: "גלייטמן"), רנ"ף עגינה מר אהרון בן חמו (להלן: "בן חמו") ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי מר יגאל כהן.

9.במסגרת המכתב כינה הנתבע את התובע ואת איצקוביץ "עשבים שוטים" וכן ציין כי מתהלכים הם במחלקה כמו "טווסים מנופחים" (להלן: "הביטויים"). כמו כן כתב הנתבע כי: "עובדים שמקללים, מאיימים, מאחרים, מתחצפים ומסרבים לצאת לעבודה והופנו אליך עשרות פעמים ע"י הרכזים ולא יתכן שיהיו מגובים על ידך" (להלן: "האמירה").

לשון הרע:

10.ראשית אציין כי במקרה דנן מתקיים מרכיב הפרסום, כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, המהווה את אחד מיסודות עוולת לשון הרע מכיוון שהמדובר הוא במכתב אשר נשלח למספר מכותבים. על כן יש מקום לבחון האם באמירה וביטויים המופיעים במכתב יש משום לשון הרע.

11.המבחן אשר נקבע בפסיקה לעניין בחינת קיומה של לשון הרע הנו מבחן אובייקטיבי ולפיו יפורשו המילים במובנן הטבעי והרגיל (ראה: א. שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז-1997), נבו הוצאה לאור בע"מ, עמודים 109-110).

12.לדידי, הביטויים אותם כתב הנתבע במכתבו וייחסם, בין היתר, לתובע, הינם ביטויים אשר האדם הסביר יפרשם כעלולים לפגוע בו ובמשרתו, כאמור בסעיף 1(3) לחוק, שכן מטילים דופי בתובע. הביטוי "עשבים שוטים" מייחס לתובע התנהלות שאינה תקינה ו/או מקובלת במקום עבודתו ואילו הביטוי "טווסים מנופחים" יוצר קונוטציה שלילית ומייחס לתובע התנהלות שאינה מחמיאה במקום עבודתו, משכך מהווים הביטויים שבמכתב לשון הרע.

13.לעניין האמירה "עובדים שמקללים, מאיימים, מאחרים ומתחצפים ומסרבים לצאת לעבודה..." הרי שברור הוא שהאמירה עולה כדי לשון הרע, שכן מייחסת לעובדים מעשים קשים ושליליים אשר אינם מקובלים בכל מקום עבודה.

הנתבע טען כי אמירה זו אינה מיוחסת לתובע ו/או לאיצקוביץ, אלא לעובדים אחרים, אולם אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית אציין כי במסגרת המכתב מתייחס הנתבע לאירוע משמעתי מסויים בו היו מעורבים התובע ואיצקוביץ. באם חפץ הנתבע במסגרת מכתב זה להביע תרעומת לעניין עובדים אחרים, היה עליו לעשות זאת בנפרד ובצורה ברורה.

מאופן הניסוח הכוללני בו בחר הנתבע משתמע כי המעשים המפורטים מיוחסים לתובע ולאיצקוביץ. סבורני שכל אדם סביר אשר היה קורא את המכתב היה מייחס להם אמירה זו ולכל היותר היה מייחסה גם לעובדים עלומים אחרים.