עווד נ' מדינת ישראל

פסק דין

א. הקדמה:

1. לפניי ערעור על חומרת העונש, כשבמהלך הטיעונים הופנה הערעור כנגד עונש הפסילה בפועל בלבד.

2. המערער הובא לדין בבית המשפט לתעבורה בחיפה (להלן: "בית משפט קמא"), בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"), נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, עבירה לפי סעיף 10 לפקודה ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל-1970.

3. בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 23/01/09 ברכב משא מסוג רנו ברחוב אופיר והיה מעורב בתאונת דרכים. מתברר כי ביום 18/05/09, נפסל המערער מלהחזיק ולקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנתיים וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן במעמדו בתיק פלילי 2718/06 בבית המשפט השלום לתעבורה בעכו. עוד מתברר כי המערער נהג ללא רישיון נהיגה ושתוקפו פקע בחודש אפריל 1991 ומבלי שהיה בידי המערער או בידי אדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף.

ב. ההליך בבימ"ש לתעבורה:

1. המערער הודה בעובדות כתב האישום לאחר שהשנה 2009 תוקנה לשנת 2008. המערער הורשע על פי הודאתו, בית המשפט לתעבורה הורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן וקבע מועד לטיעונים לעונש.

2. ביום 16/02/12, עיין בתסקיר שירות המבחן ולאחר ששמע את טענות הצדדים לעונש, גזר על המערער את העונשים הבאים:

48 חודשי פסילה בפועל, 5 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו- 4 חודשי מאסר בפועל שירוצו במסגרת עבודות שירות.

ג. טענות הצדדים:

1. בהתאם להחלטת בית משפט התייצב סנגור ציבורי שטען בשמו של המערער ומיקד את טיעונו ביחס לעונש הפסילה בפועל של 48 חודשים.

2. בא כוח המערער פירט בטיעוניו את הנסיבות האישיות של המערער, את העובדה כי הוא הודה ונטל אחריות, הפנה לתסקיר שירות המבחן וביקש להקל בדינו של המערער ולהראות לו את האור שבסוף המנהרה כדי לעודד אותו להמשיך ולנהוג בדרך הישר וכאדם מן היישוב.

3. באת כוח המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

4. לטעמה, המערער לא כיבד את החלטת בית המשפט ונהג בפסילה וכי חסד נעשה עימו כשלא הוטל עליו עונש מאסר ממשי מאחורי סורג ובריח.

5. לדעת המשיבה, אין בעונש שהוטל על המערער כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור. העונש אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת.

ד. דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה, בהודעת הערעור, בתסקיר שירות הבחן ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.

2. העבירות בהן הורשע המערער חמורות ומסכנות את המשתמשים בדרך והנוהגים ברכב.

3. כאמור, התערבות ערכאת הערעור בעונש שהטילה הערכאה הדיונית מצומצמת ונעשית אך ורק במקרים נדירים ואשר בהם הוטל עונש החורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. לעניין זה ראו - ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06; ע"פ 1242/97 גרינברג נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09, ע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינ ישראל (ניתן ביום 13.1.10) וראו גם פסק דין שניתן לאחרונה ע"י השופט ס. ג'ובראן בע"פ 6223/11 אחמד אגבאריה נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 26.6.12).

4. לטעמי, עניינו של המערער אינו נמנה עם המקרים החריגים והיוצאי דופן שמחייבים התערבות ערכאת הערעור. רק לאחרונה כתב בית המשפט העליון כי:"אין מנוס מנקיטת יד קשה כלפי עברייני תנועה המקלים ראש בחוק ושהוזהרו בענישה פחותה ללא הועיל". ראו רע"פ 4328-08, עומר גרייב נ' מדינת ישראל ורע"פ 2073-12, סעוד עיסא נ' מדינת ישראל (השופט א. רובינשטיין) (החלטה ניתנה ביום 05/04/12).