עבד נ' עיר השעשועים בע"מ ואח' - פסקדין

ב"כ התובעת: עו"ד שרונה עוזרי

ב"כ הנתבעות: עו"ד שי ירון

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לתובעת בעת שהחליקה במתקן החלקה על הקרח אותו הפעילה נתבעת 1. נתבעת 2 היא מבטחת המתקן. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.

תמצית העובדות

התובעת, ילידת 1991, במועד התאונה כבת 16 וכיום חיילת כבת 20.5.

ב-18/8/07 בילו התובעת ואביה בלונה-פארק בתל-אביב. בתוך מתחם הלונה-פארק פועל מתקן החלקה על הקרח המופעל על ידי הנתבעת 1 (הנתבעת). התובעת רכשה כרטיס כניסה למתקן ההחלקה בשעה 18:55 (הכרטיס המקורי שדהה במהלך השנים הוגש בדיון וסומן ת/1). אביה של התובעת לא הצטרף להחלקה אלא המתין בשולי הזירה. לאחר כשעה, בסביבות השעה 20:00 נפלה התובעת וכתוצאה מכך נגרם שבר בעצם הזנב. שיעור הנכות של התובעת הועמד על 5%.

המחלוקת המרכזית שבין הצדדים נוגעת לאחריותה של הנתבעת לתאונה. התובעת טוענת כי לא קיבלה הדרכה מתאימה, כי לא הוצב מדריך שיסייע לה וכי רחבת ההחלקה הייתה עמוסה עד כי נמנע ממנה לאחוז במעקה המוצב במרכז הרחבה ולייצב עצמה, דבר שעשוי היה למנוע את נפילתה. הנתבעת מצדה טוענת כי בשטח המתחם קיימות אזהרות רבות בנוגע לסכנות ההחלקה ואף ניתנו אזהרות על-פה באמצעות רמקולים, כי על הרחבה היה מדריך ששוחח עם התובעת ונתן לה הסברים וכי הרחבה כלל לא הייתה עמוסה. בנוסף, מייחסת הנתבעת לתובעת ולאביה אחריות תורמת מכרעת לתאונה, בין השאר משום שהתובעת בחרה באופן מודע לעזוב את מעקה הבטיחות שבצידי הרחבה, בניגוד לשלטי האזהרה שבמקום, ולהחליק במרכז הרחבה אף שלא הייתה מיומנת. הצדדים חלוקים כאמור גם בשאלת הנזק ובהשלכותיה התפקודיות של הפגיעה בגב.

אחריות הנתבעת - המתווה הנורמטיבי

לימדנו החכם באדם שאין כל חדש תחת השמש (קהלת א' ט') ואכן תאונות שארעו בעת החלקה על קרח כבר נדונו, נותחו ולובנו בשורה ארוכה של פסקי דין. תמצית ההלכה היא שפעילות החלקה על קרח הנה פעילות ספורט הכרוכה מעצם טיבה וטבעה בסכנות מסוימות. אדם המחליט להחליק על קרח נוטל במודע סיכון ליפול ולהיפגע ואין להטיל על מפעיל המתקן אחריות רק בשל נפילתו. עם זאת, דווקא בגלל הסיכון הטבעי, קמה למפעיל חובה לוודא קיומם של תנאים נאותים לביצוע ההחלקה ולמנוע סיכונים נוספים שאינם נובעים מן הפעילות הספורטיבית גרידא. ההלכה הכללית לעניין פעולות ספורט נקבעה, בין השאר, בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113 [1982] והדברים אומצו לעניינה של החלקה על הקרח: ראו, בין השאר, ע"א (ת"א) 2027/00 מרכז ספורט קנדה נ' חנה גם (2002] והשוו מול הדעות החולקות בע"א (חי') 4457/99 נאחס נ' החלקרח בע"מ [2001]; וראו גם ע"א (נצ') 2176/02 חברת מרכז תרבות נוער וספורט בע"מ נ' אוטומזגין [2003]; ת.א (ת"א) 120534/00 זיתון נ' המרכז לנוער תרבות וספורט במטולה בע"מ [2004]; ת.א. 5005/00 אפלטוני נ' המרכז לספורט תרבות ונופש מטולה בע"מ [2004].

קיימת אמנם מחלוקת פוסקים מסוימת בנוגע למידת אחריותו של מפעיל המתקן והיקף חובותיו, בעיקר כלפי מי שאינם מיומנים בהחלקה (והם רוב המחליקים). דעה אחת, שהובעה, בין השאר, בידי הרוב בפרשת נאחס, סבורה כי סכנת נפילה היא סכנה צפויה שהסתברותה גבוהה ולכן יש להטיל חובות מרחיבות על בעל המתקן לרבות בנוגע להדרכת המחליקים ויידועם בדבר הסכנות שבהחלקה. דעה אחרת, שהובעה, בין השאר, בדעת המיעוט בפרשת נאחס ובפרשות חנה גם ואוטומזגין מצמצמת את אחריותו של המפעיל לסיכונים שאינם טבעיים לפעולת ההחלקה על הקרח, למשל, משטח שאינו תקין, צפיפות יתרה על משטח ההחלקה וכיוצא באלו תנאים.

מבין שתי הדעות הנוגדות מבכר אני את האחרונה. טבעו של אדם ללכת על קרקע יציבה ואדם סביר המחליט להחליק על קרח אמור להיות ער לאפשרות כי יחליק וייפול והוא נוטל על עצמו סיכון מודע לנפילה ולפגיעה הנובעת ממנה. אף שלמפעיל מתקן ההחלקה קיימת חובת זהירות קונקרטית כלפי המחליק לא ניתן להטיל עליו למנוע סיכונים סבירים שהם חלק מטיבו וטבעו של הספורט ומחליק ער להם. גישה שכזו קרובה להטלת אחריות מוחלטת ואינה עולה מדיני הנזיקין. לטעמי כך עולה גם פסיקתו של בית-המשפט העליון בפרשת ועקנין ובפרשות אחרות, שם נאמר כי:

"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות".

הדברים נכונים כמובן גם לפעילות החלקה על הקרח. עמד על כך בית המשפט בפרשת חנה גם:

"ספורט ההחלקה על הקרח טומן בחובו סיכונים שהם חלק ממהותו של הספורט. לעניין זה קובעת ההלכה כי התממשות סיכונים טבעיים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית, כגון ... החלקה בעת גלישה על קרח, אינה יוצרת אחריות קונקרטית."

וכך פסק גם בית-המשפט בפרשת אוטמזגין, שם הוסיף והבהיר כי חובתו של המפעיל למנוע סיכונים שאינם נובעים מעצם ההחלקה על קרח:

"החלקה על הקרח, כפעילות ספורטיבית, טומנת בחובה סיכונים רבים. עצם עמידתו של אדם על משטח קפוא וחלק יוצרת סיכון, אך זהו סיכון סביר שהמבקש לקחת חלק בפעילות כזו לוקח על עצמו ומסתכן מרצונו. נפילה על הקרח, שהיא תוצאה של הפעילות הספורטיבית השגרתית, שונה בתכלית מנפילה שהיא תוצאה של צירוף נסיבות שהולידו סיכון נוסף ובלתי סביר ובענייננו אכן המערערת יצרה סיכון כזה".

סיכום הדברים הוא זה: אם הנפילה נגרמה מעצם ההחלקה על הקרח ללא סיכונים נוספים לא קמה למפעיל המתקן אחריות שכן מדובר בתוצאה אפשרית וצפויה של הפעילות הספורטיבית. לעומת זאת, אם נמצא שמפעיל המתקן לא נקט אמצעי זהירות על מנת למנוע סיכונים נוספים מעבר לסיכון הטבעי של ההחלקה, ואם סיכונים אלו הם שגרמו לנפילה ולפגיעה, הופרה קמה חובת הזהירות הקונקרטית על המפעיל. וראו גם דבריה הסיכום של כב' השופטת וולצקי בפרשת זיתון המקובלים עלי במלואם.

ועתה, משעמדנו על הגדרים המשפטיים נותר ליישמם על עובדות המקרה שלפנינו ולבחון אם הופרה חובת זהירות קונקרטית, היינו – האם נגרמו סיכונים נוספים מעבר לסיכון הטבעי הנובע מהחלקה על הקרח? אקדים אומר כי תשובתי לשאלה זו היא בחיוב.

האם הופרה חובת הזהירות?