עובדיה נ' איילון חברה לביטוח

פסק דין

ענינה של התובענה בטענה של התובע כי על הנתבעת, מבטחתו, להשיב לו סכום ששילם לצד ג' בגין נזקים שגרם לו, וכן לפצותו בגין הוצאות פינוי פסולת בשל אותו נזק עצמו. הנתבעת דוחה את התביעה על שני ראשיה. לטענתה התיישנה התביעה, מאחר ומדובר בתביעה לתגמולי ביטוח המתיישנת לאחר 3 שנים. אשר לטענה בנוגע לבניית גג הרעפים של הניזוק, טענה הנתבעת כי סכום זה נכלל למעשה בפיצוי ששולם לניזוק במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

טענת ההתיישנות של הנתבעת מושתתת על הוראת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח הקובע תקופת התיישנות של 3 שנים לתביעת תגמולי ביטוח. הוראת סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח מבהירה כי תקופת התיישנות זו אינה חלה על תביעות שנושאם ביטוח אחריות, והתביעה אינה מתיישנת כל עוד לא התיישנה תביעת הצד השלישי. לכך יש להוסיף את העובדה כי אין מחלוקת שבפועל יוצג התובע על ידי עו"ד מטעם הנתבעת במסגרת התובענה שנוהלה כנגד הניזוק, והפיצוי שולם על ידי המבטחת. ממילא אין כל מקום לטענת ההתיישנות בנוגע לסכום ששולם לניזוק עצמו. גם טענת ההתיישנות בנוגע להוצאות הפינוי אינה במקומה. הוצאות אלה נכללו במפורש בחוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת מיום 15.5.06. משנשאלה נציגת הנתבעת מדוע לא שולם הסכום לתובע השיבה כי נוהל משא ומתן אולם מאחר ולא נדרש הסכום בסופו של דבר, הוא לא שולם בפועל. העלאת טענת התיישנות בנסיבות מעין אלה, דינה להידחות מכל וכל. באופן פורמלי ניתן לעגן דחייה זו בהוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות שאינה מאפשרת לעלות טענת התיישנות לאחר שניתנה הודאה בזכות. חוות דעת השמאי לענין זה כמוה כהודאה בזכות. מעבר לכך, העלאת הטענה בנסיבות שפורטו לעיל היא הפעלת זכות בחוסר תום לב, ומאחר ועיקרון תום הלב הוחל גם על זכויות דיוניות, אין מקום להעתר לטענה מעין זו.

המסקנה היא כי מאחר ונדחתה טענת ההתיישנות בנוגע להוצאות פינוי הפסולת, ולמעשה אין כל טענה עניינית בהקשר זה, הרי שהנתבעת מחויבת לשלם לתובע את הוצאות פינוי הפסולת.

התובע הציג קבלה לפיה שילם סכום של 11,650 ₪ לצורך בניית גג הרעפים של השכן. בראש הקבלה ניתן להבחין בשמו של השמאי אליו נשלחה הקבלה לאחר ההוצאה. בחוות הדעת של השמאי שערך את השמאות בסופו של דבר מצוין פעמים מספר כי נגרם נזק לגג הרעפים. השמאי אומנם לא ציין כי חלק מהנזק תוקן על ידי התובע, אולם למעשה לא צוינה בחוות הדעת כל עבודת תיקון אם נעשתה וזאת על אף העובדה שמדובר בחוות דעת שנערכה קרוב לשנה לאחר האירוע וזאת לאחר שבוצעו חלק מהעבודות. בנסיבות אלה אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה ביצע את העבודות להקטנת ניזקו של הניזוק, ובכך הקטין את חבותה של הנתבעת. משכך הם פני הדברים על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום ששולם , הן מכוח חוזה הביטוח והן מכוח הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט.

לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 11,385 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.6.05 ועד ליום התשלום בפועל וכן סכום של 11,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.11.05 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום של 700 ₪. הסכום כולו ישולם לא יאוחר מיום 18.4.10, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010 במעמד הנוכחים.

רם וינוגרד, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: