עטיה ואח' נ' בנק לאומי

החלטה

1. התובע תבע מהנתבע (בנק לאומי למשכנתאות; להלן: הבנק), ומפקידת הבנק בשם "מאגי", פיצויים בטענה כי הפרו הבטחה שנתנו לאשתו, כי אם תשלם סכום מסויים על חשבון חובם של בני הזוג לבנק, לא ייפתח הליך הוצאה לפועל. התובע טוען כי אשתו שילמה את הסכום האמור, ולמרות זאת פתח הבנק הליך הוצאה לפועל.

2.הבנק ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין וגם בשל הליך תלוי ועומד בערכאה אחרת.

בבקשתו פירט הבנק בהרחבה שורה ארוכה של הליכים, שהתובע נקט כנגדו, בגין אותה עילה, לרבות הליכי ערעור ועתירות לבג"צ, ובכל ההליכים הללו נדחו התביעות, הבקשות והעתירות של התובע.

בין היתר, הגיש התובע - בגין אותה עילה - שתי תביעות קטנות לבימ"ש זה:

ת.ק. 09-11-1643 נדחתה על ידי כב' השופט ניר נאווי, בפסק דינו מיום 7.1.10, מחמת מעשה בית דין, כיוון שבהליכים שנקט התובע בגין אותה עילה ניתנו כבר פסקי דין והחלטות שהפכו חלוטות. מעבר לצורך ציין כב' השופט ניר נאווי בפסק דינו כי גם לגוף העניין היה מקום לדחות את התביעה, כיוון שלא הוכחה כלל.

ת.ק. 10-02-4831 נדחתה על הסף, על ידי כב' השופטת עובדיה, בהחלטתה מיום 2.5.10, מהטעם של מעשה בית דין, כיוון שדובר באותה עילה עצמה.

3.בתביעה דנן, שהוגשה ביום 5.4.11, שב התובע ותובע פיצוי מהבנק בגין אותה עילה עצמה.

הבנק הוצרך שוב להגיש את הבקשה לדחיית התביעה על הסף, שבה פירט בהרחבה את ההליכים הקודמים וצירף אליה את ההחלטות שניתנו בהם.

הבנק ביקש כאמור לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובע בהוצאות לדוגמה, בגין התביעות המרובות שהוא מגיש בגין אותה עילה, אשר מצריכות את הבנק לתגובה, באופן חוזר ונשנה.

התובע המציא שתי תגובות על בקשת הבנק, אך בשתיהן אין תגובה עניינית לבקשת הדחייה על הסף, אלא בקשה חוזרת של התובע להורות לבנק למסור את פרטי הפקידה "מאגי", ואף טענה כי הן הבנק והן ההוצאה לפועל ביצעו עבירות פליליות כנגדו, וביהמ"ש העליון ניסה לחמוק מדיון בטענותיו לגופן.

[לגבי הפקידה, שהתובע מכנה "מאגי", טוען הבנק בבקשתו כי אין אצלו עובדת בשם זה, וכי בכל מקרה אין יריבות בין התובע לבין עובד הבנק, שפועל מטעם הבנק. טענת העדר היריבות כלפי עובד הבנק נכונה, על פניה, אך לנוכח קיומו של מעשה בית דין, אין צורך להיזקק לעניין זה].

4.הבנק צודק בשתי טענות הסף שלו, שכל אחת מהן מצדיקה דחיית התביעה דנן על הסף.

קיומו של מעשה בית דין, לגבי העילה שבבסיס התביעה דנן, כמו גם בקודמותיה, פורט בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט ניר נאווי, שצויין לעיל. כאמור, אף התביעה הקטנה הנוספת, שהתובע הגיש, נדחתה על הסף מאותו טעם.

הוא הדין אף בתביעה דנן: עניין הפרת ההבטחה הנטענת של הבנק הוא אותה עילה שנטענה בשתי התביעות הקטנות הקודמות, כמו גם בהליכים אחרים שנקט התובע.

משניתנו בהליכים האמורים פסקי דין והחלטות, ומשלא נהפכו הללו בהליכי ערעור, שגם בהם נקט התובע - אין לי אלא לשוב ולדחות על הסף גם את התביעה דנן, מהטעם של מעשה בית דין.

נכונה גם טענת הסף בדבר הליך תלוי ועומד בערכאה אחרת. הבנק מנהל, כאמור, הליכי הוצאה לפועל כנגד התובע. ככל שהתובע טוען שהליכים אלה נפתחו תוך הפרת הבטחה שנתן לו הבנק, אזי מקומה של טענה זו הוא במסגרת הליכי ההוצאה לפועל האמורים.

5.אני מקבלת איפוא את בקשת הבנק ודוחה את התביעה על הסף.

אני מקבלת אף את בקשת הבנק לחייב את התובע בהוצאות בגין הגשה, פעם נוספת, של אותה תביעה, בעילה שלגביה יש כבר פסיקה חלוטה. כאמור, אין זו פעם ראשונה שהתובע חוזר ומגיש את תביעתו, באותה עילה, חרף כל ההחלטות שניתנו על ידי בתי המשפט בעניין זה, ולרבות פסק הדין וההחלטה לדחייה על הסף בשתי התביעות הקטנות, שהוגשו לא מכבר בבימ"ש זה.

עד כה גילו בתי המשפט התחשבות רבה בתובע, ולפנים משורת הדין נמנעו מלחייב אותו בהוצאות. מששב התובע והגיש את התביעה דנן, בנסיבות שפורטו לעיל, אני סבורה כי אמנם מן הראוי לחייבו בהוצאות לדוגמה, אם כי התחשבתי בכך שמדובר בתביעה קטנה ובדחייתה על הסף.