עוגן הסעות ואח' נ' יוריטל בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

בהתאם להחלטת ערכאת הערעור, כב' השופטת צ'רניאק, תינתן החלטה מנומקת בעניין עיכוב הביצוע ביחס לנתבע מס' 3.

ביום 17.03.11 ניתן פסק-דין בעניינם של הנתבעים, ביניהם הנתבע 3. בפסק הדין חויבו הנתבעים בתשלום בסך של 81,429 ₪ ותשלום נוסף בסך של 70,000 ₪, ללא צו להוצאות.

לאחר מתן פסק הדין, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ביחס לנתבע 3.

בבקשה זו נטען, כי פסק הדין איננו חל על הנתבע 3, כיוון שלא מצויות בו קביעות המבססות את חיובו. לפי האמור בסעיף 6 לתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה, מתייחס כל הניתוח המשפטי בפסק- הדין למערכת היחסים שבין התובע 2 לנתבע 2, ללא אזכורו של הנתבע 3.

התובעים התנגדו לבקשה לעיכוב הביצוע מן הטעמים כמפורט:

הבקשה הוגשה באיחור, ללא בקשה להארכת מועד, בצירוף הטעם המיוחד המתבקש לשם כך.

לא התקיימו התנאים הנדרשים לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהם מצטברים וכוללים את סיכויי הזכייה בערעור והקושי להשיב מצב לקדמותו.

לפי האמור בתגובה זו, לא פירט הנתבע מס' 3 את הנתונים הנוגעים לקושי בהשבת המצב לקדמותו.

בתגובה נוספת שהוגשה מטעם התובעים, התבקש בית המשפט להתעלם מהתגובה שהוזכרה לעיל, בשל מחלוקות בעניין ייצוג התובעים. בתגובה זו, פירט ב"כ התובעים בנושא סיכויי הערעור ותצהירו של התובע מס' 2 תמך את הבקשה. לפי האמור בתצהיר, הוכח חיובו של הנתבע מס' 3 וניסיונותיו להביא לדחיית התביעה נגדו על הסף, נכשלו. עוד טוען המצהיר, כי יכולתם הכלכלית של התובעים איננה מוטלת בספק ואילו יכולתו הכלכלית של הנתבע מס' 3 מעורערת, לאור בדיקה שנעשתה בעניין נכסיו.

ההחלטה שניתנה על ידי, הורתה על עיכוב ההליכים כנגד הנתבע מס' 3 ולפי הוראת ערכאת הערעור, אינני קשורה בהחלטה שבוטלה בערעור.

הרקע למתן הצו לעיכוב ההליכים נבע מכך, שעיינתי בפסק הדין שניתן על ידי ולא מצאתי בו התייחסות קונקרטית לנתבע מס' 3, הקושרת אותו לטענות העומדות ביסוד התביעה.

המחלוקת נגעה לשאלת זכאותם של התובעים, לתשלום בעבור הובלות שבוצעו עבור הנתבעים 1

ו- 2. פסק הדין מתייחס בהרחבה, לזכותם של התובעים כלפי הנתבעים 1 ו- 2 ואולם, אין הוא מבהיר כלל את הבסיס לחיובו של הנתבע מס' 3. זאת, למרות שבסיכומים קיימת התייחסות מקדימה להיעדר מעורבותו של הנתבע מס' 3, ביחסים שבין התובעים לנתבעים 1 ו- 2.

העדר ההתייחסות בפסק הדין יכול להתפרש כטעות. ייתכן, כי מדובר בהשמטה מקרית, שהיא בגדר טעות אנוש, שיכולה להתרחש במהלך כתיבה של פסק-דין, במיוחד לאור הדברים המובאים בפתיח לו. היינו, היה צריך לציין בפסק הדין, כי לא קיימות ראיות כנגד הנתבע מס' 3, המייסדות איזושהי חבות על-פי המשפט ולכן, אין לחייבו בהשבה ומחמת השמטה לא צוין הדבר.

ייתכן גם, כי ההשמטה, מקורה באי התייחסות לזיקתו של הנתבע 3 להתחמקות מתשלום שנעשתה על-ידי הנתבעים 1 ו- 2, הגם שזו קיימת בחומר הראיות. משמע, כי חבותו של הנתבע מס' 3 הוכחה, רק לא תועדה בצורה נכונה בפסק הדין.

ברור שבכל מקרה, לאחר שניתן פסק הדין, אינני רשאית להעביר את קביעותי תחת שבט הביקורת העצמי שלי. לכן, משנתגלה לי עניין זה, התרשמתי כי סיכויי הערעור הם כה גבוהים, עד כי יש להניח כי ערכאת הערעור תחזיר את התיק להשלמה, בחלק הנוגע לנתבע מס' 3.

בנסיבות אלה, בהן לכאורה קיים חשש לקיומה של פגיעה מהותית בנתבע 3, חשבתי כי יש לייחס לפגיעה אפשרית זו את המשקל הגבוה ביותר ולאיין את משקלו של רכיב היכולת להשבת מצב לקדמותו", שלדעתי, מאבד מתוקפו במצב הדברים הנוכחי.

בעיני, דומה הדבר, באופן אנלוגי לביטול "מחובת הצדק", שבמקרים כאלה חובה לעכב את ביצוע פסק הדין, עד שתינתנה ההנחיות של ערכאת הערעור.

אשר על כן, מצאתי לעכב את ביצוע פסק הדין כנגד הנתבע מס' 3 עד להכרעה בערעור ולהנחיות שתינתנה.