ש.מ. נ' המוסד לבטוח לאומי - פסקדין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת אורנית אגסי ונציגת הציבור גב' רחל הרצוג; בל' 40530-11-13), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע שאירע לטענתו ביום 10.2.13, וגרם לנזק בגבו, כתאונת עבודה.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי

2.המערער, מר ש. מ. , יליד שנת 1953, עבד בתקופה הרלוונטית כמנהל חנות למוצרי חשמל בראשון לציון (להלן: החנות). בחקירתו אצל חוקר המוסד מסר כי ביום 10.2.13 בין השעות 11:30 ל-12:00, עלה על סולם כדי להוריד מיקרוגל כבד עבור לקוחה, וכשירד איתו למטה "פספס" כמה שלבים בסולם, מעד ונפל (להלן: האירוע). לדבריו, "המיקרו נכנס לי לברך שמאל... כתוצאה מהנפילה קיבלתי חבלה חזקה ברגל שמאל ועם כאב למותן... נשכבתי על הרצפה, צעקתי הלכה לי הרגל ויש לי כאבי גב... נפלתי בהתחלה קדימה ואח"כ בשלבים האחרונים של הסולם על הגב בחוזקה רבה". לדבריו, היה העובד היחיד בחנות אותו זמן והלקוחות הם שסייעו לו ונתנו לו אופטלגין. בשעה 13:30 הגיע אחד המוכרים, מר יורם אברהם, למשמרתו ואזי סיפר לו על הנפילה ועזב את המקום.

3.חוקר המוסד גבה הודעות (שהוגשו בהסכמה לתיק בית הדין) ממר יורם אברהם וכן ממר רני הרוני, בעל החנות. מר אברהם מסר בהודעתו כי "לא ראיתי כלום רק שמעתי ממנו שהיה לו תאונה שהוא עלה על סולם ואני לא יודע להגיד לך בדיוק מה שאירע לו", אך אישר כי לאחר שהגיע לעבודתו ביום 10.2.13 - המערער "סיפר לי שהוא נפגע ולא נכנסתי לפרטים" ולאחר מכן המערער עזב את החנות.

מר הרוני מסר בהודעתו כי המערער סיפר לו שמעד מסולם, "תיכף שהוא נפל סמוך לאירוע", אך הוא עצמו לא ראה דבר שכן אינו נמצא בחנות אלא במשרדים בקומה אחרת. יצוין בהקשר זה כי כאשר המערער נשאל על ידי חוקר המוסד מתי סיפר ל"בעל הבית", השיב "הוא התקשר אלי ושאל לשלומי, הוא ידע מה קרה לי מהאנשים בסביבה או מיורם".

4.בתצהירו הדגיש המערער כי בזמן האירוע נפגע גם בגבו: "מעדתי ונפלתי בחוזקה על רגל שמאל ולאחר כך לאחור על גבי ושמעתי קליק באזור שמאל. מדובר היה בחבטה חזקה מאוד מלווה בתחושת זעזוע וטלטול אדיר. סבלתי מכאבים חזקים ברגל שמאל שהתגבר(ו) למותן ולגב, חולשה ותחושת רדימות". לפי עדותו, נסע לביתו לאחר הגעתו של מר אברהם; למחרת נשאר בביתו ולא הלך לעבודה, מאחר ש"לא יכולתי לדרוך על הרגל והכאב המשיך"; ולאחר יומיים ממועד האירוע פנה לקבלת טיפול רפואי. בחקירתו בבית הדין העיד כי נפל מגובה מטר וחצי לערך, על הרגל השמאלית "ואז כל העוצמה נפלה לי על הגב".

5.המערער נבדק על ידי רופא אורטופד בקופת חולים יומיים לאחר האירוע (יום 12.2.13) והופנה למיון בבית החולים "אסף הרופא". בהפניה נכתב "מזה יומיים חולשה כאבים ברגל שמאל, אינו מסוגל לעמוד", אך לא הוזכר בה דבר אודות האירוע או אודות פגיעה בגב. ברישום הביקור בבית החולים נכתב, במסגרת האבחנה הראשונית: "חולשה ברגל שמאל מזה כיומיים, ללא חבלה" ובלא ציון של האירוע. בהמשך אותו יום (12.2.13) הופנה המערער במסגרת שהותו במיון לרופא נוירולוג, שציין ברישום הביקור כי "מזה יומיים קושי לעמוד על הרגליים בעיקר רגל שמאל. מציין שלפני 3 ימים עלה על סולם, הרגיש כאב חד מאחורי הרגל השמאלית... שולל כאבי גב", גם כאן בלא ציון של האירוע. לאחר בדיקות נוספות, שוחרר המערער לביתו. גם יומיים לאחר מכן (14.2.13), כאשר נבדק המערער על ידי רופא אורטופד (ד"ר דוד אדיבי), לא הוזכר האירוע ברישום הביקור וצוין כי "הנ"ל בעקבות הרמת משא בזמן עבודה מלפני 3 ימים סובל משיתוק חלקי של רגל שמאלית". המערער לא ידע להסביר בחקירתו מדוע האירוע לא הוזכר במסמכים הרפואיים הראשונים, אך הדגיש בקשר לכך את ציון הסולם על ידי הנוירולוג. לפי עדותו, הודיע בקבלה של קופת החולים שנפל בעבודה ו"אני לא יודע... למה הם לא רשמו, באמת זאת שאלה".

האירוע צוין לראשונה במכתב השחרור של המערער מבית החולים שיבא, שם אושפז במחלקה האורטופדית החל מיום 20.2.13 לצורך ניתוח בגבו שבוצע יום למחרת (לאחר אבחון שברים בחוליות). הוא שוחרר ביום 7.3.13 ובמכתב השחרור צוין כי "התקבל עם חולשת רגל שמאל. 3 ימים טרם קבלתו במיון 14.2.13 נפילה מסולם ועל רגל שמאל. ללא חבלת ראש או גב. מאז הנפילה מתלונן על כאבים בשתי הירכיים דו"צ, וכן חולשה ברגל שמאל".

6.המערער לא זימן לעדות עדים כלשהם מטעמו. המוסד זימן לעדות בבית הדין האזורי (לבקשת המערער) את החוקר מטעמו, מר ישראל כספין, שאישר בחקירתו הנגדית כי היה ברשותו תיק רפואי חלקי; לא ראה את רישום הביקור אצל הנוירולוג ואת מכתב השחרור מבית החולים שיבא מיום 7.3.13; ולו היה רואה את כל המסמכים "היו שאלות שלא הייתי שואל אותו". עוד העיד כי "יש אפשרות" שהיה יוצא מנקודת הנחה שהתרחש אירוע על סולם אילו היה רואה את המסמכים הנ"ל טרם החקירה.

7.בית הדין האזורי, לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות שהוצגו לפניו, דחה את התביעה וקבע כי לא עלה בידי המערער להוכיח את קיום האירוע ושאכן נפגע במהלך עבודתו. בית הדין הדגיש כי גרסתו של המערער לגבי האירוע לא נתמכה בראיות חיצוניות והוא לא הזמין עדים ממקום העבודה או את בנו, שהמתין לו לפי גרסתו בביתו מיד לאחר האירוע. על אף פנייתו הסמוכה של המערער לקבלת טיפול רפואי ביום 12.2.13, לא צוין דבר ברישום הביקור אודות האירוע, ובבית החולים אליו הגיע בהמשך אותו יום צוין כי לא הייתה חבלה; גם ברישום הביקור אצל הנוירולוג ביום 12.2.13 לא הוזכר האירוע, והגם שהוזכר שהמערער עלה על סולם, לא הוזכר שנפל ממנו וצוין כי לאחר שעלה על סולם חש כאב מאחורי הרגל השמאלית. גם יומיים לאחר מכן, בביקור אצל ד"ר אדיבי, לא צוין האירוע אלא צוינה הרמת משא בעבודה, והאירוע הוזכר למעשה לראשונה רק במכתב השחרור מבית החולים שיבא מיום 7.3.13. בית הדין הדגיש כי "לא יעלה על הדעת שאם סיפור המקרה היה כה דרמטי כפי שתיאר התובע בתצהירו ובפנינו, כי הרופא המטפל בו לא יבחין בחבלה ברגל שמאל מנפילת התובע מהסולם והמיקרוגל על רגל שמאל ולא יציין זאת בבדיקה שערך".