עדות ואח' נ' מע"מ חדרה - פסקדין

החלטה

העניין שבפני – בקשה למתן פטור מתשלום אגרת ביהמ"ש.

הבקשה הוגשה ביום 24.5.2012, ובהתאם להחלטתי המורה על העברת העניין לתגובת פרקליטות מחוז חיפה, הומצאה הבקשה כאמור, ביום 12.6.2012. בחלוף 30 ימים מהמועד הנ"ל, מבלי שהוגשה תשובה ואף לא בקשה להארכת המועד להגשתה, מן הדין לדון בבקשה לגופה, ללא תגובת הפרקליטות.

הבקשה הינה למתן פטור מתשלום אגרה בגין תובענה כספית בסך 300,000 ש"ח.

על פניו, דינה של הבקשה להידחות. בהתאם לתקנה 14 (ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות)תשס"ז- 2007 (להלן:"תקנות האגרות"), על המבקש פטור מלא או חלקי מתשלום אגרה להוכיח שני תנאים מצטברים: הראשון, חוסר יכולת לשלם את האגרה. השני, כי התביעה מגלה עילת תביעה.

המבקש פטור מאגרה נדרש לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ביותר ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי וזאת בהתאם לדרישת התקנות. ראה לענין זה, בשג"צ 3320/11 , מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (2011).

במקרה זה, האמירה בדבר הקושי הכלכלי של החייב, אינה נתמכת באסמכתאות כלל, והבקשה אף אינה נתמכת בתצהיר.

ההלכה הפסוקה קובעת כי מבקש הפטור מחמת עוניו חייב לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי פרטים אלו הם בידיעתם של המבקשים ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. בש"א 128/89 מצא נ' מצא, תק-על 89 (2) 739.

כל אשר צורף לבקשה, הינו תיעוד הנוגע להליכי כינוס הנוגעים לתובעים מס' 1 ומס' 2, אישורים רפואיים ואישור הנוגע לדמי אבטלה. לא צורף תצהיר המפרט נכסים, בעלות במקרקעין, דפי חשבון בנק, אישור רו"ח או כל אישור רלוונטי אחר.

אני סבור כי תצהירו של התובע איננו פורס תמונה מלאה של מצבו הכלכלי, ולפיכך לא הראה התובע חוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה. בהיעדר פירוט מלא וממצה כנדרש, ומאחר והנטל המוטל בכל הנוגע לתנאי הראשון לפי תקנה 14 (א) לתקנות האגרות, לא הורם, דינה של הבקשה להידחות.

אציין כי שתיים מהתובעות הינן חברות בע"מ. ככל שהוחלט על צירופן כתובעות (על כך – בהמשך ההחלטה), הרי שממילא אין מקום ליתן פטור מתשלום אגרות, לחברה בע"מ, בהיעדר כל תיעוד הנוגע לפעילותן, מאזן או אישור רו"ח.

אציין כי אף לגבי השאלה הנוספת, והיא שאלת עילת התביעה, לוקה התביעה, ואני סבור כי היא מנוסחת בצורה לקויה, תוך בלבול ועירוב בין עילות וסעדים, דרישת סעדים לא רלוונטיים, וניכר כי היעדר הייצוג הביא להגשת תובענה אשר ספק רב אם ניתן כלל לדון בה.

והליקויים הינם רבים:

בכותרת התובענה, מצוין כי התובענה הינה ע"ס 300,000 ש"ח, מתוכם 100,000 ש"ח נתבעים בגין רשלנות ו- 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש; רשלנות אינה סעד, אלא יכולה לכל היותר להוות עילה או טענה משפטית. פיצוי בגין רשלנות על פי פקודת הנזיקין, הינה בגין הנזק ולא בגין הרשלנות, והתובעים מערבים בין המושגים.

אין פירוט של הנזק, אלא התובענה נוקבת בסכום, מבלי לפרט דבר.

לא ברורה החלוקה בין הנתבעים, וברור כי לחברה בע"מ אין עילת תביעה בגין עגמת הנפש הנטענת לגבי בעליה.

התובענה מבקשת סעד בלתי אפשרי, "להעמיד את מע"מ ומנהליו לדין". אין מדובר בהעמדה לדין, אלא בתביעה אזרחית, על כל המשתמע מכך.

לאור כל אלו, ומאחר ומדובר בתובענה המערבת מושגים תוך אי הבנת מהות העלאת הטענה, מעלה טענות בעלמא, ודורשת סעדים אשר הינם בלתי אפשריים בהליך אזרחי, סבורני כי עילת התובענה, כפי שהיא עולה כעת מכתב התביעה, אינה שלמה באופן המצדיק היעתרות לבקשה לפטור מתשלום אגרה.

אני מורה לפיכך על מחיקת ההליך.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ב, 13 יולי 2012, בהעדר הצדדים.