עוליאל ואח' נ' ממן ואח' - פסקדין

פסק דין

1.התובעים הגישו תביעה כספית שבגדרה הם עתרו לחיובם של הנתבעים בתשלום סך של 2,583 ₪, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבם בתאונת דרכים.

2.כפי שנטען בכתב התביעה, ביום 7.10.10 עת התובעת מס' 2 (להלן:התובעת) נהגה ברכבה (להלן:הסוזוקי), לפתע רכב שנסע לפניה ( להלן:האיסוזו) בלם בפתאומיות. התובעת לא הספיקה לבלום את רכבה, אשר פגע קלות באיסוזו. מיד לאחר מכן הגיחו בזה אחר זה הרכבים של הנתבעת מס' 1 (להלן:הגיפ) שנסע מיד לאחר התובעת, כן הרכב שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 2 אשר היה אחרון בשיירה ( להלן: הפרטית). גם רכבים אלה לא הצליחו לבלום באופן מוחלט, ועקב כך הג'יפ פגע ברכבה של התובעת מאחור.

3.יצוין כי, נוסף לנתבעים ביקשו להצטרף כנתבעות נוספות גם "הפניקס" שהינה המבטחת של הג'יפ, וכן "שומרה" חברה לביטוח שהיא המבטחת של הפרטית . לבקשות אלו נעתרתי.

4.היום התייצבו בפניי הצדדים וכפי שעולה מכתבי הטענות וגם מטיעוניהם בפניי, הם נחלקו בשאלה אחת ויחידה, שהינה שאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים. מצד אחד – הנתבעת מס' 1 ומבטחתה "הפניקס" היו בגישה כי לא תרמו לנזקיה של התובעת משום שמעורבותן בתאונה הייתה בעקבות כך שהפרטית פגעה מאחורה בגיפ', שהיה בעצירה מוחלטת, והדפה אותו לכיוון רכבה של התובעת. מהצד השני של המתרס, הנתבע מס' 2 וגם מבטחתו "שומרה" טענו כי, אמנם רכבם פגע בגיפ, אך יחד עם זאת, הגיפ כבר הספיק קודם לכן לפגוע בחלקו האחורי של הסוזוקי. מכאן הם סבורים, שנכון להשית את האחריות על כלל הנתבעים.

5.לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בכל התיעוד שהוגש, נחה דעתי כי בנסיבות נכון להטיל את מלוא האחריות על הנתבע מס' 2 ומבטחתו "שומרה" חברה לביטוח בע"מ.

6.למסקנתי זו הגעתי, כפי שציינתי, לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ומהתרשמותי הישירה הימנם. מר' פלדמן היה הנהג ברכב הראשון בשיירה שהינו האיסוזו. עד זה מסר בפניי כי תחילה חש שרכבו נפגע קלות מאחורה בשל פגיעת רכב התובעת , כן הוסיף, שבהמשך חש בחבטה חזקה בודדת, דבר התומך ישירות בגרסתן של הנתבעת מס' 1 ומבטחתה הפניקס. לו התאונה התרחשה כגרסת הנתבע מס' 2, סביר להניח שמר פלדמן היה מרגיש שתי מכות נוספות מעבר לזו הראשונה. הרי כגישת הנתבע מס '2, הפרטית פגעה בגי'פ, אחרי שהאחרון כבר התנגש ברכבה של התובעת אלא, שטענה זו, אינה מתיישבת ואף נסתרת בדבריו הברורים של מר' פלדמן.

7.מעבר לכך, בפניי העיד גם מר' יעקב תיירי, אשר נהג בג'יפ בזמן התאונה. עד זה הדגיש כי, לאחר עצירת רכבה של התובעת הג'יפ נעצר, עד אשר הפרטית פגעה בג'יפ והדפה אותו לכיוון רכבה של התובעת. בג'יפ גם נסע מר' מיכאל ממן, שאף הוא העיד ומסר גרסה הזהה לזו של מר' תיירי, וכן של העד פלדמן. ועוד, הנתבע מס' 2 בעדותו לא הצליח להציג גרסה ברורה באשר להתרחשות, ומדבריו ניכר כי השאלה העובדתית השנויה במחלוקת אינה בידיעתו, או שבשל חלוף הזמן פרטים אלה נשמטו מזיכרונו.

8. אמנם התובעת העידה שבמהלך התרחשות התאונה היא שמעה והרגישה שתי חבטות נוסף לזו הראשונה, אם כי לאחר שבחנתי את כלל הראיות והתרשמתי מהעדים, אני בדעה שהכף נוטה לזכותן של הנתבעות 1, ו-3, אשר הוכיחו כי מעורבותו של הג'יפ בתאונה התחילה והייתה בעקבות פגיעת הפרטית בג'יפ והדיפתו לכיוון רכבה של התובעת.

9.כפי שהקדמתי הצדדים נחלקו אך ורק בעניין ההתרחשות, ומי מהם לא חלק, בטיעוניו בפניי, לעניין נזקיה של התובעת. לפיכך, הנני מקבל את התביעה כנגד הנתבעים 2, ו-4 ומחייבם לפצות את התובעת בסך של 2,083 ₪, סכום הנושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 23.2.11, ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייב נתבעים אלה לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 300 ₪.

התובעת בתביעתה עתרה גם לחיוב הנתבעים בתשלום עוגמת נפש בסך של 500 ₪. דרישה זו דינה דחייה משלא הוצגו נימוקים כלשהם, וממילא גם לא הונחה אף תשתית שתצדיק פסיקתו של סכום זה.

דוחה בזאת את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3 ומחייב את הנתבעים 2 ו-4 לשלם לנתבעים האחרים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"א, 21 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: