א.ל. נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

השופט אילן סופר

• לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אירית הרמל; ב"ל 12725-04-15) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה בברכו כ"פגיעה בעבודה" לפי תורת המיקרוטראומה.

  רקע עובדתי

• המערער, יליד 1977, עובד מאז שנת 1999 (ומלבד בשנת 2013) כאינסטלטור, בעסק משפחתי הנותן שירותים ללקוחות פרטיים. המערער עובד מדי יום בין השעות 9.00 ל - 18.00, ועיקר עיסוקו הוא איתור ותיקון תקלות בצנרת. לטענתו, במסגרת תפקידו ביצע עבודות חוזרות ונשנות בעלות אופי דומה, אשר דרשו ממנו לכרוע על ברכיו לזמן ארוך. גדר המחלוקת בערעור שלפנינו נוגעת לשאלה האם במהלך כריעה זו ביצע המערער, תנועות חוזרות ונשנות אשר יצרו חיכוך בין ברכיו לקרקע שעליה כרע, או שמא, שהה במצב נייח כטענת המשיב.

• בשנת 2007 החל המערער לסבול מכאבים בברכיו. המערער פנה לראשונה לטיפול רפואי בשנת 2010 וביום 10.4.2014 הגיש את התביעה להכיר בליקוי בברכו כ"פגיעה בעבודה". ביום 1.12.2014 דחה המשיב את תביעתו של המערער בטענה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי או נזק שנוצר מאירועים תאונתיים זעירים, וכי הליקויים הרפואיים מהם סובל המערער נוצרו על רקע תחלואתי טבעי שאיננו קשור לעבודה. המערער הגיש לבית הדין תביעה כדי שזה יכיר בפגיעתו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

• בית הדין האזורי, שמע עדותו של המערער, ודחה את התביעה לאחר שקבע כי המערער לא הוכיח תשתית עובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה. בית הדין קיבל את עמדת המשיב כי עבודתו של המערער הייתה במצב נייח ולא כללה תנועות חוזרות ונשנות או שהיו כרוכות בחבלות חוזרות ונשנות בברכיים.

• המערער ערער לפנינו על פסק דינו של בית הדין. נביא בקצרה את טענות הצדדים בערעור שלפנינו.

  טענות הצדדים בערעור

• המערער טוען כי המשיב הרחיב חזית בכך שבתחילת ההליך שהתנהל בפני בית הדין קמא טען כי מצבו הרפואי של המערער נובע ממצב קודם. זאת מבלי שביקש לעיין בתיקיו הרפואיים. רק לאחר שעיין בתיקים הללו, טען המשיב כי עבודתו של המערער הייתה במצב נייח ולא כללה תנועות במנח כריעה. זאת, לטענת המערער, הרחבת חזית אסורה.

  זאת ועוד, המערער טוען כי בית הדין שגה בקביעותיו כי עבודתו הייתה במצב נייח, שעה שהצליח להוכיח כי עבודתו כללה תנועות רבות חוזרות ונשנות כאשר כרע על ברכיו. לטענת המערער במהלך חקירתו הנגדית תיאר את הפעולות הרבות שהוא נדרש לבצע באופן יום יומי בעודו כורע על ברכיו ובהן: שבירת אריחים, איתור ופתיחת סתימות, שימוש בכלי עבודה ועוד. לטענת המערער במהלך ביצוע הפעולות הללו, אשר נעשו אינספור פעמים במהלך עבודתו, היה עליו להפעיל כוח באמצעות פלג גופו העליון כאשר ברכיו מונחות על הקרקע הקשה. בפעולות אלה חיכך המערער את ברכיו כנגד הקרקע באופן עקבי, דבר שהביא לטענתו לנזק שנגרם לברכיו. בעניין זה המשיך המערער וטען כי אומנם התנועות שביצע על ברכיו היו תנועות קטנות, אך אין בעובדה זו לשלול את הכרתו כנפגע עבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

• המשיב טוען כי כל טענותיו של המערער מופנות כלפי קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, קביעות שעל פי רוב נמנע בית הדין מלהתערב בהן. זאת ועוד, מתייחס המשיב לטענת המערער להרחבת חזית וגורס כי לא הייתה הרחבה אסורה בשל כך שסוגיית מנח ביצוע העבודה היא נגזרת ישירה של הפלוגתאות בתיק.