עוף המוביל 2013 בע"מ נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה, לאחר שלנהג הרכב יוחסה עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

המבקשת הינה הבעלים של הרכב, מעבידתו של הנהג. לטענת המבקשת לא ידעה על פסילת רשיונו של הנהג, ובעת שהחל בעבודתו אצלה הציג רשיון תקף.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו: "רכב הוא כמו כלי נשק ומי שמוסר אותו לשימוש האחר צריך לוודא שמדובר באדם נורמטיבי שאינו נוהג בפסילת רישיון או בשכרות וכדומה... השבתת רכבים תביא לכך שנהגים יהיו יותר מודעים לאופן נהיגתם והורים ובעלי רכבים יתנו יותר תשומת לב והקפדה לאופן בו ילדיהם או אנשים להם נמסר הרכב, נוהגים ברכבם" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (השבתת רכב בשל עבירות חמורות), התשס"ד – 2004, הצעות חוק תשס"ד 63).

אין ספק כי השבתת רכב השייך לאדם בגין עבירה שביצע אחר מעוררת קשיים, אולם כפי שקבע בית המשפט העליון המחוקק איזן במקרה זה בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים ובנהיגה העבריינית לבין הפגיעה בזכות הקניין, וקבע הנחיות וסייגים למקרים בהם ייעשה שימוש בסמכות זו, וראו לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל.

השאלה המרכזית במקרה זה היא האמנם יכולה וצריכה הייתה המבקשת לדעת על דבר פסילת רשיונו של הנהג. עיון בחומר החקירה מגלה כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב. כנגד הנהג הוגש כתב אישום ב"שיפוט מהיר" והוא הודה באשמה ביום 3.9.13.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם שם, לא רק שהוא נהג בזמן פסילה, אלא שרשיונו אינו תקף מזה חודש יוני 2012. לפיכך, אינני מקבל אמירה בעלמא של נציג המבקשת לפיה הציג הנהג בפניה רשיון תקף ימים אחדים לפני מועד ביצוע העבירה.

יצוין כי בחקירה במשטרה טען נציג המבקשת כי "יש מישהו שעובד בניירת והוא מסתכל על הדברים האלה", וזאת לעומת בקשתו בפניי בהן הצהיר אותו נציג, כי הוצג רשיון נהיגה. אינני מקבל כי בעת החקירה במשטרה ביום 29.8 לא ידע הנציג לומר דברים ברורים ומספר ימים לאחר מכן כבר ידע לומר אותם ותצהירו אף יוצר רושם כאילו הוא עצמו ראה את הרשיון התקף, עובדה הסותרת אמירתו במשטרה.

לאחר ששקלתי את האמור לעיל, סבורני כי דין הבקשה להידחות.

המבקשת הינה חברה ציבורית העוסקת בהובלה והחובה עליה לפקח על עובדיה היא גדולה מזו המוטלת על אזרח פרטי לעשות כן. המבקשת כשלה בכך, לא ווידאה כי הנהג אותו שכרה מורשה לבצע את העבודה שהוטלה עליו, ובנסיבות אלה אין להלין אלא על עצמה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ד, 08 ספטמבר 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: