עדאוין נ' עירית ירושלים ואח' - פסקדין

פסק דין

בעתירה זאת מבקש העותר שבית המשפט יורה לוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (משיבה 2) להימנע מלתת תוקף לתכנית מתאר מקומית ברמה מפורטת מס' 11261. התכנית הוגשה על ידי משיב 3, ומטרתה הוספת שתי קומות מעל בנין קיים בשכונת שועפט. התכנית הופקדה להתנגדויות ביום 26.9.11 (ילקוט הפרסומים 6298, עמ' 6739). בעקבות ההפקדה הוגשו שתי התנגדויות: אחת, על ידי בעלי הזכויות בחלקות הסמוכות לתחום התכנית; השנייה, התנגדות עצמית של מגיש התכנית (משיב 3). הוועדה המחוזית דנה בהתנגדויות ביום 12.1.12. היא החליטה לדחות את התנגדות בעלי הזכויות בחלקות הסמוכות, ולקבל את התנגדות מגיש התכנית. עד כה לא פורסמה התכנית למתן תוקף.

העותר הוא בעליה של חלקה סמוכה נוספת לתחום התכנית. העותר לא הגיש התנגדות לתכנית. הסברו לכך הוא שבמועד שנקבע להגשת ההתנגדויות, לא היה ידוע לו שהתכנית המופקדת פוגעת בזכויותיו. לדבריו, הפגיעה מתבטאת בכך שהתכנית המופקדת משנה מהוראות תכנית המתאר התקפה (מס' 7613) בנוגע למיקום הכביש המפריד בין חלקתו של העותר לבין חלקתו של משיב 3. לטענת העותר, עובדה זאת התגלתה לו רק כאשר פנה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בבקשה לקבלת היתר בניה בחלקה שלו בהתאם לתכנית התקפה. או אז התברר לו כי משיב 3 הציג בפני הוועדה המחוזית את המצב המאושר על פי התכנית התקפה בצורה מעוותת, המסיטה את תוואי הכביש בכשלושה מטרים צפונה מן המצב המופיע בתשריט התכנית, תוך נגיסת שטחים מחלקתו של העותר וצמצום אפשרויות הבניה בחלקה זאת.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. דבר הפקדת תכנית 11261 להתנגדויות פורסם כדין. העותר אינו מכחיש כי היה מודע לפרסום וכי בחר שלא להגיש התנגדות. הסברו להימנעותו מהגשת ההתנגדות מצביע על מחדל שלו – אי בדיקת מסמכי התכנית המופקדת – ואין בו להצביע על פגם כלשהו בפעולת מוסדות התכנון. העותר יכול היה וצריך היה לבחון את מסמכי התכנית, שמא יש בהם לפגוע בזכויותיו, ואם היה עושה כן דבר לא היה מונע בעדו מלהגיש התנגדות במועד. משלא הוגשה התנגדות על ידי העותר, ובהינתן שיש לזקוף את מלוא המחדל לחובתו שלו, אין כל עילה לבית המשפט להתערב בהחלטת הוועדה המחוזית. סעיף 100 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, קובע כי "כל מעונין בקרקע, בבנין או בכל פרט תכנוני אחר הרואה את עצמו נפגע על ידי תכנית מיתאר מחוזית או מקומית או תכנית מפורטת שהופקדו, רשאי להגיש התנגדות להן". סעיף 107 לחוק מוסיף וקובע כי "לדיון בהתנגדויות יוזמנו המתנגד ומגיש התכנית", ובסעיף 108(ב) נאמר כי יש לשלוח את ההחלטה בהתנגדויות "למתנגד ולמי שהשמיע טענות לפי סעיף 106". מכאן, שהוועדה המחוזית לא נדרשה לשמוע את העותר, לאחר שזה בחר שלא להגיש התנגדות לתכנית, ואף את ההחלטה בהתנגדויות לא היה זכאי העותר לקבל מהוועדה המחוזית. ואם בפני הוועדה המחוזית לא הייתה לעותר זכות טיעון מחמת אי-מיצוי הליך ההתנגדות בפניה, לא כל שכן שאין העותר זכאי לטעון נגד התכנית בפני בית המשפט בעתירה נגד החלטת הוועדה המחוזית. העותר גם לא יוכל להיבנות מכך שבעלי חלקות סמוכות אחרות הגישו התנגדות שנדחתה: ראשית, הגשת ההתנגדות הקנתה מעמד למגישיה, ולא לעותר, לתקוף בעתירה לבית המשפט את ההחלטה הדוחה את ההתנגדות. שנית, המתנגדים טענו כי הבניה המוצעת בתכנית שהגיש משיב 3 חורגת לתוך הכביש הקיים בפועל, ותפגע באפשרות הרחבת הכביש בעתיד (סעיף 2 בפרק "מהלך הדיון" בפרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 12.1.12). לא נטען על ידי המתנגדים את שטוען כיום העותר, דהיינו שמיקום הכביש בתכנית 7613 הוצג בצורה מטעה במסגרת תכנית 11261.

לאור האמור, העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה מהמשיבים לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר א' תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: