עז` המנוח עתאמנה ואיל ]קטין[ ואח' נ' ד"ר בראונר רון ואח'

החלטה

1. בתביעה זו שבפני הועלתה טענת רשלנות רפואית כנגד הנתבעים – כירורגים אשר טיפלו במנוח – התובע 1 ז"ל. לטענת התובעים, הטיפול במנוח היה לקוי, הן בעת ניתוח הלב שנערך לו והן לאחר מכן, באופן המקנה להם עילת תביעה כנגד המטפלים.

2. התביעה נסמכה על חוות דעתו של המומחה הרפואי ד"ר דבירי. מנגד, הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעים שנערכה על ידי המומחה הרפואי ד"ר משאלי. בישיבת יום 20.10.09, הודעתי לבעלי הדין כי נוכח הקוטביות שבחוות הדעת, בדעתי למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט. התובעים התנגדו בתוקף למינוי מומחה מטעם בית המשפט. מנגד, הותירה באת כוח הנתבעים את ההכרעה בסוגיה לבית המשפט. בהחלטה שניתנה על ידי באותו היום, קבעתי כי נוכח הקוטביות שבדעותיהם של המומחים מטעם שני הצדדים, ראוי כי הסוגייה תובא בפני מומחה אובייקטיבי אשר ימונה על ידי בית המשפט ויוכל להאיר את עיניו בסבך המקצועי המועלה על ידי בעלי הדין. בהתאם ולאחר שבעלי הדין לא השכילו להמציא שם של מומחה מוסכם, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט. למרבה הצער, מומחה זה, לא מילא את תפקידו כראוי ולא המציא חוות דעת לבית המשפט. לאחר שניתנה לו התראה ביום 4.5.11, אשר לא זכתה להתייחסות הולמת מטעמו, הוריתי ביום 11.7.11 על פיטוריו מתפקידו תוך שאני מציין כי מחדליו הביאו לדחיית הדיונים למשך שנה ומחצה. בינתיים נקבע מועד לשמיעת ראיות בתיק. נוכח אילוצים אלה, קבעתי כדלקמן:

"בנסיבות אלה, אני קובע כי המועד אשר נקבע לשמיעת ראיות יעמוד בעינו. בשלב זה, איני רואה מקום למנות מומחה אחר. עניין זה ישקל על ידי לאחר שישמעו המומחים מטעם התובעים".

עקב צוק העיתים והתנהלותם של בעלי הדין במהלך שמיעת הראיות, נשכח עניין מינוי המומחה מטעם בית המשפט, לאחרא שמיעת מלוא מסכת הראיות ומתן הוראה על סיכומים בכתב.

3. לאחרונה, כאשר בדקתי את התיק, במועד בו אמורים היו להתקבל סיכומי הנתבעים, אשר לא הוגשו במועד, נוכחתי לדעת כי עניין מינוי המומחה מטעם בית המשפט נותר ללא הסדר. על כן, חזרתי ועברתי על חוות הדעת שניתנו מטעם בעלי הדין וכן על עדויותיהם של מומחיהם. עמדתי נותרה כשהייתה, כי נוכח הקוטביות בעמדותיהם של המומחים מטעם בעלי הדין, המתבטאת גם בשיטות הטיפול, המהוות פרקטיקה מקובלת למקרה חירום כגון המקרה שאירע בענייננו והאסכולה הנוהגת בתחום ניתוחי הלב סבוכים כגון המקרה שלפנינו, מן הראוי שתתקבל חוות דעת אובייקטיבית של מומחה, אשר ימונה על ידי בית המשפט.

4. לשם כך, זמנתי את בעלי הדין, על מנת לאפשר להם לטעון את טענותיהם לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט. ב"כ התובע הסכים לעמדתי. מנגד, שינה ב"כ הנתבעים את עמדתו הראשונית והפעם גילה התנגדות נחרצת למינוי. לטענתו, אף לא ניתנה לו התראה שתאפשר לו להכין עצמו לדיון. פגם זה נרפא, לאחר שהגיש תגובה בכתב, אליה צורף פסק דין שניתן ברע"א 2104/12 פלונית נגד ד"ר וינברג (1.5.12), בו הצביע בית המשפט העליון על הקשיים העלולים להתלוות למינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתיקי רשלנות רפואית. לדעת הנתבעים, משקף פסק הדין מגמה חדשה, המבקשת לצמצם את אפשרות מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתיקים מעין אלה. מינויו של המומחה בשלב זה יהווה משום צעד דרסטי וחריג שאינו מוצדק לאחר שנשמעה כל מסכת הראיות. המומחה אינו אמור להחליף את שיקול דעת בית המשפט, במיוחד לא כאשר בפני בית המשפט עומדות שתי חוות דעת שניתנו על ידי מומחים שנחקרו על ידי בית המשפט. לדעת הנתבעים, אמור המינוי לפתוח את ההליך מחדש ולאפשר נקיטת מגוון נרחב של הליכים, אשר יהיה בהם כדי להאריך את הדיון שלא לצורך. עוד טוען ב"כ הנתבעים, כי גישתי הנוכחית חורגת מהחלטות קודמות שניתנו בתיק. הנתבעים משוכנעים היו כי ההחלטה למינוי מומחה נזנחה ומתקשים להבין מה נשתנה מאז תום שמיעת עדות המומחים. לסיום, מבקשים הנתבעים כי יתאפשר להם להגיש סיכומים בכתב, בטרם תינתן החלטה. שכן, התובעים כבר הגישו סיכומים ואלה עמדו נגד עיני. באשר לעמדתם זו האחרונה, מוטב היה אלמלא הועלתה טענה זו. הנתבעים הם שאיחרו בהגשת סיכומיהם ואין להם להלין אלא על עצמם. מכל מקום, טרם עיינתי בסיכומי התובעים, ואין בדעתי לעשות כן, קודם למתן החלטתי זו.

5. כאמור, סוגיית מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, עולה שנית בשלב זה, נוכח הנסיבות החריגות אשר פורטו בראשית החלטתי ואשר הביאו לפיטוריו של המומחה הראשון שמונה על ידי. מומחה ראשון זה מונה ללא התנגדות הנתבעים. על פי התקנות והפסיקה, אין טעם לפגם במינוי מומחה בשלבים מאוחרים של ההתדיינות. [ע.א. 3056/99 שטרן נגד המרכז הרפואי ע"ש שיבא פ"ד נו [2] 936, 943]. בית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו בכל שלב.

6. ביחס לתמיהתו של ב"כ הנתבעים אציין, כי לא חל כל שינוי בעמדה המקורית, שבאה לידי ביטוי בהחלטתי מיום 20.10.09.

7. קיימות בפסיקה אסכולות שונות באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות בשל רשלנות רפואית. מן העבר האחד מצויה לנו עמדתו של כב' השופט רובינשטיין, שניתנה בע.א. 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל, תק – על 2009 [1] 3154 – עמדה התומכת במינוי מומחים רפואיים, מקום בו בית המשפט סבור כי מן הראוי לעשות כן במקרים בהם חוות הדעת קוטביות. מובן, כי גם במקרה זה, ההכרעה הינה על ידי בית המשפט, אשר אינו מתפרק מסמכויותיו כפועל יוצא ממינויו המומחה מטעמו. מן העבר האחר קיימת האסכולה אשר מצאה ביטויה בפסק הדין עליו נסמכים הנתבעים ברע"א 2104/12 הנ"ל. ער אנוכי לחששות המועלות בפסקה 12 לפסק דין זה. יש לציין כי בית המשפט הדגיש כי חששות אלה מועלות בדרך כלל מצד תובעים. במקרה שלפנינו, הנתבעים הם המתנגדים, לאחר שעשו תפנית מעמדתם המקורית בסוגיה.

8. הסוגיות אשר הובאו בפניי בתיק זה, מתייחסות למקרה נדיר, בו התממש סיכון צפוי במהלך ניתוח, בצורתו הקשה ביותר. דרך התממשות הסיכון, דרכי מניעת הסיכון ודרכי הטיפול במנוח לאחר התממשות הסיכון, נוגעים לעניינים שבתחום הידע הרפואי. אמנם בית המשפט הוא אשר יכריע בסופו של יום בשאלה, האם הטיפול שניתן למנוח היה טיפול רשלני, או שמא טיפול סביר, אולם לשם הגעה למסקנות משפטיות, מן הראוי שבית המשפט יקבל אף מידע מקצועי ממקור אובייקטיבי-מקצועי חסר פניות. לאחר שדעתי ניתנה דעתי לאמור בחוות הדעת מטעם שני המומחים, ולאחר שעברתי בעיון עליהן, נוכחתי כי קיימים חלוקי דיעות קוטביים בסוגיות מקצועיות גרידא. לשם הכרעה בעמדות קוטביות אלה, במיוחד לאחר שעמדות מומחי שני הצדדים נפרשו בפניי במלואם, סבורני כי מן הראוי שאעזר במומחה נטרלי, אשר ימסור חוות דעת ללא משוא פנים או ניגוד עניינים. חוות דעת של מומחה מעין זה, עשויה לסייע לבית המשפט להגיע לחקר האמת ולקבוע ממצאים באשר לחבות, במיוחד במקרה כגון זה שלפנינו, בו עמדות מומחי הצדדים כה קוטביות.

9. נותרתי במסקנתי זו גם לאחר ששמעתי וקראתי את טיעוני ב"כ הנתבעים ואף עברתי בעיון על האסמכתא, אליה הופניתי. סבורני כי הנסיבות שבפנינו שונות מן הנסיבות אשר עמדו בפני בית המשפט באותו עניין.

נוכח עמדותיהם של בעלי הדין, סבורני כי אף קהה עוקצן של החששות אשר הועלו באותו עניין.

10. דעתי אינה כדעת ב"כ הנתבעים, החושש מהתארכות ההליכים שלא לצורך. יש לזכור כי בבסיס המשפט ונשמת אפו ניצב אינטרס גילוי האמת. אינטרס זה גובר על כל אינטרס של פרוצדורה, או התמשכות הליכים. אינטרס זה הוא אשר משמש לי כמורה דרך אף בהחלטתי זו.

11. מובן, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לא תבוא במקום הכרעתו של בית המשפט. שיקול דעתו של בית המשפט לעולם יעמוד בעינו. מנגד, לצורך הפעלת שיקול דעת זה, מן הראוי שתפרש בפני בית המשפט תשתית אובייקטיבית, אשר תאפשר לו להגיע לממצאים הנכונים. לא אחת, הובעה בפסיקה אי נוחות, נוכח עמדות קוטביות בחוות דעת מומחים מטעם בעלי הדין. גם במקרה שלפנינו, נתקלנו בעמדות קוטביות של מומחי הצדדים אשר הובילוני אלי המסקנה, כי מן הראוי להעזר בחוות דעת אובייקטיבית.

12. במקרה שלפנינו, אין ב"כ הנתבעים מביע חשש ביחס להטייה כלשהי בעמדת המומחה, אלא סבור כי דיינו בחוות דעת המומחים הקיימות. כאמור, לאחר שבחנתי את החומר המצוי בתיק, סבורני כי מן הראוי כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

13. נוכח כל האמור, אני מחליט למנות כמומחה מטעם בית המשפט את ד"ר ליאור ששון מנהל מחלקת ניתוחי לב וחזה ויחידת ניתוחי לב ילדים במרכז הרפואי על שם וולפסון. כתב מינוי יוצא במקביל להחלטה זו.

ניתנה היום, ז' סיון תשע"ב, 28 מאי 2012, בהעדר הצדדים.