עוויוי נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

1.לפני בקשה להחזרת תפוס – שני כלי רכב שנתפסו במסגרת חקירה, מונית מסוג מרצדס מס' רישוי 76-803-25 ורכב הונדה סיוויק מס' רישוי 38-730-17 (להלן – כלי הרכב).

2.על פי הבקשה, המבקש נעצר ביום 19.1.12 ושוחרר ביום 16.2.12 בתנאים מגבילים, ומשכך – אין להמשיך ולהחזיק בכלי הרכב, ובמיוחד במונית המשמשת לפרנסתו של המבקש ומשפחתו.

המבקש הביע נכונות לרישום עיקול זמני לטובת המשיבה על כלי הרכב עד לסיום ההליכים בתיק.

3.המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה כי המבקש חשוד בעבירות חמורות ביותר, ולאחר סיום החקירה והגשת כתב אישום יש כוונה לבקש את חילוטם של כלי הרכב.

לחלופין, מוכנה המשיבה להשיב למבקש את כלי הרכב תמורת הפקדה כספית בשוויים ושעבודם לטובת המדינה.

4.המבקש השיב כי אינו יכול לשלם כל סכום שהוא לשם החזרת כלי הרכב.

לטענתו, הצעת המשיבה איננה סבירה שכן אם היה בידיו סכום הכסף המבוקש – לא היה טורח להגיש בקשה להחזרת התפוס אלא היה יכול לרכוש כלי רכב חלופיים.

על אף זאת, הציע המבקש חלופה לפיה לגבי המונית ישועבד הביטוח המקיף לטובת המדינה ויירשם שעבוד נוסף עליה לטובת המדינה, ואילו לגבי הרכב הפרטי, ששוויו נחות – יירשם שעבוד לטובת המדינה ובנוסף לכך, שני בניו של המבקש יערבו אישית להבטחת שלום הרכב.

5.המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצויה בסעיפים 32 עד 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן – "הפקודה").

סעיף 32(ב) לפקודה מורה, כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצועה.

בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודה, על בית המשפט לשקול אם מטרת התפיסה והמשך החזקת התפוס נדרשים לקיום מטרת התפיסה.

בין היתר מגן סעיף 34 הנ"ל על זכות קניינית.

משכך, נקבע בפסיקה, כי על בית המשפט להפעיל את מבחן המידתיות בכל הנוגע לפגיעה בזכות הקניינית. יש לבחון בקפידה האם התפיסה מהווה אמצעי אחרון נוכח אמצעים חלופיים להבטחת התכלית המתבקשת מן התפיסה.

6.ברע"פ 1792/99 גאלי נ. מדינת ישראל נ"ג(3) 312, נאמר:

"לא ייעלם מעינינו, כי המשך החזקת החפץ שנתפס בידי המשטרה יש בו כדי לפגוע בזכות הקניין של הבעלים – מעבר לפגיעה שהייתה בעצם התפיסה – ומכאן עשויה שתילמד חובה המוטלת על המשטרה ועל בית המשפט בשבתו לביקורת על מעשי המשטרה, לבדוק ולמצוא לא רק אם תפיסת הנכס נעשתה לתכלית ראויה אלא גם אם המשך החזקת הנכס בידי המשטרה אינו פוגע בבעלים במידה העולה על הנדרש. לשון אחר: שומה על בית המשפט לבדוק ולמצוא אם קיימת חלופה אשר תשיג את תכלית "מעצרו" של הנכס, אך פגיעתה בבעל הזכות בנכס תהא פחותה מן הפגיעה בו אם תמשיך המשטרה ותחזיק בנכס ...

אכן, כשם שבית המשפט לא יורה על מעצרו של אדם אם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים), כך יהיה דינו של חפץ שנתפס ואשר המשטרה מבקשת להוסיף ולהחזיק בו. השאלה הנשאלת היא אם יש "חלופת מעצר" לנכס, חלופה שבאמצעותה ניתן להשיג את מטרת המעצר שלא על דרך החזקתו של הנכס בידי המשטרה. עושים אנו האנשה של החפץ – כמו לחפץ חיים וחירות ורצון משל עצמו – ואומרים אנו כי לא נעצור את החפץ – הטהרנים (פוריסטים) יאמרו: לא נשלול נכס מבעליו – אם נוכל למנוע את פגיעתו הרעה שלא על דרך של מעצר".

7. לאחר עיון בטענות הצדדים במקרה דנן, ולאחר בחינת החלופות שהוצעו על ידי המבקש – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת , בין היתר, לאור הצהרת המשיבה כי לנוכח העבירות החמורות שבהן חשוד המבקש ואשר למעשה הודה בהן (פרוטוקול מיום 18.4.12 עמ' 1 שורות 14-12) – יש בדעתה, בסיומו של ההליך, לבקש את חילוטם של כלי הרכב.

בנסיבות אלה, ולאחר שלא הוצגו חלופות ראויות אשר יניחו את דעתי – הבקשה נדחית, שכן השבת כלי הרכב כעת, ללא בטוחות סבירות, עלולה לסכל את התכלית של חילוט כלי הרכב בסופו של ההליך, לאחר שיוגש כתב אישום וככל שתוכח אשמת המבקש בעבירות שיוחסו לו.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.