עטיה יוסף נ' חיים כהן ואח' - פסקדין

פסק דין

לפני תביעה שטרית לביצוע שיק, על סך 20,000 ₪, אשר נמשך מחשבונם של הנתבעים לפקודת התובע ואשר תאריך הפירעון שלו 15.05.08.

תמצית התביעה

התובע טוען, כי מדובר בהמחאה אשר נמסרה לידיו באמצעות שכנתם של הנתבעים ובגין עבודות אלומיניום שביצע, לפי הזמנת הנתבע. לפי גרסתו של התובע, הוא ביצע עבודות אלומיניום, לבקשת הנתבע. הנתבע ביקש ממנו באופן אישי, לקחת את השיק משכנתו, הגב' מלול, לאור זה שהנתבע נמצא בחו"ל. התובע טוען, כי הוא שלח את העובד שלו, מר גרינוולד, לקחת את השיק מהשכנה ולצערו, השיק חולל. התובע טוען, כי חתימתו של הנתבע הייתה ע"ג השיק ולא זויפה. הנתבע התחייב לשלם את סכום השיק מספר פעמים, אולם לא עשה כן.

תמצית ההגנה

טענות ההגנה הועלו במסגרת תצהיר הנתבע שתמך בהתנגדות. הנתבע טען כי הוא לא חתם על השיק, שכן, במועד המסירה הוא היה בחופשה בחו"ל עם אשתו. השיק נמסר לתובע ע"י השכנה ולא נועד לגבייה בפועל. הנתבע טוען כי חתימתו על השיק זויפה ע"י התובע.

דיון

במסגרת שמיעת הראיות, שמעתי את עדותו של התובע ואת עדותו של מר גרינוולד, עובד התובע שקיבל לידיו את השיק מהשכנה של הנתבע. שניהם נחקרו על תצהיריהם. כמו כן, שמעתי את חקירתו של הנתבע, אשר הגיש תצהיר לתמיכה בהתנגדות ואשר לא הגיש לאחר מכן תצהיר נוסף. הנתבעת, אשתו של הנתבע, לא הגישה תצהיר ולא העידה לפני.

שאלת החתימה על השיק

השאלה הראשונה שעליי להכריע בה בתיק זה, הינה מי חתום על השיק והאם, ככל שלא מדובר בחתימת הנתבע, האם מדובר בחתימה שנעשתה ע"י אדם אחר, בהרשאתו. ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו, כי הנטל בעניין זה על התובע והנטל לא הורם. לפי טענתו, הוכח כי לא התובע ולא מר גרינוולד, אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי קיבל את ההמחאה מהשכנה, ראו את הנתבע חותם על השיק. גרסת הנתבע הינה, כי הוא לא חתם על השיק שכן, היה בחו"ל באותה עת וכי התובע זייף את חתימתו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח שהחתימה שנעשתה על ההמחאה, הינה חתימה שנעשתה ע"י אדם אחר, בהרשאתו של הנתבע, כפי שיפורט להלן.

התובע העיד כי הוא קיבל את ההמחאה ממר גרינוולד. מר גרינוולד העיד, כי הוא קיבל את ההמחאה מהשכנה. עדות זו של מר גרינוולד לא נסתרה ובכל מקרה, הייתה אמינה עליי. מר גרינוולד נתן תצהיר מפורש בעניין זה, בו רשם, לא רק כי הוא קיבל את ההמחאה מהשכנה, אלא, וזה העיקר, כי בעת קבלת ההמחאה מהשכנה, הייתה קיימת חתימה על גביה (ראה בעניין זה סעיף 2 לתצהיר העדות הראשית שלו). מר גרינוולד נחקר בצורה לאקונית ביותר ולמעשה, נשאל שתי שאלות בלבד, שאינן קשורות כלל לגרסתו האמורה לגבי הימצאות החתימה על ההמחאה. גם עדותו של התובע הייתה אמינה עליי. לא מצאתי סתירות ממשיות, אם בכלל, בגרסתו. ניכר היה כי הוא עונה בצורה כנה, ישירה וספונטנית לשאלות שנשאל.

לעובדה כי ההמחאה נמסרה לגרינוולד חתומה, מצטרפת עובדה נוספת, שמשלימה את המעגל והיא גרסת הנתבע עצמו, שלפיה הוא התכוון לתת את ההמחאה לתובע לצורך קבלת אשראי לתובע מאת בנק התובע. גרסה זו של הנתבע הועלתה בישיבת ההתנגדות וכן בישיבה המקדמית של יום 25.01.10. זאת ועוד: לפי גרסת הנתבע, ידיד שלו, מר גרוס, נשלח לביתו כדי לקחת את ההמחאה ולהעבירה לשכנה (עמ' 1, שורות 15-17).

מהרגע שהוכח לפניי כי ההמחאה נמסרה לידיו של גרינוולד חתומה, נוכח חומר הראיות שהובא לפניי, ישנן שתי אפשרויות סבירות בלבד: האחת, כי מר גרוס חתם על ההמחאה, בהרשאת הנתבע והשנייה, כי השכנה חתמה על ההמחאה, בהרשאת הנתבע.

קיומה בהכרח של ההרשאה, נובעת מגרסת הנתבע עצמו, אשר כאמור, לפיה התכוון הנתבע לתת את ההמחאה לתובע, לצורך קבלת אשראי. גרסתו זו, הועלתה לראשונה בחקירת הנתבע בשלב ההתנגדות ביום 24.3.09 בפני כב' הרשמת שרון הינדה ולאחר מכן לפני בישיבה המקדמית של יום 25.1.10. ככל שגרסת הנתבע בדבר העברת ההמחאה לתובע לצורך קבלת אשראי ולא לפירעון נכונה, הרי שגם על פי גרסה זו, ההמחאה הייתה חייבת להיות חתומה. הרי לא יעלה על הדעת כי המחאה לא חתומה, תזכה את התובע באשראי בנקאי.

הנה כי כן, קבלת ההמחאה חתומה אצל גרינוולד פוסלת את האפשרות שהתובע או גרינוולד זייפו את חתימת הנתבע. עובדה זו, יחד עם כוונת הנתבע להעביר את ההמחאה לידי התובע ופעולתו לשם כך באמצעות ידידו גרוס, מעידים על כך שסביר להניח (ברמת הסתברות הנדרשת להטיית מאזן ההסתברויות במשפט אזרחי), כי גרוס או השכנה חתמו על ההמחאה בהרשאת הנתבע, אשר לפי גרסתו היה בחו"ל ואילו לפי עדות התובע היה בחו"ל או היה בדרך לשדה התעופה. סיבה נוספת שמחזקת את המסקנה האמורה הנה חוסר האמון שאני רוחש לעדות הנתבע. בעניין זה עוד אנמק ואפרט בהמשך פסק הדין.

מכל מקום, משעמד התובע בנטל הבאת הראיות להוכיח כי ההמחאה נחתמה על ידי גרוס או השכנה בהרשאת הנתבע, עובר הנטל אל הנתבע, להראות כי לא כך פני הדברים. דא עקא, הנתבע לא הביא לעדות, לא את השכנה, הגב' מלול ולא את ידידו גרוס, שני עדי מפתח מבחינתו אשר היו יכולים להעיד כי לא חתמו על ההמחאה. משלא הובאו עדים אלה, פועלת לרעת הנתבע החזקה הידועה ולפיה אי הבאת עדים שמתבקש היה להביא אותם וללא הסבר מניח את הדעת, מקים חזקה שלו אלה הובאו, עדותם הייתה פועלת לרעת אותו בעל דין.

אין ספק כי גם העובדה שלא הוגשה על ידי הנתבע תלונה במשטרה על זיוף, יש בה כדי לפעול לרעתו בכל הנוגע לגרסתו בדבר החתימה, גם אם עניין זה כשלעצמו, לא יכול היה לבסס לבדו את מסקנתי לגבי נושא החתימה.

נוכח כל האמור לעיל, יש לדחות גם את טענות הנתבע בסיכומיו, לגבי היעדר זהות בין החתימה על השיק, לבין חתימתו של הנתבע, כמו גם לדחות את הטענה בדבר הזהות שקיימת לכאורה, בין כתב ידו של התובע ולבין הכיתוב על ההמחאה. ראשית, עפ"י המסקנות שלי, אכן לא הנתבע חתם על ההמחאה כמושך, אולם הדבר נעשה ע"י גרוס או השכנה בהרשאתו הנתבע. שנית כל, לגבי הדמיון בכתב היד, בהעדר חוות דעת, ביהמ"ש אינו יכול להגיע למסקנות בעניין זה. למעלה מן הדרוש, יצוין כי בכל מקרה, גם אם התובע רשם ע"ג השיק את שמו כנפרע, אין בכך כדי להעלות או להוריד בענייננו, שכן, אין מחלוקת כי כוונת הנתבע הייתה לתת את השיק לפקודתו.

עוד יצוין, כי טענות ב"כ הנתבע וההפניות שלו לאסמכתאות בעניין דחיית תביעה שטרית במצב של חתימה מזויפת של המושך (כגון פסה"ד בעניין רוזנפלד נ' ביטון), אינן רלוונטיות. באותם המקרים, מדובר היה בחתימה מזויפת ואילו במקרה דנן, הוכח בפני כי מדובר בחתימה של אדם אחר (מר גרוס או השכנה), אשר נעשתה בהרשאת הנתבע. דיני השטרות מאפשרים עילה שטרית גם כנגד מי שחתימתו אינה מתנוססת על שטר ובלבד שהחתימה שקיימת עליו נעשתה בהרשאתו של אותו אדם (ראה ספרו של לרנר, "דיני שטרות", עמ' 375).