פסק דין
בפניי תובענה כספית מטעם התובעת/נתבעת שכנגד (להלן :"עג'מי") כנגד הנתבעת/תובעת שכנגד (להלן : "החברה") מיום 23.1.2008 בסכום של 59,086 ₪ , ומאידך תביעה שכנגד מצד החברה , כנגד הגברת עג'מי מיום 16.3.2008 בסך של 30,000 ₪ . הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד על יסוד טיעוניהם ומסמכים המצויים בתיק ביהמ"ש על יסוד הוראת סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) , תשמ"ד – 1984 .
הגברת עג'מי הינה תושבת קרית-שמונה בעלת הזכויות בדירת מגורים הנמצאת בקרית-שמונה ברחוב רזיאל 264/11 (להלן : "הדירה") . החברה הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה שמשרדיה נמצאים בישוב מג'דל-שמס , המתמחה בבניית ושיפוץ דירות מגורים . בתאריך 11.11.2002 חתמו הצדדים על גבי הסכם שכותרתו "זיכרון דברים" הנוגע לבניית ה"שלד" של תוספת בנייה לדירת מגוריה של הגברת עג'מי , בתמורה לתשלום סך של 42,000 ₪ בצירוף מע"מ . בתאריך 27.11.2002 חתמו הצדדים על גבי הסכם נוסף , לפיו החברה תשלים את עבודות הבנייה בכפוף לתשלום סכום כולל של 130,000 ₪ בצירוף מע"מ . לגרסת הגב' עג'מי , בסופו של יום , הוסכם כי עליה לשלם לחברה סכום כולל של 130,000 ₪ בלבד .
לטענת הגב' עג'מי , עם הגיע תקופת החורף הראשונה שלאחר השלמת כלל עבודות הבנייה הבחינה בכך שכתוצאה מביצוע עבודות הבנייה נתגלעו בדירתה ליקויים רבים , ובכלל זאת סדקים בקירות וכן חלחול של מים אל עבר הקירות ואל מרצפות הדירה – דבר אשר גרם להתפתחות עובש , להתנפחות והתפוררות של קירות הבית , לקצרים חשמליים תכופים בדירה ולסכסוך עם שכניה בשל חלחול המים מתוך דירתה אל תוך דירתם של שכניה . לגרסת הגברת עג'מי , כתוצאה מליקויי הבנייה שנתגלעו בדירה נגרמה לה מורת רוח רבה ביותר, הן בשל הריח העז של הטחב אשר נוצר בקירות הבית וכן בשל סירובן של בנותיה לבקרה בביתה .
הגב' עג'מי צירפה לתיק ביהמ"ש חוו"ד מקצועיות של שני מומחים בתחום הבנייה – האחת , חוות-דעת מטעמו של מפקח הבנייה , המהנדס ולידימיר וקסמן , והשנייה חוות-דעת של מומחה מטעמה , מהנדס הבניין מר שרגא אלרום , מיום 17.10.2007 . על פי חוות-דעתו של מפקח הבנייה מיום 4.9.2006 , אשר נשלחה אל עיריית קרית-שמונה , הליקויים בדירה נגרמו כתוצאה מחלחול המים בשל איטום גג הדירה שלא על פי התקן הנדרש , וכן בשל בנייה של מרזב פנימי בלתי תקין . המומחה מטעם הגב' עג'מי העריך את היקף תיקון כלל הליקויים בסכום כולל של 42,846 ₪ . הגברת עג'מי אף עותרת לקבלת פיצוי בסך של 15,000 ₪ גם בגין הנזק הלא ממוני (עגמת נפש) שאונה לה כתוצאה מהתנהלות החברה . בנוסף לכך , עותרת הגברת עג'מי לשפותה בסכום של 1600 ₪ לאחר שנאלצה לשלם לבר סמכא מטעמה סך של 1600 ₪ לצורך תיקון הליקוי שנתגלע במעבר שבין דירתה לבין דירת שכניה , וכן בסכום נוסף בשיעור של 2500 ₪ בשל תיקונים נוספים אותם ביצעה בשטח החוצץ בין דירתה לבין דירת שכניה לאחר שהותרתה על ידי שכניה כי יינקטו כנגדה הליכים משפטיים ככל שדליפת המים לדירתם לא תתוקן על ידה .
לשיטת החברה , סכום התמורה המוסכם בעד ביצוע העבודות עמד על סך של 172,000 ₪ , אולם הגברת עג'מי התעלמה מכך שהיה עליה לשלם לחברה בנוסף לסכום הכולל המוסכם , גם תוספת של מס המע"מ בסכום של 30,960 ₪ , דהיינו , סכום העבודות הכולל עמד לטענת החברה על סך של 202,960 ₪ ולא על סך של 172,000 ₪ כפי טענת הגב' עג'מי . אי לכך , הגישה החברה כנגד הגב' עג'מי כתב תביעה שכנגד בו עתרה לחייב את הגב' עג'מי לשלם לה את הפרשי המע"מ שלא שולמו לה בסכום של 30,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד תום עבודות הבנייה בחודש 4/2003 . במענה לטענות החברה מדגישה החברה כי העלות המוסכמת של ביצוע עבודות הבנייה הינו 130,000 ₪ בצירוף מע"מ , וכי החברה לא צירפה לכתב התביעה שכנגד העתק מחשבוניות המס . בנוסף לכך , מציינת הגברת עג'מי כי נספחי השיקים אותם צירפה לכתב תביעתה מלמדים על כך כי שילמה לחברה את הסך של 201,000 ₪ , ולפיכך לכל היותר הינה חבה לחברה בגין הפרשי המע"מ סך של 1960 ₪ .
עוד טוענת החברה כי הבנייה אותה ביצעה נעשתה על גבי מבנה בן שתי קומות שנבנה כעשרים שנה לפני כן , וכי העבודות הסתיימו במהלך חודש אפריל 2003 . החברה מוסיפה ומציינת , כי הגברת עג'מי לא פנתה אליה במהלך תקופת החורף הראשון שלאחר תום הבנייה או לאחר מכן , וכי אין ליתן כל משקל כלשהו לתמונות המצורפות לכתב התביעה ו/או לתוכן חוות-הדעת של המומחה מטעם הגברת עג'מי . החברה אף מוסיפה ומציינת , כי אין כל תקן מחייב לאיטום של קירות חיצוניים וכי אין חובה לאטום גגות רעפים מאחר והתקנתם בשיפוע נועדה למנוע את עצם חדירת המים . באשר לטענה לפיה חדרו מים דרך מרזב שהותקן בפינת הבית מדגישה החברה , כי המרזב הותקן במקום לפני שבוצעו על ידי הנתבעת עבודות בנייה , וכי אין כל קשר עובדתי בין עבודות הבנייה שבוצעו על ידי החברה אצל הגברת עג'מי , לבין דליפת המים מביתה של עג'מי אל עבר ביתם של שכניה . החברה אף מדגישה בטיעוניה כי המבנה שעל גביו נבנתה התוספת נבנה לפני כעשרים שנה , אולם מדובר בבניין אשר תשתיותיו רעועות . עוד גורסת החברה , כי הגברת עג'מי לא חפצה להגיע עימה להסדר מושכל ואף דחתה הצעה לפיה החברה תטפל באופן שוטף בתקלות הרטיבות בלא כל תמורה כספית נוספת , וכי תוכנית העבודה התבססה על סמך הנחיותיו של מהנדס מטעמה של הגברת עג'מי בשם ג'מיל .
מן המסמכים שהוצגו בפניי עולה , כי ההסכם הראשון מיום 11.11.2002 ביחס לבניית מבנה ה"שלד" קובע כי על הגב' עג'מי לשלם לחברה סך של 42,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . הוראות ההסכם השני מיום 27.11.2002 שעניינו ביצוע עבודות הגמר של המבנה קובעות כי על הגב' עג'מי לשלם לחברה סך של 130,000 ₪ בצירוף מע"מ . מאחר ושיעור מס המע"מ נכון לחודש 11/2002 עמד על 18% , ברי כי הסכום המוסכם הכולל הינו 202,960 ₪ , דהיינו , 172,000 ₪ בגין ביצוע העבודות ו – 30,960 ₪ בגין מס המע"מ . כמו כן , צירוף הסכומים המפורטים על גבי חשבוניות המס אותן צירפה הגב' עג'מי לכתב תביעתה מלמד על כך , כי האחרונה העבירה לחברה סך כולל של 131,000 ₪ , אולם מכתב ההגנה של החברה עולה , כי הגב' עג'מי שילמה לה בסופו של יום סך של 172,000 ₪ . מאידך , לא נסתרה על ידי החברה חוות-דעתו של המומחה מטעם הגברת עג'מי אשר העריך את שיעור הליקויים הכולל בסכום של 42,846 ₪ . כמו כן , לא נסתרה על ידי החברה טענתה של הגב' עג'מי בכל הנוגע לנזק הלא ממוני שאונה לה ולבני משפחתה כתוצאה מעבודות הבנייה שבוצעו בדירה , ואף לא נסתרה טענתה של הגב' עג'מי כי בתאריך 23.12.2007 בוצע על ידי בר סמכא מטעמה תיקון חיוני בתחום הגובל בין דירתה לבין דירת שכניה .
אשר על כן , לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים הנני מחייב את החברה לפצות את הגברת עג'מי בסכום של 25,000 ₪ . הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . בנוסף לכך , תישא החברה בהוצאותיה של הגברת עג'מי (אגרות בית-משפט) וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 2500 ₪ .
ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.