פסק דין
1.לפניי תביעה כספית על סך 29,446 ₪ שהוגשה במסגרת בית המשפט לתביעות קטנות, בגין רשלנות רפואית.
2.לטענת התובעת וכעולה מעדותה ומכתב התביעה, בשנת 2008 פנתה לטיפולי שיניים אצל הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") רופא שיניים במקצועו. הטיפול עליו הסכימו הצדדים כלל התקנת 13 כתרים בלסת העליונה ותותבת בלסת התחתונה בעלות כוללת של 25,000 ש"ח.
התובעת טוענת, כי הכתרים הותקנו באופן לקוי והם גורמים לה לדלקות חניכיים כרוניות ואילו התותבת גורמת לפצעים בחניכיים. עוד טוענת התובעת, כי הכתר שבור בחלקו הפנימי.
לחיזוק טענותיה, צרפה התובעת (נספחים ט' י' ו- יא') מסמכים מאת ד"ר שמחה פת שהוא רופא שיניים במקצועו וכן מהמרכז הרפואי אסף הרופא, אישורים לפיהם היא סובלת מדלקת חניכיים חריפה והחניכיים מודלקות ומדממות.
כעולה מנספח ט', מכתבו של ד"ר פת, בלסת העליונה הורכב גשר חרסינה כאשר הכתרים צפופים ביותר ולא ניתן לנקותם בעזרת חוט דנטלי. עוד נכתב שם, כי התותבת התחתונה אינה יציבה בזמן האכילה ובשן 13 כתר החרסינה שבור. אותם ממצאים מצויים בנספח י' שאף הוא נערך על ידי ד"ר פת.
מנספח יא שהינו מהמרכז הרפואי לאסף הרופא עולה, כי התובעת סובלת מפצעי לחץ בלסת התחתונה, כתוצאה מהתותבת.
3.הנתבע בקש תחילה לדחות את התביעה על הסף מכיוון, שזו תביעה בגין רשלנות רפואית וכן מהטעם שלא צורפה חוות דעת רפואית.
סעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע:
"(א) בית המשפט לתביעות קטנות יהיה רשאי לקבל ראיה אף אם לא היתה קבילה בבית משפט אחר; אין בהוראה זה כדי לגרוע מדיני חסינות עדים וראיות חסויות.
(ב) בית משפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ובכפוף לסדרי דין שהתקין שר המשפטים לעניין סימן זה, יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה".
עינינו הרואות, כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מנוע מלדון בתביעות בגין רשלנות רפואית ואינו מחויב בקבלת חוות דעת רפואית. לפיכך, נדחתה בקשת הנתבע, להורות על דחיית התביעה על הסף.
מובהר בזאת, כי אין בכך כדי לשנות את נטלי הראיה.
4.לא זו אף זו, במקרה דנן צורפו הנספחים ט' – י"א, שנערכו על ידי רופאים בתחום רפואת השיניים, והגם שאינם ערוכים כחוות דעת הם מלמדים ומחזקים את טענות התובעת. יתרה מזו, בית המשפט ברר עם הנתבע אם הוא מבקש לזמן את ד"ר פת לחקירה על מכתביו, אולם הוא השיב "שאין צורך בכך" (עמ' 3 שו' 21).
5.הנתבע העיד, כי דלקת חניכיים היא מחלה כרונית המחייבת טיפול קבוע אצל שיננית. בית המשפט מקבל את עדותו של הנתבע בעניין זה. עיון בכרטסת הרפואית ובעדותו של הנתבע מלמד, כי התובעת קבלה טפולי ניקוי חניכיים אצל השיננית העובדת עם הנתבע. כמו כן, מקובלת על בית המשפט עדות התובעת כי בנוסף לטיפולי השיננית אצל הנתבע היא אף טופלה אצל שיננית במסגרת הבטוח הרפואי האחר שיש לה.
6.משדחה הנתבע את האפשרות לחקור את ד"ר פת ונוכח האמור בנספחים ט' ו- י' כי קיים שבר בכתר שבלסת העליונה וכי הכתרים הורכבו באופן צפוף שאינו מאפשר ניקוי קבוע, אין אלא לקבוע כי הכתרים הותקנו באופן המחמיר את דלקת החניכיים שיש לתובעת.
7.יחד עם זאת, גם התובעת העידה, שרופא שיניים אחר אמר לה שלא ניתן ולא יהיה זה נכון להסיר את הכתרים. יתרה מזאת, עיון בנספחים ט' ו- י' אינו מעלה את הטיפול שיש להעניק לתובעת בגין התקנת הכתרים ללא מרווחים אשר יאפשרו ניקוי באמצעות חוט דנטלי.
8.שונים הם פני הדברים לעניין התותבת התחתונה. בית המשפט מקבל את עדות הנתבע כי נדרשת התאמה ותיקונים חוזרים ושונים עד אשר התותבת נוחה למשתמש. אולם, כעולה מכרטיס הטיפול של התובעת אצל הנתבע ומעדות הנתבע היו לפחות שישה ניסיונות להתאים את התותבת והם לא צלחו. כמו כן, ראו נספח יא מבית חולים אסף הרופא, שם מצויין "נא לתקן/להחליף התותבת או לטפל בפצע עצמו".
9.באשר לנזקים – התובעת לא ידעה להשיב לשאלת בית המשפט כיצד הגיעה לסכום התביעה והשיבה שהיא צריכה להחליף תותבות יש לה דלקת, אין לה הצעת מחיר "סתם הערכתי לבד" (עמ' 2 שו' 7).
התוצאה היא, כי תביעת הפיצויים בגין הכתרים נדחית מהטעם שלא מונחת לפני בית המשפט כל ראיה מהו הטיפול שיש להעניק ומה עלותו, גם אם הכתרים הותקנו באופן לא ראוי.