עודה נ' שורבג'י ואח'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי אין היא מצריכה תשובה, ואני מורה על דחייתה מכוח סמכותי הנתונה בתקנה 119(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979.

מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ שדחתה בקשת החייב להפחית מגובה צו החיוב החודשי בתשלומים שהושת עליו בתיק האיחוד. טענתו היא להגדלת הוצאותיו החודשיות (לאחר השתתפות קופ"ח) בסך 480 ₪. זאת בגין נסיעות לבית החולים לטיפולים חיוניים, ובבחינת שינוי נסיבות המצדיק הפחתת הצו מ 300 ₪ ל 100 ₪ לחודש.

אכן עסקינן בחייב עני כעולה הן מנתוני הבקשה והן מאלו שצוינו בהחלטת הרשמת. אולם הדבר נלקח בחשבון מראש בקביעת צו החיוב בתשלומים אשר הושת עליו, בשיעור 300 ₪ לחודש. שעור זה עומד בקריטריון של סבירות , אף בהינתן הנתונים החדשים, כאשר המוסד של איחוד תיקים מניח מלבד שמירת על אינטרסי החייב וכבודו גם תשלום חודשי מינימאלי; אמנם תשלום המניח יכולותיו של החייב מחד אך אם גם בו כתשלום מינימאלי לא ניתן לעמוד, ספק מאידך אם יש עוד טעם לאיחוד, ויכול שיש לשקול הליך פש"ר. כפי שמציינת הבקשה עצמה כנגד החייב 4 תיקי הוצל"פ בסכום כולל של 235000 ₪ , כאשר החייב הוכרז כמוגבל באמצעים ואגב כך נפתח לו תיק איחוד (וראה סע' 69ו לחוק ההוצאה לפועל).

לפחות במובן זה (וגם אם לא במובן הצר של הביטוי "שינוי נסיבות"), צדקה הרשמת בהחלטתה שאין לראות באמור בבקשה המחודשת משום שינוי נסיבות שיש בו להצדיק שינוי ההחלטה (ר' סע' 69ב לחוק ההוצאה לפועל).

שיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל בכגון דא הוא רחב וההתערבות הערעורית בהחלטתו צריכה להיות במקרים נדירים ביחס, כל עוד עומדת ההחלטה בקריטריונים של סבירות (ראה למשל בר"ע 1071/03 דרור גולן נ' בנק לאומי בע"מ. שם דובר במיעוט התערבות ערעורית לאחר קיום המנגנון של חקירת יכולת, אלא שחוק ההוצאה לפועל בנוסחו דהיום מאפשר, אך לא מחייב הרשם להיזקק למנגנון זה, לאור הדרישה לנתונים מפורטים שעל החייב להמציא בבקשתו: עיין בסעיפים 69(א) , 69ז (כל עוד לא מבקש הזוכה חקירת יכולת) ו 7א(ג) לחוק ההוצאה לפועל).

הבקשה נדחית אפוא.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.