עוסמאן ואח' נ' דגני ואח' - פסקדין

פסק דין

התובעים הגישו תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לרכבה של התובעת 2, רכב מסוג מיצובישי מגנום, מס' רישוי 87-947-36 אשר היה נהוג ע"י התובע 1 (להלן – "רכב התובע") בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 25.2.11.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, בתאריך הנ"ל בזמן שהתובע נהג ברכבו הוא עצר בצומת אעבלין ברמזור אדום. כשהתחלף האור ברמזור לירוק, הוא התחיל בנסיעה איטית, או אז הגיע רכב הנתבע 1, רכב מדגם יונדאי גטץ, מס' רישוי 72-697-61 (להלן – "רכב הנתבע") כשהוא נוסע במהירות מופרזת, ופגע ברכבו מאחור בעוצמה רבה והדף אותו לעבר הרכב שהיה לפניו, רכב מדגם רנו (להלן – "רכב הרנו").

יש לציין, כי כתב התביעה הוגש מלכתחילה אך כנגד הנתבע 1 ורק בעקבות בקשה של הנתבע 1 לצירוף נתבעת נוספת, הורה בית המשפט על צירוף הנתבעת 2 בהיותה המבטחת של רכב הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות צד ג'.

הנתבעים אינם מכחישים את התרחשות התאונה, אך טוענים כי ארעה בנסיבות אחרות. לגרסתם, רכב הנתבע התנגש ברכב התובע רק אחרי שהאחרון כבר התנגש ברכב הרנו.

בדיון שהתקיים היום, העידו התובע ונוסע שהיה עמו ברכב, הנתבע ונהג רכב הרנו.

בעדותם חזר כל אחד מהנהגים על הגרסה שמסר בכתב טענותיו. התובע הוסיף בעדותו, כי התאונה ארעה מטרים ספורים לאחר שעברו את הצומת תוך שהיה עדיין בנסיעה איטית ובמרחק של כ-2 מ' מרכב הרנו אשר נסע לפניו.

עד התביעה אישר את גרסת התובע ולפיה, ההתנגשות ברכב הרנו היתה רק בעקבות התנגשות רכב הנתבע ברכב התובע.

לעומת זאת הנתבע שב והדגיש, כי התנגש ברכב התובע רק אחרי שהלה התנגש ברכב הרנו. הנתבע הוסיף, כי ראה את אורות הבלימה של רכב התובע, ולכן האט את מהירות נסיעתו, אך לא שיער לעצמו כי רכב התובע יעצור, ולכן לא הספיק למנוע את ההתנגשות.

לדברי הנתבע, אין זה סביר שרכב קטן כמו שלו יהדוף רכב גדול כמו של התובע ותימוכין לכך ניתן למצוא בהיקף הנזק הקטן יחסית ברכב שלו מקדימה וברכב התובע מאחור, לעומת הנזק המשמעותי יותר שנגרם לחלק הקדמי של רכב התובע והנזק בחלק האחורי של רכב הרנו.

כפי שציינתי מקודם, גם נהג רכב הרנו העיד בפניי. לדבריו, הוא עמד ברמזור אדום ומשהתחלף האור ברמזור לירוק התחיל בנסיעה וכשעבר את הצומת, מספר רכבים שהיו לפניו בלמו מסיבה לא ברורה, וכאשר הוא בלם את רכבו הרגיש מכה חזקה מאחור. הוא אומנם לא זכר בוודאות אם היתה פגיעה אחת או שתיים, אך בדבריו חזר ותיאר בשתי הזדמנויות חבטה אחת חזקה.

לפיכך, אני מוצאת כי דברי נהג הרנו תומכים יותר בגרסת התובע מאשר בגרסת הנתבע.

השאלה אם רכב קטן כמו רכבו של הנתבע יכול להדוף רכב גדול כמו רכב התובע לעבר רכב שלישי, היא שאלה שבמומחיות שלא הוגשו לגביה ראיות מתאימות. יחד עם זאת ובמאמר מוסגר אבקש לציין, כי הנזק לרכב הנתבע לא היה נזק פעוט, ולראיה, גם הרדיאטור ברכבו נשבר. לפיכך, אין לשלול אפשרות שרכב הנתבע הדף את רכבו של התובע לעבר רכב הרנו.

אשר על כן, אני מעדיפה את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע לגבי אופן התרחשות התאונה. ואולם, אני בדעה כי יש להשית על התובע אשם תורם בשיעור של 10%, שכן הרושם העולה מדברי העדים הוא, שהתובע לא שמר מרחק מספיק מרכב הרנו – לעומת נהג הרנו אשר העיד כי שמר מהרכב שהיה לפניו.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 4,145 ש"ח המהווים 90% מסכום הנזק (אשר הועמד על סך של 3,929 ש"ח לפי חוות דעת שמאי בצירוף 677 ש"ח בגין שכר טרחת שמאי).

לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע שכר טרחת עו"ד בגין הכנת כתב התביעה כפי שביקש בכתב התביעה.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 4,145 ש"ח בניכוי סך של 789 ש"ח אשר שולמו לתובע ע"י הנתבעת 2 בגין הנזק שנגרם לרכבו במוקד האחורי, כך שהסכום לתשלום יעמוד על 3,356 ש"ח. לסכום זה יש להוסיף החזר אגרה בסך של 53 ש"ח.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"א, 14 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.