עו"ד משה פרייליך נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה להאריך את המועד להישפט בגין דו"ח של אי ציות לרמזור אדום מיום 21.9.08.

2.לטענת המבקש נדרש להגיב על העבירה, פנה למשטרה והגיב על העבירה. בשלב מאוחר יותר נודע לו כי הורשע בעבירה, כאשר מעולם לא קיבל, לדבריו, הודעה ראשונה ואפשרות להישפט.

3. הוריתי על תגובת המאשימה וזו מתנגדת לבקשה תוך צירוף כל האסמכתאות מהתיק.

4.לאחר עיון בכל החומר שבתיק נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

5.הדו"ח נשוא הבקשה נרשם ע"י מתנדב אשר הבחין בנאשם חוצה את צומת אינטרנציונל – זלמן שניאור כשהרמזור אדום בכיוון נסיעת המבקש.

6.המבקש ביקש להגיב על ביצוע העבירה ונשלחה אליו דרישה לפי סעיף 62 (5) לפקודת התעבורה. המבקש הגיב בכתב, טען שעצר במקום, וכשעמד ברמזור היה אדם שצילם אותו.

7.לנאשם נשלחה הזמנה למשפט, אך הוא לא דרש אותה מהדואר (ראה אישור מסירה מיום 18.2.09 בחומר שצורף ע"י התביעה).

8.המבקש המשיך לפנות לאגף התנועה, תוך התעלמות מההזמנה שקיבל וטען שקיבל דרישה לתשלום קנס בתוספת פיגור, מבלי שהתקבלה אצלו הודעה ראשונה על הקנס.

9.כאמור, משקיבל המבקש הזמנה לדין ולא דרש אותה, אין מקום להשגותיו. יצויין, כי ההזמנה שוגרה לכתובתו המופיעה בכל מכתביו. לאותה כתובת שוגרו הודעות הקנס, שהמבקש מאשר רק את קבלת הודעת הקנס השנייה. בכל משך התכתבויותיו עם אגף התנועה לא פנה המבקש לבית המשפט בבקשה דומה. יצויין כי המבקש בחר שלא לציין בתגובתו את המועד בו נודע לו על החיוב.

רק כאשר הבין כי נפסל מנהלית ע"י משרד הרישוי פנה בבקשה זו.

10.בנסיבות אלה לא מתקיימות נסיבות המקימות עילה להארכת המועד.

11.גם לגופו של עניין לא מצאתי בה ממש. מעיון בדו"ח הנסיבות של השוטר עורך הדו"ח עולה כי הוא עמד עם רכבו ברמזור האדום, כשהוא מבחין ברכבו של המבקש מגיע בנסיעה, חוצה את קו העצירה כשהרמזור אדום, וחוצה את הצומת באדום. בחומר החקירה גם תמונה של רכב המבקש שצולם ע"י השוטר המתנדב מיד לאחר מכן לצורכי זיהוי.

בנסיבות אלה אין גם חשש לעיוות דין.

12.אשר על כן, לא אוכל להיעתר לבקשה ואני דוחה אותה.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.