עודד ואח' נ' תורגמן ואח' - פסקדין

רקע

1.בפני תביעה כספית בסך 43,513 ₪, ותביעה שכנגד בסך 54,500 ₪, שנדונו לפי סדר דין מהיר, ועניינם טענות הדדיות הנובעות מהשכרת בית מגורים. לשם הנוחות, יכונה התובע בתביעה העיקרית "התובע", והצד השני יכונה "הנתבעים". התובע השכיר לנתבעים את הבית לתקופה שהחלה ביום 1.7.2006, עפ"י הסכם מאותה עת (להלן – "הסכם 2006"), והסתיימה בפועל אי שם במחצית השניה של שנת 2008 (החוזה האחרון עוד יידון בהרחבה, אולם תקופת השכירות על פיו אמורה היתה להסתיים ביום 30.6.2009).

כתבי הטענות

2.א.על פי כתב התביעה, שכרו הנתבעים את הבית לשנה, ולקראת סוף השנה מימשו את זכותם להארכת התקופה לשנה שניה, עד יום 30.6.2008.

ב.ביום 13.6.2008 נחתם הסכם נוסף (להלן – "הסכם 2008"), לשנה שלישית, אלא שמטעם הנתבעים חתם עליו (ועל שטר החוב המצורף לו) רק הנתבע, שהבטיח להחתים גם את אשתו, הנתבעת. ברם, עותק חתום על ידי שניהם מעולם לא הוחזר לתובע.

ג.באשר לדמי השכירות, שעמדו לאותה שנה שלישית על סך 4,000 ₪ בחודש, שילמו הנתבעים סך של 3,200 ₪ בחודש בלבד, למשך חודשיים (עד סוף חודש אוגוסט 2008), ויותר לא שילמו דבר.

ד.בחודש אוקטובר 2008 מצא התובע את הבית נטוש, ובירור במשרדי המועצה גילה כי הנתבעים דיווחו על הפסקת החזקה בנכס החל מסוף חודש אוגוסט 2008.

ה.התובע חיפש ומצא שוכרים חלופיים, ששכרו את הנכס החל מחודש פברואר 2009, ולפיכך הוא דורש דמי שכירות רק עבור 5 החודשים ספטמבר 2008-ינואר 2009, ואת ההפרשים עבור יולי ואוגוסט 2008, ובסה"כ – 21,600 ₪ עבור דמי שכירות.

ו.בנוסף, ומאחר שמצא את הבית מוזנח, נאלץ להוציא עוד סך של 12,913 ₪ עבור תיקונים, ועוד 4,000 ₪ לשיקום הגינה שהוזנחה. בנוסף על סכומים אלה דורש התובע עוד פיצוי בסך 5,000 ₪ עבור עגמת הנפש שנגרמה לו.

3.כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד מגוללים סיפור אחר:

א.הנתבעים שכרו את הדירה חרף ליקויים רבים, שהתובע התחייב לתקן. בשעתו נערכה רשימת ליקויים, אולם זו לא נשתמרה בידיהם. בפועל, משך אותם התובע בלך ושוב ולא תיקן את הליקויים.

ב.לקראת מועד מימוש האופציה, התכוונו לעזוב, אולם התובע אישר להם לתקן בעצמם את הליקויים, והתחייב לשפותם, אלא שבסופו של דבר נאות לממן רק תיקונים קוסמטיים, והמשיך במדיניות הדחיות, תוך שהוא נמנע מלשפותם בפועל על הוצאותיהם.

ג.לקראת סוף השנה השניה הודיעו שלא יחדשו לשנה שלישית. בנו של התובע, מר זכאי עודד (להלן – "הבן", או "בנו של התובע", וכיו"ב), זימנם לפגישה והבטיח לשוחח עם אביו, אך הם עמדו בסירובם. בסופו של דבר נערכה פגישה משולבת, בבית, בנוכחות התובע, בנו, הנתבעים, וכן המתווך, מר אלי בן-סימון (להלן – "המתווך"), אשר תיווך גם בעסקת השכירות המקורית, ושוב הבטיח התובע כי יערוך שיפוץ כללי ויתקן את הליקויים.

ד.לפיכך הסכימו, כי רק הנתבע יחתום על ההסכם, וגם שיקים לא יימסרו, ולאחר השיפוץ תחתום גם הנתבעת ויימסרו שיקים עבור שנת השכירות. רשימת ליקויים הוכנה. ההסכמה להעלות את דמי השכירות ל-4000 ₪ בחודש היתה מותנית בביצוע השיפוצים לשביעות רצונם.

ה.אלא, שבינתיים החמירה האסתמה בה לקתה בתם, והרופא אמר שהגורם הוא העובש שבבית. לפיכך נמלכו בדעתם, והחליטו שלא להמתין עוד, אלא עזבו את הבית.

ו.הנתבעים מספרים עוד, כי השקיעו בבית מכספם בתיקון ליקויים, וכן השקיעו בגינה, שהיתה מוזנחת. לפיכך הם תובעים, בתביעה שכנגד, את הסכומים הבאים: החזר הוצאות שיפוצים (10,000 ₪), החזר הוצאות גינון (16,000 ₪), רכישת סורגים לבית (2,200 ₪), צביעת קירות הבית והתקרה (3,000 ₪), תיקון רטיבויות (3,000 ₪), רכישת בתי מנורה ושקעים (300 ₪), ועוד הם דורשים פיצוי עבור עגמת הנפש שנגרמה לה, בסך 10,000 ₪, ועוד סך של 10,000 ₪ עבור הטרדה שנגרמה להם.

4.התובע הגיש כתב הגנה שכנגד, ובו הכחיש את טענות הנתבעים. לדבריו, הרשימה שהוכנה לקראת שנת השכירות השלישית נבעה מבלאי סביר בבית, בלבד, ומעולם לא היתה רשימת ליקויים קודמת. לסברתו, הנתבעים תכננו מראש את עזיבתם בסוף חודש אוגוסט, והכינו לכך את הקרקע.

הראיות

5.א.מטעם התובע העידו התובע ובנו.