עזבון המנוחה ראיסה וייסמן ואח' נ' וייסמן ואח'

פסק דין (חבות)

1.עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק גוף שהגישו התובעים כנגד הנתבעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן:"החוק").

על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן "ביום 1.3.07, בשעה 15:45 לערך, נהגה התובעת 2 ברכב מסוג מאזדה" (להלן: "המאזדה") "עם אמה" (להלן: "המנוחה") "אשר ישבה במושב לצד הנהג.

כאשר הגיעה התובעת 2 לרמזור ברחוב הראשונים בעיר יבנה מכיוון מזרח למערב ועמדה בנתיב פנייה שמאלה, כבה לפתע מנוע הרכב והרכב לא הניע.

בשל התקלה התקשרה התובעת 2 לגרר שיבוא ויחלץ הרכב.

לפתע בעודה יושבת עם המנוחה ברכב, הגיח מצד ימין של הרכב, רכב משא מסוג סקניה" (להלן: "המשאית") אשר פגע בעוצמה ברכב פרטי אחר מסוג ניסן" (להלן: "הניסן"), "ובשל עוצמת הפגיעה הועף קדימה ופגע" במאזדה "מצדו הימני.

בעת התאונה דלת הנהג היתה פתוחה ובשל עוצמת המכה של" הניסן במאזדה, "עפה התובעת 2 החוצה מהרכב ונפלה אפיים ארצה" (להלן: "התאונה").

הנתבעות הינן מבטחות כלי הרכב בביטוח חובה –

הנתבעת 2 ביטחה את המאזדה, הנתבעת 3 ביטחה את המשאית והנתבעת 4 את הניסן.

3.הנתבעות כפרו בחבותן.

בעוד שלטענת הנתבעת 2 כעולה מכתב הגנתה לא נעשה ברכב המאזדה בעת התאונה "שימוש למטרות תחבורה" ואף אין לראות ברכב משום "רכב מעורב", טענו הנתבעות 3 ו- 4 בכתב הגנתן כי התובעת 2 והמנוחה היו "בגדר משתמשות ברכבן" ועל כן "על התובעים להפנות תביעתם לנתבעת 2" מבטחת רכבם "ואליה בלבד".

עוד ובנוסף טענה הנתבעת 3 "כי התאונה ארעה בעת שהמנוחה והתובעת 2 ישבו ברכב שחנה שלא כדין".

נוכח עמדתן זו של הנתבעות פוצל הדיון כך שתחילה תידון ותוכרע שאלת החבות.

המחלוקת הטעונה הכרעה

למקרא סיכומי הצדדים נהיר הוא כי אין חולק שבנסיבות אירוע התאונה לא חלה ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כתאונה שארעה עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה ובעוד שלטענת הנתבעות 3-4 חלה החזקה המרבה בדבר "רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", אשר מכוחה יש להטיל את מלוא החבות על הנתבעת 2, עותרת האחרונה לקבוע כי ביחס אליה "ולמאזדה, האירוע שבו נפגעה התובעת 2 ואמה המנוחה אינו בגדר "תאונת דרכים".

נסיבות אירוע התאונה

ממכלול הראיות שהובאו באשר לנסיבות קרות התאונה, לרבות עדותם של הנהגים המעורבים, התובעת 2, נהג הניסן מר יוסף מור חיים (ע"ה 1 – להלן: "נהג הניסן") ונהג המשאית מר יהונתן צור (ע"ה 2 – להלן: "נהג המשאית") עולה כי-

א.התאונה ארעה בשעת אחר הצהריים, באור יום ובראות טובה (עדות התובעת 2 – עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.11, עדות נהג הניסן – עמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.11);

ב.במקום התאונה שלושה נתיבים – נתיב שמאלי לפניה שמאלה, אמצעי לנסיעה ישר וימני לפניה ימינה;

ג.רכב המאזדה עצר במופע רמזור אדום בנתיב פניה שמאלה (עדות התובעת 2 – עמ' 10 לפרוטוקול ישיבת יום 10.11.11);