עבודי נ' פרץ - פסקדין

פסק דין

1.עניינה של הבקשה שלפנינו, שהוגשה בהליך של המרצת פתיחה ביום 29.4.10, מתן צו הצהרתי על בעלותה של המבקשת על תמונות יקרות ערך של הצייר פנחס ליטבינובסקי (להלן – התמונות), אשר כנטען נלקחו מביתה על ידי המשיב בהתאם לצו עיקול שהוצא על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

2.לטענת המבקשת, שהיא אישה כבת 91 ומצב בריאותי קשה, אין לה כל קשר למשיב, והעובדה שבין המשיב לבין בתה של המבקשת הגב' לילי שם טוב – פרץ (להלן – לילי), המתגוררת בכתובת אחרת, מתנהלים הליכים – אינה מטילה על המבקשת כל חבות כלפי המשיב.

המבקשת מכחישה כל חשד של המשיב להברחת רכוש של לילי לדירתה של המבקשת, על מנת לפגוע בהליכים שבין המשיב לבין לילי.

3.המבקשת טוענת כי מקור החשדות להברחת רכוש היה שכן שלה, מר בריאן פולין (להלן – פולין), אשר טען כי צפה מחלונות ביתו באמצעות מצלמות אבטחה וראה את הנכד של המבקשת מעביר ארגזי קרטון ורהיטים מדירתה של לילי לדירתה של המבקשת.

לטענת המבקשת, אין ליתן אמון בעדותו של פולין שכן הוא מסוכסך מזה שנים רבות עם המבקשת ועם לילי.

4.עוד טוענת המבקשת, כי מהצילומים של דירתה לפני ביצוע העיקול, אשר צורפו לתצהירו של בנה, עבודי כדורי (להלן – הבן), עולה כי התמונות היו תלויות על קירות הדירה והורדו במהלך ביצוע העיקול.

אשר למקורן של התמונות – העיד הבן על היכרות קרובה עם הצייר ליטבינובסקי, אשר כתוצאה מכך הוא קיבל תמונות רבות מהצייר ואת חלקן נתן במתנה לאמו, המבקשת, והן נתלו על קירות דירתה.

5.המבקשת טוענת כי המשיב פעל בחוסר תום לב בהתנהלותו ובעמידתו על הטענה שהתמונות אינן רכושה של המבקשת אלא רכושה של לילי, ולכן דורשת המבקשת לפצותה על עוגמת הנפש ועל הנזקים בשל הליך סרק שננקט נגדה על ידי המשיב.

6.לטענת המשיב, המבקשת לא ביססה את טענתה בדבר בעלותה על התמונות, ולא פירטה כדבעי את הדרך שבה רכשה את הבעלות בהן, את מספרן או המועד ואופן רכישתן.

לטענתו, מדובר בבקשה זדונית ופיקטיבית, ולילי היא זו שעומדת מאחוריה.

על אף זאת, דווקא לילי עצמה נמנעה מהגשת תצהיר מטעמה על אף שמעדויותיהם של עדי התביעה עולה שהיא עצמה קיבלה מספר רב של תמונות מאת הצייר , עמו היו לה קשרי ידידות עמוקים וקרובים.

המשיב טוען כי יש לזקוף לחובת המבקשת את התחמקותה של לילי ממתן עדות ואת האופן שבו "ארגנה" את הבקשה והעדויות.

7.המשיב טוען עוד, כי הבן מסר עדות שקר, בשירותה של לילי אחותו, וכי קיימות סתירות בין האמור בתצהירו לבין עדותו בבית המשפט.

לטענתו, הוכח כי עשרות מיצירותיו של הצייר הוענקו על ידו ללילי ולא למבקשת, אשר לא העידה כלל במשפט וספק רב אם היא בכלל מודעת להליכים המתנהלים בתיק זה.

8.כמו כן טוען המשיב, כי לילי הייתה אף זו אשר מכוח "הודעה לחייב" פדתה בסופו של יום את התמונות מלשכת ההוצאה לפועל, ועל כן לפנינו הליך סרק שהפך לתיאורטי גרידא.

יצוין, כי המבקשת בסיכומי התשובה מטעמה מסבירה כי נציגיה של לילי פדו את התמונות יקרות הערך, לאחר שהתברר כי מחסן ההוצאה לפועל ביקש להשליך את חפצים, לרבות התמונות, עקב אי תשלום דמי אחסנה על ידי המשיב.

דיון והכרעה

9.סעיף 28 (ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 קובע:

"מיטלטלין שעוקלו כשלא היו על גופו של החייב, בכליו, או בחצרים שבהחזקתו, לא יימכרו כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש הוצאה לפועל, שהם רכושו של החייב...".