המוסד לביטוח לאומי נ' ח' ואח'

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (תיק בל' 2688/05, 22866-04-13; סגן הנשיאה (כתוארו אז) אילן סופר), במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים להכיר במחלה בה לקה המנוח מר ש.ח. ז"ל (להלן: המנוח) כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) לצורך זכאותם לקצבת תלויים.

    

   רקע עובדתי וההליכים בבית הדין האזורי

2. המנוח עבד במתקן התפזורת בנמל אשדוד כחשמלאי ומפעיל מגרוף, משנת 1979 ועד לשנת 1995. בהיותו בן 34 חלה המנוח בסרטן חלל מערות האף (סרטן מסוג NPC), ונפטר ביום 19.6.96, בהיותו בן 39.

    

3. אלמנתו וילדיו של המנוח (להלן: המשיבים) הגישו תביעה לבית הדין האזורי כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), ובה עתרו להכיר במחלת הסרטן בה לקה המנוח כ"פגיעה בעבודה" לצורך הכרה בזכאותם לקצבת תלויים מכוח סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי. המשיבים טענו כי במהלך עבודתו בנמל המנוח נחשף לכמויות גדולות של אבק פוספטים (הכולל גם אבק סיליקה) ואשלג, ובמסגרת זו שאף ובלע חלקיקי אבק המכילים אורניום (המצוי בפוספט) שעלול להתפרק בגוף תוך פליטת קרינה וראדון, וכן נחשף לקרינה מייננת הנפלטת מהאשלג, וכתוצאה מחשיפות אלו לקה במחלה.

    

4. הצדדים הגיעו להסכמה בדבר מינויו של מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלת המנוח לבין עבודתו במתקן התפזורת, על סמך עובדות מוסכמות מפורטות בנוגע לפעילותו של מתקן התפזורת, לרבות דו"חות קרינה ודו"חות ניטור אבק שנערכו במתקן במהלך השנים.

    

5. בתמצית ייאמר כי מתקן התפזורת נועד לשנע מטענים המגיעים בתפזורת, להבדיל ממטענים הארוזים בחבילות או מכולות, ועיקר ייעודו הוא ייצוא לחו"ל של מחצבים מים המלח והנגב ובעיקר פוספטים ואשלג. העובדים עוסקים בפריקה וטעינה של המחצבים, כאשר שלבי העבודה כוללים (ככלל) פריקה של המחצבים מהרכבות המביאות אותם לבורות פריקה (כאשר נפרקים 20-25 קרונות פוספט ו - 18-19 קרונות אשלג בממוצע במשמרת); שינועם למחסנים (תוך שימוש בין היתר במכשיר המגרוף שהוא מעין מגרפה אוטומטית); ולבסוף העברתם לאוניות והעמסתם עליהן באמצעות מנוף עם שרוול טעינה (ועד אמצע שנות התשעים - באמצעות צינור ברזל שגרם להיווצרות כמות גדולה יותר של אבק). עד שנת 1992 עסקו העובדים גם בעבודות ניקיון ואחזקה, לרבות איסוף המחצבים שנפלו לצידי המתקנים.

    

   עוד הובהר בעובדות המוסכמות כי לרשות העובדים הועמדו מסכות אף-פה כנגד אבק, ובשנת 1982 התווסף למסכות נשם (שסתום המאפשר יציאת אוויר ביתר קלות). עם זאת עד שנת 1996, בהעדר הקפדה, לא התמידו העובדים בחבישת המסכות על פניהם. עוד צוין כי בשל האבק המשתחרר במהלך הפריקה נבנו משנת 1979 מערכות אקולוגיות שתפקידן לסנן את האוויר. יצוין כי העובדות המוסכמות היו כלליות (שכן סוכמו במאוחד לגבי מספר תיקים של עובדי מתקן התפזורת), ולא הייתה בהן התייחסות קונקרטית לתפקידים שביצע המנוח.