עב"ל 25478-09-14 המוסד לביטוח לאומי נ' שרייבר - פסקדין

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשת המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; ב"ל 27655-11-13) מיום 17.7.14. במסגרת פסק הדין התקבלה תביעת המשיבה לתשלום דמי לידה כעצמאית, מכוח סעיף 50(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), לאחר שנקבע כי יש להכליל בחישוב תקופת האכשרה את התקופה בה שהתה בשמירת היריון.

הרקע לבקשה:

2.המשיבה עובדת כמרפאה בעיסוק, הן כעצמאית והן כשכירה. החל מחודש אוגוסט 2012 הוכרה המשיבה כעצמאית על ידי המוסד. המשיבה ילדה ביום 14.2.13, לאחר שיצאה לתקופה של שמירת הריון החל מיום 1.12.12, אשר הוכרה על ידי המוסד לעניין עבודתה כשכירה. המשיבה קיבלה דמי לידה וגמלת שמירת הריון כשכירה. תביעתה של המשיבה לדמי לידה כעצמאית, אשר הוגשה ביחד עם התביעה לדמי לידה כשכירה, נדחתה בהחלטת המוסד מיום 29.9.13. זאת מהטעם שלא צברה תקופת אכשרה של שישה חודשים לפחות כעובדת עצמאית.

3.על רקע האמור עתרה המשיבה לבית הדין האזורי. בכתב התביעה טענה המשיבה בין היתר, שתקופת שמירת ההיריון, אשר בה נמנע ממנה לעבוד למחייתה בשל סיבות שאינן תלויות בה, אמורה להיכלל בחישוב תקופת האכשרה לצורך זכאות לדמי לידה כעצמאית. זאת בהסתמך על סעיף 50(ב)(1) לחוק, אשר קובע כי שמירת הריון מנויה על תקופות אשר רואים אותן כתקופות אשר השתלמו בעדן דמי ביטוח.

4.בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה, לאחר שקבע כי "היום הקובע" לצורך בחינת תקופת האכשרה המזכה בדמי לידה לעצמאית הינו יום הלידה ולא היום בו יצאה לשמירת היריון. לדעת בית הדין, פרשנות אחרת תאיין את האמור בסעיף 50 (ב)(1) לחוק, הקובע כי תקופה בעדה שולמה לעובדת גמלת שמירת היריון תחשב כחלק מתקופת האכשרה הנדרשת לצורך זכאות לדמי לידה. עוד נקבע כי פרשנות המוסד יוצרת הפליה בין מבוטחת היוצאת לשמירת היריון וחוזרת לעבוד טרם הלידה, לבין מבוטחת היוצאת לשמירת היריון הנמשכת עד ליום הלידה עצמו.

כפועל יוצא מקביעות אלה קבע בית הדין כי במקרה דנן, תקופת עבודתה של המשיבה כעצמאית החל מיום 1.8.12, בצירוף תקופת שמירת ההיריון מיום 1.12.12 ועד הלידה ביום 14.2.13, עולה על שישה חודשים, ולפיכך המשיבה זכאית לקבלת דמי לידה כעצמאית בהתאם לסעיף 50(א)(2) לחוק.

הבקשה וטענות הצדדים:

5.המוסד הגיש ביום 9.9.14 ערעור על פסק הדין, וביום 19.10.14 הגיש את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. המוסד טוען כי סיכויי הערעור טובים, שכן פסיקת בית הדין יוצרת לכאורה למשיבה שני "מועדים קבועים" שונים; האחד - יום הפסקת העבודה בפועל לצורך מעמדה כשכירה, והשני - יום הלידה לצורך מעמדה כעצמאית. לגישת המוסד, ככל שצדק בית הדין האזורי בפסיקתו לגבי היום הקובע – יש בכך כדי להשליך גם על חישוב דמי הלידה להם זכאית המשיבה כשכירה, וייתכן שגם על עצם זכאותה להם. לפיכך, ראוי לברר תחילה את הסוגיות המשפטיות השנויות במחלוקת בטרם ימומש פסק הדין.