עוואדי נ' ביטוח ישיר, אי.די.אי. חברה לביטוח

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 12.12.2011 אשר קבע, כי לצדדים אחריות משותפת לתאונת הדרכים ועל כן חויב המערער, כמזיק, בתשלום מחצית סכום תביעת השיבוב של המבטחת, בסך של 8,500 ₪.

רקע בתמצית

1.המערער, אברהים עוואדי, היה בזמנים הרלוואנטיים הנהג והבעלים של מונית מ.ר. 95-788-25 (להלן: "רכב המערער"). המשיבה, ביטוח ישיר, אי.די.אי חברה לביטוח בע"מ, הינה חברת הביטוח אשר ביטחה רכב מיצובישי מ.ר. 71-059-20 (להלן: "הרכב המבוטח").

2.ביום 3.2.2009, הגישה המשיבה לבית המשפט קמא תביעת שיבוב בסדר דין מהיר בסכום כולל של 16,970 ₪, במסגרתה תבעה את המערער ואת הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ בגין הנזקים אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 26.8.2006 בין רכב המערער לרכב המבוטח בצומת חולון (להלן: "התאונה").

3.בהחלטה מיום 11.12.2011 הורה בית המשפט קמא על מחיקת התביעה כנגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ לאחר שהתברר כי המערער אינו מבוטח על-ידיה.

4.הצדדים חלוקים בדבר אופן התרחשות התאונה. לשיטת המערער, התאונה אירעה שעה שהמערער בלם את רכבו על מנת להימנע מתאונה עם רכב אחר אשר נכנס לפתע למסלול נסיעתו ואשר פרטיו אינם ידועים, בעוד הרכב המבוטח אשר נסע מאחוריו לא הספיק לבלום מאחר ולא שמר מרחק סביר ופגע ברכב המערער מאחור. מנגד, לשיטת המשיבה, נסע הרכב המבוטח בנתיב השמאלי בעוד רכב המערער נסע בנתיב הימני. בשלב מסוים סטה רכב המערער שמאלה, ככל הנראה בעקבות רכב נוסף אשר נכנס לנתיבו, חסם את דרך הנסיעה של הרכב המבוטח וגרם לתאונה.

5.המשיבה צירפה לתביעתה חוות דעת של השמאי מוטי בן ארי מיום 5.9.2006 (מוצג נ/1) (להלן: "חוות הדעת") לפיה, נגרם לרכב המבוטח נזק בחזית הקדמית הימנית של רכבו באופן המצריך את יישור דופן צד ימין. סך כל הנזק לרכב המבוטח בהתאם לחוות הדעת הינו בסך של 14,299 ₪.

פסק הדין בבית משפט השלום

6.בית משפט השלום קיבל באופן חלקי את תביעת המשיבה ופסק, כי לנהג ברכב המערער ולנהג ברכב המבוטח אחריות משותפת לגרם התאונה, עמ' 1 לפסק הדין.

7. בית המשפט קבע, כי קיימת סבירות גבוהה כי עם כניסת הרכב הנוסף למסלולו של רכב המערער, האט הנתבע-המערער את רכבו ובכך סטה מעט שמאלה. מאידך, כך בפסק הדין, נמצא טעם גם בגרסת הנתבע כי נפגע מאחור וזאת לאור הנזק אשר נגרם בחלקו האחורי שמאלי של רכב המערער ובחלקו הימני קדמי של הרכב המבוטח ועל כן, אילו היה הנהג ברכב המבוטח מגיב בזמן לתנועתו של הנתבע התאונה הייתה נמנעת או למצער הנזק היה נמוך יותר. בשים-לב לאמור, פסק בית המשפט כי יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים בחלקים שווים, עמ' 2 לפסק הדין.

דיון והכרעה

8. לשיטת המערער, טעה בית המשפט קמא בקבעו כממצא עובדתי כי המערער סטה ממסלולו שמאלה לנתיב הנסיעה השמאלי. לטענתו, תמך בית המשפט קמא מסקנה זו בהודיה מטעם המערער לפיה, בזמן המגע בין שני כלי הרכב רכבו של המערער היה חלקו על הנתיב הימני וחלקו על הנתיב השמאלי כאשר, הלכה למעשה, בעדותו ייחס המערער את הדברים הללו לנהג הרכב המבוטח.

9.לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית ובקביעות בעניין מהימנות עדים, לגביהם יש לערכאה הדיונית יתרון של שמיעת הראיות והתרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה. התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה תיעשה רק במקרים חריגים, מקום בו נפלה טעות של ממש בפסק דינה של הערכאה הדיונית או כאשר מפני הדברים עולה כי הערכאה הדיונית לא יכולה הייתה להחליט כפי שהחליטה: רע"א 3716/09 ג'אנה תעשיות ומשקאות נ' עואד מסחר כללי בע"מ, פס' 13 לפסק הדין (פורסם בנבו,21.9.2009); רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, פס' 10 לפסק הדין (פורסם בנבו, 17.3.2013); ע"א עריית רמת השרון נ' שרקי פס' 61 לפסק הדין (פורסם בנבו, 21.12.2011)). לא כך הם פני הדברים בענייננו.

10.בית המשפט קמא הגיע למסקנותיו לאחר ששמע את עדויות הצדדים, התרשם ממהימנותן ובחן את הראיות שבאו בפניו. איני סבור כי עסקינן במקרה חריג המחייב את התערבות ערכאת הערעור בממצאים שבעובדה. לא מצאתי בממצאים אשר הונחו בפניי בערעור עילה להתערבות במסקנות השופט המלומד.

11.נראה לי, כי בהתאם לראיות אשר הובאו על ידי הצדדים, ובכלל זאת, ממצאי חוות הדעת, עדויות הצדדים והיעדר המחלוקת ביחס לעובדה שרכב נוסף הוא אשר גרם לשרשרת האירועים וביחס למיקום הנזק בחלקו השמאלי אחורי של רכב המערער ובחלקו הימני קדמי של הרכב המבוטח, הרי שלא ניתן לייחס את האחריות לגרם התאונה באופן חד משמעי למי מן הנהגים ועל כן מקובלת עליי הכרעת בית המשפט קמא הקובעת אחריות משותפת בהקשר זה.

12.עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט קמא עת התעלם מן הנזק הראייתי אשר נגרם למערער כתוצאה מהשתהות המשיבה בהגשת התביעה. כך לשיטתו, המשיבה הגישה תביעתה שלוש שנים לאחר קרות התאונה ובכך איבד המערער את האפשרות לגבות עדות מנוסע אשר נכח ברכב המערער ביום התאונה.

13. אין בידי לקבל טענה זו. המשיבה הגישה תביעתה נגד המערער כשנתיים וחצי מיום קרות התאונה, במסגרת תקופת ההתיישנות המותרת על פי דין בהתאם לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. אינני מוצא כי יש בחלוף הזמן מיום קרות התאונה כדי להצדיק קבלת טענת שיהוי ומכל מקום המערער לא נימק טענתו כדבעי. היסוד העובדתי לטענה לא פורט בעדותו של המערער. אם אכן שינה המערער מצבו לרעה בשל העובדה שמספר הטלפון של נוסע ברכב המערער לא נשמר על ידיו אין לו להלין אלא על עצמו.

הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין

14.לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא בהשיתו על המערער את כל הוצאות התביעה, שכר העדים ושכר טרחת עו"ד (להלן: "הוצאות המשפט"). לשיטתו, הואיל ונקבעה אחריות משותפת לגרם התאונה הרי שהיה על בית המשפט לחלק את הוצאות המשפט באופן שווה בין הצדדים.