עטאריה(עציר) נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.לפני ערר על החלטה מיום 31/7/13 של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט וויליאם חאמד) במ"ת 53921-07-13, בה הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים במשפטו.

2.העורר הוא קרוב משפחה של המתלוננת – הבעל של דודתה ובן דוד של בעלה. הן העורר והן המתלוננת נשואים.

3.נגד העורר הוגש כתב אישום, אשר ייחס לו עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. נטען בכתב האישום, כי העורר הטריד את המתלוננת בכך ששלח לה, באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שברשותו, עשרות מסרונים במהלך חודש יוני ומספר חודשים קודם לכן. כמו כן איים העורר על המתלוננת באמצעות המסרונים הנ"ל, בין היתר בכך שהוא חייב להיות אתה, כי הוא יחטוף אותה מבעלה וכי יפיץ תמונות שלה עם גבר אחר ויפגע בשמה הטוב, אם לא תצא עמו. כן איים העורר שאם היא תמשיך להתעלם ממנו, הוא ימסור את תמונותיה לבעלה וכי הוא רכש סם, ואם היא לא תהיה עמו, הוא ישים קץ לחייו.

עוד עולה מכתב האישום, כי במהלך חודש יולי 2013, הגיע הנאשם לחצר ביתה של המתלוננת, שם פגש בגיסתה, דרש ממנה למסור למתלוננת שעליה לפתוח את המכשיר הנייד שלה, ואיים שאם המתלוננת לא תעשה כן, הוא "ייעשה לה בעיות".

במעשיו אלו, נטען בכתב האישום, איים העורר על המתלוננת באמצעות מתקן בזק, ובדבריו לגיסתה - כי יפגע בגופו, בגופה ובשמה הטוב, על ידי פרסום תמונותיה.

4.בהחלטתו מיום 31/7/13, קבע השופט קמא, כי מצא ראיות לכאורה, בעוצמה גבוהה ומספקת: כך בהודעתה מיום 30/6/13 של המתלוננת, הנתמכת בעדותה של הגב' ויסאל עבאס, שתיארה את המפגש בינה לבין העורר, בו השמיע העורר את איומיו, וכן ברשימה ארוכה של מסרונים, שצורפה לתיק החקירה, מהם עולים איומים וסחיטה באיומים. עוד הוסיף השופט קמא, כי מעשים אלו הטילו אימה של ממש על המתלוננת, ומשך הזמן שבוצעו, וכן האופן האובססיבי של רדיפת המתלוננת, מצביעים על מסוכנות גבוהה.

5.בשל כך שהמעשים בוצעו באמצעות מתקן בזק, לא מצא השופט קמא כי חלופת מעצר תבטיח את שלום המתלוננת.

6.בערר לפני טען העורר מספר טענות, שאציג אותן להלן ואתייחס אליהן במצורף להצגתן.

7.העורר טען כי עוצמת הראיות היא נמוכה. מדובר באדם "שהתאהב" בקרובת משפחתו, חיזר אחריה והביע לפניה את אהבתו. מעשיו לא הגיעו לכדי עבירה פלילית.

סקרתי את מסכת הראיות, ואינני מקבלת את טענת העורר בעניין זה. אין לי אלא להצטרף להחלטתו של בית משפט קמא, אשר הציג את הראיות עליהן הסתמך, ולאשר את מסקנתו כי יש בהן משום ראיות לכאורה מספיקות לצורך מעצר עד תום ההליכים.

8.הוסיף העורר כי בתיק היו כמה מחדלי חקירה: כך המתלוננת מסרה הודעה לחוקר דובר עברית, על אף שהיא לא שולטת בעברית, וכאשר בעלה עזר לה בתרגום, וזאת כאשר בתחנת שפרעם יש ודאי שוטרים הדוברים ערבית. לעמדתו, אם היתה נחקרת שלא בנוכחות הבעל, היתה מוסרת גירסה אחרת.

אינני מקבלת את טענתו של העורר בעניין זה. אמנם יתכן שרצוי היה כי המתלוננת תמסור את הודעתה ללא נוכחות הבעל, אולם טענתו של העורר כי היא היתה מוסרת גירסה אחרת אם בעלה לא היה נוכח, לא יצאה מגדר השערה בעלמא לגדר של הנחה שיש לה תימוכין כלשהם. היא עומדת בניגוד למסרונים הרבים שהמבקש שלח לה, לעובדה שהיא סגרה את הטלפון, לעימות שנערך בינו לבינה, שלא בנוכחות בעלה, ובו חזרה על טענותיה כנגד העורר, להודאתו בחלק מטענותיה, כפי שאביא בהמשך, ולעובדה כי העורר לא הפסיק להטרידה ושלח לה איומים קשים, לרבות האיום כי יציג תמונותיה עם אחר ברבים.

9.עוד טען העורר, כי לא הוצגו תשובותיה של העוררת למסרונים. על כך יש להשיב כי המתלוננת סגרה את הטלפון וסירבה להיפגש עם העורר. על כל פנים הודעתה במשטרה נראית עקבית, והוא הדין בעימות עמו. אין ראיה כלשהי התומכת בגירסת העורר בערר, שהמתלוננת השיבה למסרונים, וקל וחומר כשהם הלכו והתרבו והחלו לכלול איומים.

10.העורר המשיך וטען, כי המתלוננת לא נשאלה בחקירתה אם היא אכן קיימה יחסים עם האדם, לגביו נטען כי העורר איים עליה שיפיץ את תמונותיה. תשובה שלילית לטענה זו, היתה מראה כי האיום הוא ריק מתוכן.

טענה זו היא חסרת תום לב בעליל: גם אם לא היה שחר לטענת העורר, לפיה המתלוננת היתה עם אחר וכי יש לו תמונות המתעדות זאת, הרי עצם האיום בהפצת תמונות, מעוררת חלחלה ומה גם שמדובר במגזר בו טוהר חיי המשפחה הוא ערך חשוב, והפרתו, או חשד להפרתו, עלולה להביא לסנקציות קשות על מי שנחשד בפגיעה. כך שלכאורה, העורר אכן הטיל מורא קשה על המתלוננת וניסה, לכאורה, לסחוט אותה. יצוין עוד כי העורר אישר בהודעתו מיום 24/7/13 שעה 14:48, שאין לו תמונות וכי איים עליה:

"סתם בן אדם טועה עשיתי טעות אבל לא היה לי כוונה לאיים עליה ואולי ככה הבינה את זה.

ש. תסביר לי אז מה אמרת לה למרבת לגבי התמונות.

ת. לא זוכר בדיוק רק רציתי להפחיד אותה קצת כאילו יש לי תמונות כדי לקרב בינינו, זה הכל".

באותה הודעה, העורר אף מספר כי רצה שכל הנושא יישאר בינו לבינה, על מנת "שלא יהיו פדיחות או סכסוך גדול במשפחה".