עדני ואח' נ' שרשבסקי - פסקדין

פסק דין

1.לפניי תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית, בגין מצבו של מושכר אותו שכרו התובעים מהנתבעת בגינו נגרם נזק לרכושם של התובעים בהצפת המושכר בביוב, קריסת תקרה ומערכת חשמל במספר אירועים שונים עקב התרשלותה של הנתבעת בטיפול במושכר. התובעים העמידו את תביעתם בגין נזקם וסבלם עקב מצבו של המושכר והליקויים שהתגלו בו, על סך של 166,542 ₪.

2.הנתבעת, דחתה את טענות התובעים. האירועים מושא התביעה אינם באחריותה כי אם באחריותם של צדדים אחרים לרבות שכן שבצע עבודות בבניין בו מצוי המושכר. לטענתה, לא היתה כל התרשלות מצידה בטיפול במושכר ואין לתובעים להלין כנגדה. בנוסף, לאור הליקויים שהתגלו במושכר הוסכם על דמי שכירות מופחתים בחוזים שנחתמו להארכת תקופת השכירות. נזקי התובעים הוכחשו ונטען כי הם מופרזים. כך גם, יש לקזז מחיובי הנתבעת, ככל שיהיה חיוב, את החוב של התובעים בגין השימוש במושכר.

3.התובעים טוענים כי ביום 31.7.00 נחתם הסכם שכירות בינם ובין הנתבעת לתקופות שכירות שונות שהוארכו מעת לעת עד לחודש יוני 2007. במהלך תקופת השכירות, התרחשו שלושה אירועים במושכר במועדים שונים (להלן-"האירועים") שהסבו להם נזק כבד והוצאות, הפריעו למגוריהם במושכר וגרמו להם עוגמת נפש רבה.

4.אירוע ראשון התרחש ביום 16.10.05 בו הוצף המושכר המצוי ברח' שחראי 29/8 בירושלים (להלן-"המושכר") ממערכת הביוב שבמחסן. ההצפה, גרמה לקריסת תקרה ולפגיעה במערכת החשמל במושכר. כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכוש התובעים לפי טענתם הן לביגוד של בני המשפחה והן לפריטי תלבושות ששימשו את התובעת בעיסוקה כבמאית וכן מסמכים חיוניים לעבודתה שניזוקו כליל, לרבות עגמת נפש שנגרמה לתובעים .

5.אירוע שני התרחש לטענת התובעים בחג הפסח בשנת 2007 כאשר מספר ימים עובר לו הודע לנתבעת באמצעות בעלה, עו"ד ש' שרשבסקי שטיפל בענייני המושכר על חדירת מים לקירות, אך לא בוצע כל תיקון על ידי הנתבעת למניעת נזק. בליל הסדר, קרסה מערכת החשמל וחדרו מים ממערכת הביוב במושכר. התובעים ובני המשפחה נאלצו לחוג את ליל הסדר בעלטה ובלי יכולת לחמום הארוחות. חשמלאי, שבדק את מערכת החשמל מצא ש'הפזות' נשרפו וכי יש צורך להחליפן. הנתבעת, לא שיתפה פעולה והתחמקה באמתלות שונות ואף לא מסרה את תכניות החשמל של המושכר כבקשתם ממנה לתיקון הליקוי במושכר.

6.אירוע השלישי, קרה ביום 6.5.2007 בקריסת תקרה במושכר במפתיע והצפת המושכר במי ביוב שחדרו לקומה התחתונה במושכר, קרי: למחסן, למקלחת ולשני חדרי שינה ומאוחר יותר הוצפה גם הקומה העליונה. נזק כבד נגרם לריהוט שהיה במושכר, לחפצים יקרי ערך ולחפצים בעלי ערך סנטימנטלי. בהתאם לדו"ח שמאי מיום 16.5.2007 נזקי התובעים הגיעו לסך של 60,756 ₪ (נספח 10 לכתב התביעה) והם נאלצו לפנות את המושכר ולשהות בבית מלון. הנתבעת שלמה להם את הוצאות המלון לפרק זמן קצר אך סירבה להמשיך לממן את הוצאותיהם לבית מלון או לדירה חלופית. לנוכח זאת, נאלצו התובעים לפי טענתם לשוב למושכר למרות שהיה בו ריח של צחנה וללא ריהוט וציוד שניזוקו כאמור. הם הזמינו חברת ניקיון ובוצעה הדברה. לאור מצבו של המושכר לא ניתן היה לעשות שימוש בכל חלקיו והם נאלצו להתגורר רק בשני חדרים מתוך 6.5 חדרי המושכר. לשיטתם, היה בידי הנתבעת לסייע להם במתן רשות שימוש בדירה אחרת שבבעלותה שהייתה פנויה באותה עת, אך היא סירבה לכך והתעלמה מסבלם.

7.בנסיבות אלו טוענים התובעים כי הנתבעת, לא עשתה די ולא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת ליקויים ותקלות במושכר של קריסת מערכת הביוב, התקרה ומערכת החשמל למרות התרעותיהם כאמור.

8.הנתבעת, דחתה את טענות התובעים וטענה כי היא אינה אחראית לאירועים הואיל ומקורם מחוץ למושכר עקב עבודות שבוצעו ע"י שכן בבניין. האחריות מוטלת לפיכך על גורם חיצוני ולא ניתן היה לצפות את האירועים עובר להתרחשותם. למרות קרות האירועים האריכו התובעים את השכירות למשך מס' שנים, בנטילת סיכון לאירועים חוזרים, ככל שהיה סיכון. לאור האירועים או איזה מהם, הופחתו דמי השכירות עקב מצבו של המושכר. התובעים, לא הקפידו על תשלום החשבונות בגין השימוש במושכר ואף לא שילמו חלק מתשלומי הארנונה ויש לערוך קיזוז בגינם.

9.הנתבעת, הכחישה את אומדן נזקי התובעים וטענה כי הוא מוגזם וטענה כי אין לתת משקל לחוות דעתו של השמאי מטעמם. הנתבעת, מודה כי עו"ד שלמה שרשבסקי אכן שלח מכתב דרישה מטעם התובעים לשכן מר איצר בגין נזקיהם עקב האירוע הראשון (נספח 2 לכתב התביעה) אך בכך אין משום אישור לנכונותו בהיותו משקף את טענותיהם של התובעים בלבד כנגד משפחת איצר ולא עלה בדעתו של עוה"ד, כי מאוחר יותר תוגש תביעה כנגד הנתבעת בגין אותם נזקים שפורטו במכתבו.

רק בדיעבד לדידה, הודיעו התובעים על חדירת מים למושכר ולא עובר להפסקת החשמל ולפיכך, יש לדחות את הטענה בדבר התעלמות מהתרעות ואי טיפול בהן. כמו כן, תכנית החשמל של המושכר לא הייתה בהישג יד של הנתבעת עקב החלפת קבלן ולפיכך, אי מסירתן לתובעים לא נבעה מרצון להכביד עליהם. לא הופעל גם כל לחץ על התובעים לשוב למושכר לאחר האירוע ומומנה שהייתם במלון לתקופה בה נמנע מהם לגור בו.

דיון ומסקנות:

שאלת קיומה של יריבות בין בעלי הדין:

10.הנתבעת, טענה בסיכומיה להיעדר יריבות עם התובעים הואיל וחנה שרשבסקי היא המשכירה ולא היא, בתקופות הרלוונטיות לתביעה בהם נטען כי התרחשו האירועים. בסעיף 2 לכתב ההגנה הייתה הכחשה כללית של סעיף 2 לכתב התביעה בו נאמר כי בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 31.7.00 ותקופת השכירות הוארכה מעת לעת. בהודעה שהוגשה ע"י הנתבעת ביום 31.1.12, לפני מועד הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים (שהוגשו ב-19.2.12 ותצהיר משלים הוגש מאוחר יותר) נאמר כהאי לישנא: "למניעת טענה בדבר הפתעה, מודיעה הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית היא לא הייתה המשכירה של הדירה מושא התביעה" (להלן-"הודעת הנתבעת").

11.ההכרעה בשאלת זהות המשכיר בשנים 2005-2007 בהם התרחשו האירועים, משליכה על השאלה אם הנתבעת היא בעל הדין הראוי בנסיבות העניין או שמא לא קיימת יריבות משפטית אתה כלל, בהיעדר אחריות שלה למושכר כי אם של משכיר אחר.

12.התובעים טוענים כי הסכם השכירות נכרת עם הנתבעת בלבד (סעיף 3 לסיכומיהם) וכי רק בטעות נרשם ע"י מי שטיפל בענייני המושכר , עו"ד שלמה שרשבסקי, בהארכות של הסכם השכירות הראשון כי המשכירה היא חנה שרשבסקי. לדידם, אין לרישומה של חנה שרשבסקי כמשכירה נפקות, בהיעדר יכולת להאריך הסכם עם מי שאין אתו הסכם כלל שכן, ההסכם המקורי מיום 31.7.00 (להלן-"ההסכם המקורי"), נחתם עם הנתבעת. התובעים הודו שדמי השכירות הופקדו לחשבונה של חנה שרשבסקי זאת לטענתם, על פי בקשתו של עו"ד שרשבסקי מהם ומבלי שנתנו את דעתם לכך.

13.הנתבעת משיבה על כך וטוענת כי טעות קולמוס גרמה לרישומה כמשכירה בהסכם המקורי למרות שהיא אינה הבעלים במושכר. הטעות נגרמה, מהיותה בעלים על דירות אחרות שבטיפולו של עו"ד שרשבסקי מטעמה. הטעות תוקנה בהארכות של ההסכם המקורי והיטב היה ידוע לתובעים על כך והם אף שילמו לחנה שרשבסקי את דמי השכירות (סעיף 21 לסיכומיה).

14.עיון בהסכם המקורי אכן מלמד כי המשכירה היא הנתבעת (נספח 1 לכתב התביעה) . בכך יש כדי ללמד כי ההכחשה הגורפת בסעיף 2 לכתב ההגנה אין לה בסיס ככל שהדברים נוגעים להסכם המקורי ולתקופת השכירות הראשונה.

יחד עם זאת ההכחשה, ככל שנוגעת לתקופות הרלוונטיות לתביעה קרי, החל משנת 2005 ועד תום השכירות בחודש יוני 2007 נתמכת במסמכים שהציגה הנתבעת בהארכות של הסכם השכירות המקורי (נספחים לתצהירו של עו"ד ש' שרשבסקי) לפיהם המשכירה, היא חנה שרשבסקי. בנסיבות אלו, נדרשתי לבחינת טענתם של התובעים לפיה שם המשכיר בהארכות של ההסכם המקורי היה שגוי וכי הדבר לא הובא לתשומת לבם וכי הדבר נעשה לצרכי הנתבעת בלבד.

15.התובעים טוענים כי הסכם השכירות היה רק עם הנתבעת והוארך מעת לעת עד שנת 2007, כאשר בשנת 2004 הוארך ההסכם המקורי בחתימתם בראש ההסכם כבקשתו של עו"ד ש' שרשבסקי שהביא את המסמך שנערך על ידו לביתם, והוחזר אליו בפקס, ב- 20.8.2004 (סעיפים 1-2 לסיכומיהם) ומבלי שניתן להאריך הסכם עם משכירה שלא נחתם איתה הסכם קודם. חתימתם על הארכת ההסכם נעשתה בתום לב על ידם מבלי ששמו לב לשינוי שמו של המשכיר והוטעו בנדון ע"י עו"ד שרשבסקי (סעיף 6 לסיכומי התובעים ). התובעים, מודים כי דמי השכירות הופקדו לחשבונה של חנה שרשבסקי אך בכך לדידם אין כדי ללמד על שוני בזהות המשכיר כי אם על היענותם לבקשתו של עו"ד שרשבסקי מטעמיו הוא. התובעים הוסיפו וטענו כי ככל שלא קיימת יריבות היה על הנתבעת לבקש מחיקה על הסף של התביעה וטענותיה בכתב ההגנה, מלמדות כי היא בעלת דין נדרשת. לא בכדי, לא הועלתה טענה בנדון ע"י הנתבעת במהלך הדיונים ויש בכך גם משום זלזול בהליך.